שקרים קטנים: 4-5

גיל ארבע עד חמש: העולם בשחור-לבן

הילד מבין שהשקר פסול, אך ההבחנה בין דמיון למציאות טרם ברורה לו לחלוטין והתבוננותו על המציאות היא מזווית מצומצמת שאינה תואמת את המציאות השלמה. הוא עשוי למשל לספר בדמעות שאף אחד לא שיחק איתו בגן ושהגננת מרשעת, כשבירור מקיף יגלה שהוא דווקא שיחק כל היום והיה שמח, אך בסוף היום רב עם חבר, חש מתוסכל, זרק עליו מכונית, והגננת כעסה עליו. לא נעים, אך גם לא מתאים לתיאור האפוקליפטי של הילד.

למה זה קורה?

קיים עיוות מסוים בתפיסת המציאות שנובע מהנטייה של הילד לראות את המציאות בשחור-לבן: משפט כמו "כולם היו נגדי" יכול להתברר כלא נכון עובדתית, אבל להתאים לתחושה הפנימית שלו.

כמו כן, הילדים מתחילים לבדוק גבולות ומשתמשים בשקרים כדי לגשש האם ההורים יודעים הכל, ועד כמה הם בוטחים ומאמינים בהם.

איך מומלץ להורה לנהוג?

על הורים ושקרים • חיקוי ההורים: ילדים מושפעים מהאווירה בבית ומפנימים את מה שהם רואים שהוריהם עושים. אם ההורים נוטים לעגל פינות ולשקר מדי פעם, נדרש שינוי בערכי המשפחה. • היענות לדרישות: ילד עלול לאמץ את נטיית ההורה ולשקר במצבים שבהם הוא מתבייש או לא נעים לו ממשהו שקשור בעצמו. זה משמעותי בפרט כשההורה עצמו מבקש מהילד לשקר, למשל לשקר בנוגע לגיל בשביל להתחמק מתשלום ("תגיד שאתה בן ארבע!"), או להתחמק בטענה שאמא איננה ("תגיד שיצאתי!"). • האמת כואבת: אם מענישים ילד בגלל דברי אמת, כגון "אני לא אוהב את אחי", "אני שונא ללכת לדודים" – הוא לומד לשקר כדי להגן על עצמו. • תגובה מְרצה: אם הילד רואה שההורה מסופק מתשובות כמו "היה לי כיף בגן"/ "הכל בסדר" – הוא לומד להגיב כמצופה במטרה לשמח את ההורה. • הסבר מתאים: ככל שהילדים גדלים, הם נחשפים למורכבות של הקשרים הבין-אישיים. כשהילד כבר יכול להבין שאפשר לעדן את האמת, עלינו להסביר לו את המניעים שלנו. למשל: "אני מבינה שהאוכל לא טעים לך, אבל איננו רוצים לפגוע במארחים, אז תאמר שאינך רעב".

ההורה עלול להגיב באופן נסער: להביע הזדהות עם הילד ("אני עכשיו מתקשרת לגננת!") או לחלופין לנזוף בו ("אל תדבר שטויות, יש לך המון חברים. למה אתה משקר?"). תחושת ההורים שהאמירות הללו נאמרות באופן מניפולטיבי עשויה להיות מוצדקת, בפרט אם הן מיקדו תשומת לב סביב הילד בעבר.

לרוב מדובר באופן שבו הילד מרגיש את המציאות, והדרך היעילה להתמודד עם השקרים היא להרחיב את נקודת הראייה שלו, מבלי להתווכח על תפיסת המציאות שלו או לשלול את תחושותיו: לומר למשל "נשמע לי שהרגשת מאוד בודד וכעוס כשיניב היה ברוגז איתך. האם היו עוד ילדים בסביבה? מה עשית אחר כך?", זו דרך עדינה להראות לו את התמונה הכוללת.

כדאי לאתר את סוגי השקרים ואת המקרים שבהם הם נאמרים: איסוף מידע על התכנים שמעסיקים את הילד, על הנסיבות שבהן הוא משקר, אילו תגובות מהסביבה עוזרות לו ואילו רק מחזקות את מעגל השקרים והמצוקה.

שקרים אופייניים

• "אף אחד לא רוצה לשחק איתי".
• "הגננת לא אוהבת אותי".
• "יואב הרביץ לי".
• "לא אכלתי היום כלום"/ "הבטן כואבת לי, אני לא יכול לאכול".

ייעוץ מקצועי:
רות כהן – פסיכותרפיסטית ומנהלת פורום ייעוץ להורים
מיכל דביר קורן – פסיכולוגית התפתחותית מומחית

• איך מתמודדים עם שקרים של גילאי חמש עד שש?