שקרים קטנים: גיל 5-6

גיל חמש עד שש: עולם החברים

הילד עסוק ביחסים החברתיים ולראשונה ישקר כדי לחפות או לעזור לחבר: הוא אמנם יודע שאסור לשקר, אך גם מתוודע לקוד החברתי שאסור להלשין. אם בגיל ארבע כשחבר מרביץ או חוטף צעצוע רצים מייד לספר לגננת, כעת הילד למד שלדווח זה גם "להלשין", ושכדאי להימנע מכך.

הילד עלול לשקר כדי לשקם דימוי עצמי נמוך, למשל – לספר לחבריו לגן שיש לו צעצועים שאין לו במציאות, או שהוא שולט במיומנויות מסוימות שרק היה רוצה לשלוט בהן. הוא נעשה מודע לתגובת הסביבה לשקרים, ועסוק לא רק בשקר עצמו אלא גם בתגובה של אחרים לכך.

זהו שלב שבו השקרים מתחילים להיות מודעים ומכוונים כדי להשיג מטרה, לנקות מאשמה, לחמוק מעונש או ממשימות שהילד לא רוצה לבצע. מכיוון שיש הפנמה רבה יותר של קודים מוסריים, קשה לילד לשקר, והוא יעשה זאת בנוקשות מסוימת (בהבעות הפנים, בצורת הדיבור), ולעיתים אף יגיב בסערת רגשות לשקריו (יפרוץ בבכי).

למה זה קורה?

תפיסת המציאות מגובשת יותר וההתפתחות הקוגניטיבית והמוסרית מאפשרת לילד להבין מצבים חברתיים מורכבים יותר מבעבר.

בגילים הללו הילדים מבינים היטב שהם מספרים משהו שהוא לא נכון עובדתית, והשקרים עשויים לבטא דווקא הפנמה של הקוד החברתי: הילד יודע מה היה אמור לעשות ולא עשה, וכדי להתחמק מהמשימה ומהעונש, הוא משקר. לעיתים הוא משקר כי הוא חושש מתגובת ההורה.

איך מומלץ להורה לנהוג?

אין להתעלם מהשקרים, אך גם לא להגזים בתגובה: ההורה פגוע ומנסה להבהיר לילד שהוא "תפס" אותו. הילד מצידו חש מבוכה רבה, ומשקר שוב בניסיון נואש לצאת מהפלונטר שאליו נקלע.

במקרים כאלה כדאי להורה להיצמד למציאות, למשל: "הצעצועים עדיין מפוזרים", ורק כאשר הרוחות נרגעות והילד פנוי לשיחה מבלי לנסות להגן על עצמו בכל מחיר, אפשר וכדאי להתייחס לשקר עצמו: "אמרת לי שסידרת את החדר, אבל זה לא היה נכון. אני מצפה ממך לסדר את החדר כשאני מבקש ממך. אם אתה אומר לי שעשית משהו וזה לא נכון – קשה לי לסמוך עליך ואני צריך לבדוק כל הזמן שהדברים נעשים, וזה לא מקובל עלי".

חשוב להעניק לילד תחושה של לקיחת אחריות, אך אסור לתת לו להסתבך בשקרים נוספים למטרת הצטדקות, בעיקר כאשר המעשה כבר נעשה. אם הילד מתכחש לאחריותו, צריך לומר לו: "גם אם אתה אשם אני אוהב אותך ומאמין בך. וגם אתה – סלח לעצמך על השטות שעשית, אם עשית אותה. ואם לא עשית, סליחה שחשדתי בך".

אם הילד בחר להודות, חשוב מאוד לשבח אותו ולומר לו שאנו תמיד נעדיף את האמת, גם אם איננה נעימה. אין טעם לכעוס על עצם השקר, אלא רק להדגיש את ההתנהגות הרצויה. ענישה על שקר אינה יעילה, מכיוון שהפחד מפני העונש הוא שגרם לשקר מלכתחילה. בדרך זו הלקח יילמד לטווח הארוך, וזה עדיף על ניפוח העניין ועל שקרים חוזרים ונשנים.

שקרים אופייניים:

• "שטפתי פנים".
• "מישהו אחר עשה את זה" – כדי להגן על חבר.
• "הגננת הרשתה לי לקחת את זה" – על צעצוע שנלקח ללא רשות.
• לרמות במשחק כדי לנצח.

ייעוץ מקצועי:
רות כהן – פסיכותרפיסטית ומנהלת פורום ייעוץ להורים
מיכל דביר קורן – פסיכולוגית התפתחותית מומחית

• איך מתמודדים עם שקרים של גילאי שש ומעלה?