אז איף: חיפשנו מנהיגה ראויה לעם שלנו. מצאנו אותה
נראה לנו שכבר אפשר להסכים שהמשבר הכי עמוק בהיסטוריה של המדינה גדול על הממשלה שלנו. מגיע לנו סוף טוב, אז יצאנו לחפש אלטרנטיבות, ומצאנו אותן במקומות לא צפויים על המסך. שר הורוביץ לשלטון! ויש עוד אופציות לא רעות בכלל. קצת סאטירה, מה יש?
הנשיא ברטלט, "הבית הלבן"
תראו, מדובר בנו-בריינר. הנשיא ג'ד ברטלט הוא מנהיג מרשים, שקול ואמפתי כמו שרק אדם שאהרון סורקין כתב יכול להיות, פנטזיה אמריקאית מופלאה שמשלבת ערכים ליברליים, אינטלקט וחיבור לדת ולמסורת (ברטלט הוא קתולי אדוק ששקל קריירה ככומר). כמו דמות סורקינית ממוצעת, מדובר בטיפוס חכם במיוחד עם אהבה לשחמט ודיבור מהיר ועמוס שנינויות. עם זאת, הוא מוצג גם כמנהיג שקול, מלא אינטגרטי ומחויב לשליחות שבתפקיד. הוא מונע על ידי רצונו לעשות טוב למען העם, ולא פעם משנה את דעתו בהתאם לעצות של מומחים ושל האנשים שסובבים אותו.
>> השיר שלו: רן דנקר מציין יום הולדת 40 בדרך מרגשת
לזלי נופ, "מחלקת גנים ונוף"
הדמות האייקונית של איימי פוהלר התחילה את הסדרה כמעין מקבילה נשית של מייקל סקוט מ"המשרד" – אישה שלוקחת את הקריירה הלא כל כך מרשימה שלה ברצינות תהומית, עם חיים אישיים די עלובה והתנהגות שטובלת לא פעם בקרינג'. עם הזמן היא – וגם אופי הסדרה – משתנים ומתפתחים למשהו אחר לגמרי, ונופ מתקדמת בהדרגה בסולם הדרגות של השירות הציבורי. את טוב הלב והרגישות שלה מגבות החריצות והנכונות לרדת לפרטים, שילוב שיוצר מנהיגה מעוררת השראה, מרגשת ובעיקר מקצוענית. ואם כבר דיברנו על איימי פוהלר, ראויה לציון גם ג'וי, הדמות שדיבבה סרט "הקול בראש", שהיא כמעט מקבילה מצוירת של נופ.
וודי, "צעצוע של סיפור"
בשלושת סרטי "צעצוע של סיפור" הראשונים, קאובוי הצעצוע מנהיג את הצעצועים של אנדי לאורך שנים עתירות שינויים – ממשחקי הדימיון בחדר של אנדי דרך הנטישה של הילד המתבגר ועד למעבר לגן ילדים מסויט וסאגת המזבלה הכמעט שואתית. ועדיין, לא מדובר במנהיג מושלם – בסרט הראשון אנחנו רואים את הצד האפל, הקנאי והקטנוני שלו, כשתואר הצעצוע האהוב על אנדי נגזל ממנו לטובת באז שנות אור. דווקא המעידה הזו והצלילה לתוך החלקים המכוערים יותר בנפשו היא זו שמאפשרת לו לעבור תהליך, למצוא את הביטחון הפנימי שלו ולהפוך למנהיג הטוב ביותר שהוא יכול להיות. יש גם סרט רביעי כמובן, אבל שם הוא כבר די בפנסיה.
ג׳ואן, ״מד מן״
עם כל הכבוד לגאונים בעיניי עצמם כמו דון דרייפר או רוג׳ר סטרלינג, ג׳ואן האלוואיי/האריס היא מי שהחזיקה בפועל את גלגוליה השונים של סטרלינג-קופר על כתפיה. מלכת המזכירות של העונה הראשונה תמיד הפגינה יכולות ניהול מרשימות, אבל עם הזמן היא צברה עוד ועוד יכולות וכישורים, בראשם היכולת להוביל אנשים בעזרת כבוד והערכה ולא רק פחד וקשיחות. היא אולי מאבדת את הקול שלה לפעמים, אבל יש גם יתרון במנהיגות שיש בה חיבור לרגש. עם זאת, הפרק המייצג שלה כדמות סמכותית מראה שהיא יכולה להפריד בין הרגש האישי שלה לבין הדמות שהיא רוצה לשדר לקולגות שלה. כשאחד העובדים בחברה מצייר קריקטורה גסה שלה כצעד קטנוני של נקמה, חברתה פגי מתעצבנת ומאיימת לפטר אותו. ג׳ואן לא מודה לה על הסולידריות, אלא דווקא נוזפת בה על כך שהעניקה תשומת לב לפרובוקציה – דבר שלא רק עודד את ההתנהגות של העובד הסורר ונתן לה כוח עליה, אלא גם פגע ביכולת שלה להיתפס כדמות סמכותית מול העובדים שלה.
>> לא רק אופירה וברקו: הצמדים המפורסמים שהסתכסכו ונפרדו
ג'ורג' וושינגטון, "המילטון"
הגרסה של לין מנואל מירנדה לאירועי המהפכה האמריקאית רחוקים מלהיות תיאור מעמיק או נאמן למציאות של הנפשות הפועלות, אז בואו נבהיר רגע שאנחנו מדברים על הדמות מהמחזמר, לא על וושינגטון מהפסלים והשטרות. וושינגטון, בגילומו של כריסטופר ג'קסון שהונצח בגרסה המוקלטת ובזו המצולמת שאפשר לראות בדיסני פלוס, הוא הנשיא-מייסד האולטימטיבי. דמות כל כך מרשימה שאפילו בהצגה עצמה אומר עליו המלך ג'ורג' השלישי "אין אף אחד אחר במדינה שלהם שמאיר בעוצמה כזו". וושינגטון מוצג על הבמה כדמות אב לגיבור ולאומה כולה, גנרל עטור הצלחות שהופך לפוליטקאי חריף, עם צד רגיש ואנושי מאוד. והכי חשוב, הוא יודע מתי לעצור ללכת הביתה. בתרגום חופשי מאחד השירים הגדולים במחזמר: "אדוני, הם יגידו שאתה חלש" "לא, הם יראו שאנחנו חזקים".
מופסה, ״מלך האריות״
האם סימבה הוא מלך טוב? תכלס, אנחנו לא באמת יודעים. מעבר להיותו היורש החוקי, הטיעון הכי חזק של הסרט להצדקת זכותו לכתר הוא ״סקאר ממש גרוע״, שזה תכלס לא משהו. מופסה, לעומת זאת, נותן לנו הצצה כלשהי ליכולות המנהיגות שלו. בתחילת הסרט הוא מציג לבנו את גישת ״גלגל החיים״ שלו, תפיסה רוחנית משהו של החברה האנושית (כלומר, חייתית) שבה כולם קשורים, מחוברים ומשפיעים זה על זה, מהיצור הזעיר ביותר ועד לטורף בראש שרשרת המזון. התפיסה הזו היא לא רק רעיון שיוויוני יפה, אלא גם משהו שאפשר לגזור ממנו מדיניות וערכים כמו מידתיות, איזון ותכנון לטווח ארוך, לא למען המנהיג אלא למען העם והעולם כולו.
הצפרדע האהוב בעולם לימד אותנו שלא קל להיות ירוק. על הדרך הוא גם לימד אותנו שלנהל אנשים זה כאוס מוחלט, בייחוד כשהאנשים שלך הם חבורה של בובות פרווה מטורללות. אז נכון, הוא לא תמיד מצליח להשתלט על הבלאגן, ויש לו את רגעי הזעם שלו, אבל אם הצלחת להרים הפקה שבועית עם קבוצה כמו החבובות ולצאת מזה שפוי, מה זה כבר לנהל מדינה. תדמיינו את זה – סם הנשר בתפקיד שר הביטחון, מיס פיגי כשרת החוץ, גונזו כשר התחבורה, פאזי הדוב כשר החינוך, ג'ניס כשרת התרבות ופפה החסילון יו"ר הכנסת. עדיין יהיה רועש מאוד, אבל לפחות יהיה צחוקים.
ליאה אורגנה, "מלחמת הכוכבים"
לטרילוגיית המחודשת של "מלחמת הכוכבים" יש לא מעט מגרעות, אבל לפחות היא איפשרה לאחת הדמויות האייקוניות של שנות השבעים והשמונים להשלים את הסיפור שלה. עם כל הכבוד ללוק וכוחות הג'דיי שלו, הנסיכה ליאה הייתה הדמות הכי חזקה ומרשימה של צבא המורדים, מנהיגה טבעית שהובילה את אנשיה להצלחות וניצחונות כנגד כל הסיכויים. המנהיגות של ליאה משלבת תכנון אסטרטגי מחוכם עם התחשבות בחיילים הפשוטים וניסיונות להימנע משפיכות דמים (כאילו, של הצד שלה. אף אחד בסרטים האלו לא מתייחס לסטורם טרופרז כבני אדם). אפילו אחרי שנחטפה על ידי ג'אבה דה האט היא מוצאת דרך לגבור עליו, ועוד בעזרת השלשלאות שהוא עצמו אזק אותה בהן. בסדרת ההמשך אנחנו זוכים לראות אותה בחדר המלחמה, מובילה מהלכים אסטרטגיים חשובים, כשהתואר לפניה שמה הוא כבר לא "נסיכה" אלא "גנרל". כמו שצריך.
דייל קופר, "טווין פיקס"
סדרת המיסתורין של דיוויד לינץ' הביאה לחיינו את אחד השוטרים הכי מוזרים בתולדות הטלוויזיה, שהוא במקרה גם בן אדם משכמו ומעלה. דייל קופר הוא סוכן פדרלי שנשלח לטווין פיקס כדי לחקור את הרצח של לורה פאלמר, אבל במהרה הוא משתלב בחיי הקהילה המקומית, יוצר חברויות ומשנה חיים. קשה לא להרגיש בטוח כשהפרצוף המחייך של קייל מקלכלן בסביבה, אבל מעבר לחמידות הכללית, יש בדייל קופר גם צדדים אחרים – חוכמה, יצירתיות, פתיחות לאנשים אחרים ולשיטות חקירה אלטרנטיביות, אחריות ציבורית ובעיקר אופטימיות מדבקת. זאת ועוד – כשאחת הנערות בעיר מופיעה בחדר שלו עירומה, הוא מביא לה צ'יפס ומציע לה שיחת נפש מרפאת במקום לזרום איתה.
>> יש לה את זה: דנה פרידר נכנסת לנעליה של רותם סלע בהצלחה
שר הורוביץ, "קלולס"
טכנית, שר לא אוחזת בשום תפקיד הנהגתי של ממש לאורך הסרט. עם זאת, יש לה את כל המאפיינים הנחוצים כדי להוביל את האומה לעתיד זוהר, מנצנץ ושיקי. היא אולי מתארת את עצמה כקלולסית, אבל האמת היא ששר לגמרי מסוגלת לחשוב לעומק על מצבים מורכבים, לעבוד קשה ולמצוא פתרונות יצירתיים. הנאום שבו השוותה את תושבי האיטי לאורחים שלא אישרו הגעה למסיבה של אביה הוכיח שיש לה צד הומני חזק, כמו גם ההקרבה העצמית שהיא מציגה כאשר היא תורמת את ציוד הסקי לנזקקים. אבל קו העלילה שמוכיח יותר מכל את הפוטנציאל שלה כמנהיגה הוא זה שנוגע לטאי – בת טיפוחיה שאותה היא מזניקה לפסגת הפופולריות, ובתמורה תוקעת לה סכין בגב ומכנה אותה "בתולה שלא יכולה לנהוג". על אף הסכסוך הכואב, שר לא משתמשת בכוחה לרעה ומנסה לנקום בטאי, אלא לוקחת את הביקורת ללב, בוחנת את התנהגותה ומתמקדת בהתקדמות וההתפתחות האישית שלה עצמה. לגמרי ראוי להערכה.