שתו עוד מים

בקיץ חייבים להרגיל את הילדים לשתות מים, והרבה. איך עושים זאת? שרון דבוש, דיאטנית קלינית בחברת נביעות, מייעצת:

דברו על זה: דברו עם הילד על כך שהמים חשובים מאוד לגוף שלו. הסבירו שהגוף שלנו עשוי בעיקר ממים, ספרו שהמים מסיעים מזון לכל תא בגוף ושהם עוזרים לגוף לנקות את עצמו מבפנים. הדגישו כי בקיץ אנחנו מזיעים יותר (גם אם לא תמיד מרגישים), והזעה פירושה שהמים בורחים מהגוף – לכן חשוב מאוד להחזיר אותם לגוף. חשוב לדבר בנימה חיובית ולא בהפחדות. למשל, משפט קסם שעוזר לגייס ילדים קטנים הוא: "המים משמחים את הגוף".

שאלו אותם: הקפידו לשאול אותם על שתיית המים שלהם. תתרגלו לברר מה וכמה הם שתו. שתייה מבקבוק מאפשרת לעקוב אחרי הכמות שנצרכה במשך היום. אפשר גם לערוך בערב סיכום יומי של סך השתייה ולעודד השלמות במידת הצורך.

גישה חופשית: אפשרו לילדים גישה חופשית ונוחה למים. אם הם יכולים להגיע אל המים בקלות, סביר להניח שהם ישתו יותר. דאגו לצייד אותם בבקבוק מים לכל מקום ופעילות (ודאו שהם יכולים לפתוח את הפקק בעצמם). פזרו בבית בקבוקים או קנקני מים, הציעו להם מים כשהם מארחים חברים, צופים בטלוויזיה או עסוקים בפעילות אחרת.

שתפו אותם: בדקו האם הם שותים טוב יותר מבקבוק או מכוס. אפשר לעשות גם קוביות קרח בצורות מעניינות. הציעו להם לבחור לעצמם כוס, לקשט את הבקבוק, למזוג לעצמם. גם אם נשפך לא נורא – למדו אותם לנגב.

שחקו איתם: אפשר להמציא משחקים שיעודדו אותם לשתות. למשל, משחק ה"מיקי מאוס": הילד שותה מהבקבוק כל זמן שההורה אומר ברצף מבלי לעצור "מיקי מיקי מיקי …". ברגע שההורה אומר: "מאוס", הילד מפסיק לשתות.

הכריזו על הפסקות שתייה: מדי פעם הכריזו על הפסקת שתייה שבה כולם (כולל אתם) הולכים יחד לשתות. אפשר גם להחליט ביחד על זמנים קבועים לשתייה, למשל אחרי כל ביקור בשירותים או לפני כל ארוחה או בכל הפסקת פרסומות בטלוויזיה וכדומה.

אל תסתכלו באסלה אלא במה שיש בה: למדו את ילדכם להציץ לאסלה ולבחון את צבע השתן שלו. זהו מדד מצוין לבחון האם שתינו מספיק. הצבע צריך להיות דומה יותר ללימונדה מאשר למיץ תפוחים. אל תתביישו לשאול את הקטן על הצבע ולנתח יחד את התוצאות, בעזרת הסיסמאות: "פיפי צהוב – זה לא טוב", "פיפי צהבהב – לשתות מוטב", "פיפי שקוף – אני אלוף!".

שמשו דמות לחיקוי: תנו לילדים שלכם לראות שגם ההורים שלהם נהנים משתיית מים.

אנמיה אצל הפעוטה

ערכתי לבתי בת השנה ספירת דם והתוצאות לא היו טובות: יש לה אנמיה. גם אחרי מתן ברזל מוגבר התוצאות לא עלו בהרבה. מה זה אומר, מהו הטיפול, והאם זה נשאר לטווח הארוך?

ד"ר מוטי חיימי, מומחה לרפואת ילדים של שירותי בריאות כללית מחוז חיפה, משיב:

בגיל שנה נהוג לערוך ספירת דם לצורך הערכת ההמוגלובין ויתר שורות הדם. מלבד ערכי ההמוגלובין, הספירה הלבנה וספירת הטסיות, המטולוג הילדים מעריך גם ערכים נוספים הכוללים גם את גודל הכדוריות האדומות ודחיסותן, ועורך בדיקות נוספות בהתאם לסיפור המשפחתי, למוצא, לתלונות ולממצאים בבדיקה הגופנית.

כאשר ערך ההמוגלובין נמוך – נהוג לטפל בברזל, שכן חסר בברזל הוא הסיבה השכיחה ביותר לאנמיה בגיל זה. ייתכנו סיבות רבות לחוסר השיפור באנמיה למרות הטיפול בברזל: בראש ובראשונה, יש לוודא כי אכן ניתן טיפול במינון המתאים למשקל הילד. ייתכנו גם מקרים של טלסמיה מינור (בשילוב עם חסר ברזל או לבד), המתבטאים בערכי המוגלובין נמוכים מעט. במקרים אלה הטיפול בברזל לא ישפר את ערכי ההמוגלובין למידה הצפויה. רצוי לפנות לרופא המטפל להמשך מעקב והפניה להמטולוג ילדים במידת הצורך.