שקרים קטנים: גיל 2-4

גיל שנתיים עד ארבע: עולם הפנטזיות

ברוכים הבאים לעולם הדמיון והפנטזיה, כאן הכל אפשרי. הילד בודה המצאות ומאמין שאם הוא אומר דבר מה, זה אכן מתממש. לכן במקרים רבים הוא נראה כלפי חוץ כ"שקרן קר רוח": בלי מצמוץ ונקיפות מצפון הוא יכול לספר סיפור דמיוני לגמרי! חרף זאת, הילד כן ונוטה "להסגיר" את עצמו בקלות: אם יישאל לגבי מידת אחריותו לנזק שגרם – הוא ישיב בחיוב ולא ינסה להתחמק.

שקרים נוספים הם כאלה שהילד יאמץ כדי להגן על עצמו במצב של חוסר ודאות ופחד, כביטוי למצוקה או לחוסר יכולתו להתמודד עם המציאות. למשל לומר "יש לי המון חברים וכולם הזמינו אותי היום לשחק איתם".

למה זה קורה?

בגיל הזה הגבול בין דמיון למציאות אינו ברור, והילד מנסה להבין וללמוד את העולם, להבדיל את עצמו מדמויות משמעותיות אחרות בחייו ולהבין מהם גבולות הכוח וההשפעה שלו.

באמצעות משחקי הדמיון והכאילו הוא לומד על המציאות ומעבד משאלות רגשיות: הוא חש שעולם הדמיון שלו אמיתי או שהיה מאוד רוצה שיהיה כזה, ומנסה להעמיד את הפנטזיות שלו במבחן כדי לבדוק מה יכול להתקיים באמת ומה לא.

לקראת גיל ארבע מתחילה הבנה של קיום דמיון שהוא נפרד מהמציאות, אך לא תמיד הבנה זו יציבה. היא יכולה להתקיים ברגע אחד, אך לא במשנהו.

איך מומלץ להורה לנהוג?

על ילדים ושקרים • הזדמנות: השקר הוא הזדמנות, באמצעותו אפשר לברר עם הילד מה הוא רוצה, ממה הוא חושש ומה מטריד אותו. • הפנמה: כשילד משקר, דווקא השקר מעיד על הפנמה ביחס למה נכון ומה לא. • אינטליגנציה: היכולת לשקר דורשת תשומת לב רבה: יש להתייחס לנושא השקר, לעקוב אחרי תגובת האדם שמשקרים לו, ולהתאים את התגובות לכך – זה דורש פענוח, למידה חברתית והבנה בין-אישית. • שקרים לבנים: ילדים לא מבחינים בין שקר ל"חצי שקר" – כל מה שאינו אמת הוא שקר מבחינתם, והנסיבות לא משנות זאת. • משאלות: גם בקרב ילדים גדולים יותר (גיל חמש-שש) הגבול בין דמיון למציאות עדיין מטושטש, והם מנסים למצוא מקום למשאלותיהם ולבדוק אם אפשר לשלב את עולם הדמיון והמשאלה שלהם בתוך המציאות היומיומית.

אין לנזוף בילד על סיפורים כאלה. אלה חיי הדמיון שלו ויש להגן עליהם כחלק מעולם הפנטזיה הילדי. כדאי להקשיב לתוכן הפנטזיות שהילד מעלה, אך להזכיר לו שמדובר בדמיון. למשל, כשהילד מספר שהוא טייל עם חבריו מהגן לטירה תת-ימית, אפשר לומר: "זה נשמע כמו טיול מעניין וגם מפחיד… איזה מזל שבדמיון אפשר להגיע למקומות מעניינים בלי להסתכן! לאילו עוד מקומות היית רוצה להגיע בדמיון?".

הילד גם עשוי לחשוב על המצאה מעשית: "אני עכשיו מלך החיות, ואני מחליט שאני אוכל היום רק שוקולד!". חשוב להבהיר לו את המציאות, ולהסביר שגם אם הוא אריה, אי אפשר לאכול רק שוקולד כל היום.

כשהשקרים מגיעים ממקום של כאב, התגובה הרצויה היא הבעת אמפתיה כלפי הקושי של הילד: "זה בוודאי קשה שהיום אף אחד לא הזמין אותך כמו שרצית, אבל אולי מחר תוכל אתה להזמין חבר". ואם הילד פירש מצב בצורה אחרת, למשל נסער שהכלב נשך אותו כשבפועל הוא רק נבח עליו, התגובה צריכה להיות "אתה מתבלבל", ולא "אל תשקר". אם הילד מודה חשוב להחמיא לו, ואין כל טעם להתווכח מהי האמת.

שקרים אופייניים

• "אני סופרמן ואני יכול לעוף".
• "הוא עשה לי את זה!".
• "ירד לי המון דם!".
• "יש לי תינוקת בבית".
• "יש לי אבא, הוא פשוט נסע לחלל" – במשפחות חד הוריות למשל.
• סיפורים בסגנון: "אמא, היום הגיע לגן דינוזאור ממש ענקי… הוא הפחיד את כל הילדים ואני גירשתי אותו!".

ייעוץ מקצועי:
רות כהן – פסיכותרפיסטית ומנהלת פורום ייעוץ להורים
מיכל דביר קורן – פסיכולוגית התפתחותית מומחית

• איך מתמודדים עם שקרים של גילאי ארבע עד חמש?