שרון חזיז שוברת שתיקה: "תרבות היא לא מותרות. זה המקצוע שלי מגיל 13"

האם מישהו שואל מה עובר על אזרחי המדינה הזאת? אני לא מדברת הפעם על החיילים או על המפקדים, אלא על האזרחים. אלה שנשארים מאחור בלי עבודה, בלי פיצויים, בלי ביטחון – וצריכים להמשיך לחיות כאילו כלום.

>> הטיל שלנו: נונו יצרה את שיר המלחמה המושלם

עברנו את הקורונה. עברנו את "שומר החומות". עברנו את השבעה באוקטובר שהמתמזג עם "עם כלביא", את השריפות ביום העצמאות, את יתר הפסקות העבודה, את ביטולי ההופעות.

עולם התרבות קורס בשקט – והכי כואב? לא שאין עבודה, אלא שאף אחד לא מתעניין ולא דואג לאמנים. משאירים אותנו באפילה מוחלטת.

יבוא מי שירים את הראש ויגיד: "נו באמת, מה אתם בוכים? יש דברים יותר חשובים". אז אני אגיד לו – תרבות היא לא מותרות. היא חמצן. היא זיכרון. היא שפיות והיא המקצוע שלי מגיל 13. אני לא כותבת כדי להתלונן – אני כותבת כדי שלא נתרגל לשתוק

 

יבוא מי שירים את הראש ויגיד: "נו באמת, מה אתם בוכים? יש דברים יותר חשובים". אז אני אגיד לו – תרבות היא לא מותרות. היא חמצן. היא זיכרון. היא שפיות והיא המקצוע שלי מגיל 13.

ביום העצמאות האחרון ההופעות שלי בוטלו בגלל השריפות. להקה שלמה נאלמה דום. שירה שותקה. זאת המציאות שלנו כבר יותר מדי זמן, שלא לדבר על תרגיל "פיצויי הקורונה" עלק, שאנחנו מחזירים עד עכשיו – כסף שקיבלנו כי היינו סגורים ומושבתים, ועכשיו המדינה דורשת אותו בחזרה, כאילו זו טעות שלנו שחיינו בלי עבודה.

אמנים רבים, ביניהם גם אני, מצאו את עצמם בחובות לא צפויים, רק כי האמנו למה שהובטח לנו: שהמענקים האלה ניתנים כדי לאפשר לנו לשרוד. שהמדינה תומכת, ולא תבוא בחשבון על כל שקל. אבל מה שלא נאמר בקול רם, הוא שהכל מותנה – ושיום אחד נצטרך להחזיר.

אז איפה לעזאזל המדינה? מי דואג לאזרח הקטן שבקושי מצליח להחזיק את עצמו? מי משקם את אלה שמחזיקים אחרים?

אני לא כותבת כדי להתלונן – אני כותבת כדי שלא נתרגל לשתוק. כדי להזכיר שאנחנו כאן, שהלב עוד פועם, שהשירה עוד בפנים – מחכה ליום שתוכל להישמע. בתקווה שמי שיושב למעלה יזכור שגם לנו מגיע לפרוח, ליצור ולחיות בלי פחד. בתקווה שמישהו יבחר סוף־סוף לדאוג גם לנו, האמנים, אזרחי המדינה והעם הנפלא שלנו.

עד אז, אנחנו כאן. בכאב. באמונה. ביחד.

משרד האוצר העביר את רשות התגובה למשרד התרבות והספורט.

ממשרד התרבות והספורט נמסר בתגובה: "ראשית, אנו מבקשים להביע הערכה עמוקה לעולם התרבות בישראל ולאומנים העצמאיים, שפועלים במסירות ומתוך שליחות – גם בתקופות מאתגרות – ואנו מנסים לעזור להם ככל יכולתנו. משרד התרבות והספורט מפעיל לאורך שנים קרן סיוע ייעודית לאמנים ואמניות שנקלעו למצוקה כלכלית. בתקופת מלחמת חרבות ברזל תקציבה אף הוכפל פי 3, וחולקו באמצעותה מענקים לאלפי יוצרים ונותני שירות בתחום התרבות.

"לאחר אירועי השבעה באוקטובר, כשהתרבות נעצרה שוב, פורסם מתווה סיוע למוסדות התרבות הנתמכים, שנועד לתשלום משכורות לעובדים ולפרילנסרים איתם עבדו – כך שאף עובד לא יצא לחל״ת ונמנעה אף הלנת שכר. יצאנו גם בתכניות 'משיב הרוח' ו'בלב אחד', במסגרתם התקיימו אלפי הופעות למפונים ולחיילים כשהאמנים קיבלו עליהם תשלום מהמשרד.

"לאחרונה, במסגרת מבצע 'עם כלביא', הודיע שר התרבות על מתווה סיוע נוסף לגופי התרבות – בהיקף של 20 מיליון ש"ח – מתוך מחויבות ברורה לאפשר לעולם התרבות להתאושש ולפרוח גם בתקופה זו.

"לעניין מענקי הקורונה שהוזכרו: חשוב להבהיר כי מתווה הפיצויים לעצמאיים הופעל על ידי משרד האוצר, וכבר עם הקמתו נקבעו תנאי זכאות ברורים – שכללו גם אפשרות להשבת כספים במקרים בהם נמצא כי לא התקיימו התנאים לקבלתם. נזכיר כי מטרת הסיוע הייתה להבטיח רציפות כלכלית תוך שמירה על עקרונות של אחריות תקציבית".