נשים יולדות על המסך זה גרפי. נשים שמתחרטות שילדו זו מהפכה

לידה וגנילית. קריש דם על פיסת נייר טואלט. הוצאת ארבעה עוברים מרחמה של אשה בניתוח קיסרי. אלה רק חלק מהסצנות הגרפיות שמציגה "תאומות המריבה" (תרגום עברי אומלל ל-"Dead Ringers", הסרט האמריקאי מ-1988 של דייוויד קרוננברג), מיני סדרת מתח פסיכולוגית בפיתוחה של אליס בירץ', אשר עלתה לאחרונה באמזון פריים. רוב הביקורות שנכתבו על הסדרה בישראל התמקדו בהשוואה בינה לבין הסרט עליו היא מבוססת ולא התייחסו אליה כאל יצירה בפני עצמה, וחבל – משום שמדובר בסדרה פמיניסטית פורצת-דרך.

"תאומות המריבה" היא סדרה אפלה. לא רק בפלטת הצבעים המדממת שלה או בתצוגת המשחק המרטיטה של זוכת האוסקר רייצ'ל ווייז בתפקיד כפול – אלא גם, ואולי בעיקר – בזכות הנושאים הקודרים שהיא מעזה בחתרנותה להביא אל קדמת המסך בימינו.

>> לוסי אהריש: "אני מסתובבת עם בטן מלאה בטראומות"

הסדרה מגוללת את סיפורן של התאומות מנטל, ד"ר אליוט מנטל וד"ר בברלי מנטל, שתיהן גניקולוגיות מיילדות מבריקות בתחומן ששואפות לפתוח מרכז לידה ומעבדת מחקר משלהן. בברלי, כביכול האחות השקולה וההומניסטית מבין השתיים, מעוניינת לשנות לטובה את חוויית הלידה עבור נשים, אותה היא תופשת כנוקשה ומזיקה שלא לצורך. היא משננת ללא הרף את האמרה "היריון הוא לא מחלה" כדי להסביר לכל מי שמוכן לשמוע מדוע מקומן של נשים הרות אינו בבתי חולים. תאומתה, אליוט, המיסיס הייד של בברלי, מעוניינת גם היא לשנות את העולם, אבל דרך חדשנות רפואית – ולא בהכרח לטובה. תוך כדי שהיא שותה, מסניפה ומזיינת גברים אקראיים במהלך יום עבודה, שמה לעצמה אליוט מטרה סודית במעבדת המחקר הפרנקנשטיינית שלה – לגדל עובר בטכנולוגיית IVF הרבה מעבר לימים הבודדים המותרים בחוק ולהכניסו אל רחם אחותה, הכושלת להיכנס להריון.

מובן כי סדרה על תאומות חייבת לעסוק במידה כלשהי בזהות, ואכן התאומות מנטל מספקות לנו הצצה אל מערכת יחסים קו-דיפנדנסי קלאסית, שבה התפקידים הקבועים שנכנסו אליהן לאורך השנים – האחת מהן "טובה" והשניה "רעה" – משרתת אותן היטב. השתיים גרות ביחד, עובדות ביחד, יוצאות ביחד וגם ברמה הרגשית הן בלתי נפרדות. מבחינה סינמטית, הרבדים המושטחים לכאורה של אישיותן הופכים את השתיים כמעט לייצוגים שונים של אותה דמות, וגם זהו נושא שמדובר לא מעט בסדרה – כיצד קיומן חסר אחת ללא השניה, גם כאשר הדיאדה ביניהן מופרת על ידי כניסתו של גורם שלישי מאיים; שחקנית יפהפיה ומטופלת של האחיות (שמתחלפות ביניהן ללא ידיעתה) – אשר הופכת לבת זוגה של בברלי ולאויבת החדשה של אליוט, תאומתה.

אך יותר מכל, החדשנות של "תאומות המריבה" היא לא רק בהצגת הגרפית של פעולות הלידה, ההפלה וטיפולי הפוריות שלא פעם מוסתרים מעינינו, אלא העובדה שהיא מעזה להביא אל המסך הקטן שניים מהנושאים המושתקים ביותר בחברה: קפיטליזם של אימהות ונשים שמתחרטות על אימהותן.

"תאומות המריבה" | צילום מסך

לאורך ששת פרקיה (החלטה מצוינת שלא לגרור אותנו לעונה מלאה) מופיעות ב"תאומות המריבה" דמויות רבות של נשים אשר משתוקקות להיות אימהות, כולל ד"ר בברלי מנטל עצמה.בתחילה הסדרה, בדומה לבריאות או לעושר –נתפסת אימהות כמצב לכמוה ולהתאוות אליו – מעמד אישי וחברתי שבו את חווה את נשיותך במלוא העוצמה ואת חייך כמלאים. מצב שכזה שווה הרבה כסף בימינו. מרכז הלידה שהאחיות מנטל מקימות בסיועה של משקיעה מפוקפקת אינו מיועד לנשים קשות יום, או לבת ה-17 המשועבדת שנאנסה לכדי היריון בלתי רצוי בפרק 5 המזעזע. זהו מרכז עבור נשים בעלות ממון, כאלה שתשקענה משאבים כספיים ונפשיים עצומים כדי להיכנס להיריון המיוחל בכל דרך אפשרית, או כפי ששואלת אחת מהן את ד"ר אליוט מנטל: "את צריכה שפן ניסיונות?", ולה משיבה הד"ר: "תקבעי תור". להיות אמא, אם כך, מוצגת בסדרה כאופציה נכספת וככל שעולה הביקוש – עולה גם המחיר. וכולן מוכנות לשלם.

רק שהסדרה טורחת להציג בפנינו גם את החשבון החדש והסודי שנפתח עם ההגעה ליעד האימהות הנכסף. מספר נשים בסדרה (זהירות, ספוילר), כולל אימן של התאומות מנטל בעצמה, מעידות על כך שהן מתחרטות על אימהותן. הן היו רוצות לחזור אחורה, הן מתוודות שהעבודה קשה מדי ואינה טבעית עבורן כפי שתיארו שתהיה, הן סובלות מכל יום ורחוקות כברת דרך ארוכה מהאושר שהובטח להן על ידי הסביבה. בחברה מעודדת הילודה שבה אנו חיות היום, בטח בישראל – אלה מסרים שקשה להכיל. כאשר הם נשמעים מדי פעם בשקט, במחשכים, הם בדרך כלל נענים בנימוקים רציונליים כמו "זה פשוט דיכאון אחרי לידה וזה יעבור". האמנם נכון הדבר? במחקרה של ד"ר אורנה דונת, סוציולוגית ישראלית שחקרה נשים המתחרטות על אימהותן (ופורסם גם בספרה של דונת מ-2017, "בכייה לדורות"), מתבררת תמונה מלאה יותר: חרטה על אימהות קיימת גם כעבור שנים רבות של גידול ילדים.

"תאומות המריבה" | צילום מסך

"תאומות המריבה" משרטטת בפנינו תמונה עדכנית ומדאיגה של בהלה לילודה, כמו גם את העמדה הנואשת של נשים המנסות להפוך לאימהות – ואת מי שמנצלות אותן ללא בושה לטובת רווחתן הכלכלית. העובדה שכל הדמויות הללו הן נשים היא בחירה תסריטאית מבריקה שמזכירה לנו, למקרה ששכחנו – שנשים הן אשכרה בנות אדם. כלומר, לא כולן קדושות. לכל אחת רצון משלה, ולפעמים בדרך אל הרצון הזה הן פוגעות באחיותיהן למגדר. יחד עם כל אלה, מעלה הסדרה את השאלה: האם באמת כל אשה נועדה להיות אמא? סוף הסדרה מרמז לנו על עתיד קודר, בו אם שלא באמת רצתה באימהותה נאלצת לגדל את ילדיה חרף זאת. הסיום הזה הוא לא פחות מאקט פוליטי בחיי נשים המוסללות לא פעם לתפקיד האימהי, ורק עבורו שווה "תאומות המריבה" צפייה בששת פרקיה.