שעת יצירה
מה עושים כשהילד מסרב להשתתף בפעילות יצירה בגן ואיך להגיב לעבודות יצירה שהלד מביא? על כך בכתבה הבאה
כיצד ננהג כאשר ילד מסרב להשתתף בפעילות יצירה?
סיון ביבר-שמאי ואולגה טובול, יועצות חינוכיות לגיל הרך, מדריכות הורים ומדריכות לגננות משיבות: "הימנעותם של ילדים מעבודות יצירה יכולה לנבוע ממגוון סיבות. ישנם ילדים שזקוקים לזמן רב יותר כדי להסתגל לדברים חדשים, כי המגע הוא לא תמיד אינטואיטיבי עבורם". חישבו על עצמכם, כאשר מציעים לכם לגעת בנחש או ללטף דולפין, חלקכם ישמח להתנסות בתחושה החדשה, אך אחרים יחששו מהניסיון ויעדיפו להסתפק במראה עיניים. כך גם אצל ילדינו. "ישנם ילדים החוששים ממגע בחומרים לא מוכרים וזקוקים להדרכה ותמיכה בעת התנסויות חדשות, אך אין בכך כדי לומר דבר על יכולותיהם או על אופיים", מבהירות טובול וביבר-שמאי. "ילדים אלה יכולים לגדול ולהתפתח להיות אומנים מצליחים עד מאוד, אבל מה שהם מספרים לנו הוא שהם זקוקים לנו בעת ההתנסות החדשה".
הימנעות מעבודת יצירה יכולה לנבוע גם מהתחושה שהם אינם יודעים איך לבצע את המטלה, או מתוך חשש להיכשל. בנוסף, ישנם גם ילדים עם רגישויות יתר לחומרים שונים, כמו דבק, צבע, פלסטלינה או חול, אך חשיפה הדרגתית שלהם לחומרים השונים וסיוע במהלך היצירה יכולים להוות מנוף להתמודדותם עם אתגרים. "קחו למשל ילד שהתמודד עם מריחת דבק, ולאחר ההתנסות הסיק כי חומרים דביקים אינם בהכרח מזיקים. לפיכך, ייתכן כי הוא יסכים למרוח גם קרם הגנה במידת הצורך, בשל זיכרון ההתנסות עם חומר דומה", הן מדגימות.
חשיפה הדרגתית לחומרים שונים
על מנת שהגננת תוכל לעזור לילדים לגשת ליצירה, טובול וביבר-שמאי טוענות כי עליה להכיר היטב את הילדים ואת הצרכים שלהם. "גננת תומכת למידה שתכיר את הילד, תיתן לפעילות מסגרת גמישה יותר שתאפשר לו להתמודד באופן יעיל עם הקשיים והאתגרים המיוחדים לו. כשהגננת מבחינה בכך שילד מסוים נמנע מעבודות יצירה כדרך קבע, היא תשתדל לסייע לו להתקרב אליהן באמצעות פעילויות שהוא נוטה להעדיף. אם הוא אוהב לבנות בקוביות, למשל, היא תציע לו להוסיף למבנים שבנה אלמנטים נוספים באמצעות יצירה. אם ילדה שמעדיפה בנייה בלגו בנתה כביש, הגננת או ההורה יוכלו להציע לה לצייר מעבר חצייה ואולי להוסיף גם אנשים מפלסטלינה".
במהלך שנת הלימודים בגן וככל שהילדים יתנסו במגוון רחב של פעילויות, כך ניתן להציע להם עבודה במגוון חומרים. עם זאת, החשיפה לחומרים רבים, כמו סוגים שונים של צבעים, בצק, חמר, בוץ, דבק, חול, מים, מקלות ארטיק או עיסת נייר, צריכה להתבצע בהתאם לקצב האישי של כל ילד, ובהדרגה.
טובול וביבר-שמאי מדגישות כי בגילאים צעירים, על מבחר החומרים להיות מצומצם יותר, כדי לאפשר לגננת לחשוף את הילדים לחומרים שונים באופן הדרגתי, וכדי לא לגרום להם לבהלה ולבלבול כתוצאה מחשיפה למגוון חומרים בו זמנית. כמו כן, ההיכרות עם חומרים חדשים ופעילויות שונות צריך להיות מלווה בהסברים של הגננת. "עליה להסביר מה עושים עם כל חומר ולהגדיר גבולות עבור ילדי הגן המשתתפים בפעילות, כאשר בתוך החוקים והגבולות האלה היא מאפשרת להם לתת דרור ליכולותיהם ולדמיונם. כדי שהפעילות תהיה מוצלחת חשוב שהילדים יקבלו הסבר על איך עובדים עם כל חומר, ולכן כל פעילות חייבת להיות מתוכננת היטב. בתוך הגבולות הברורים ישנו עבור כל ילד וילדה מרחב יצירה אישי".
איך נדע אם הגננת אכן מפיקה מעבודות היצירה עם הילדים את המרב?
"המטרה העיקרית של היצירה היא הנאה מהתהליך ולא התוצאה. הגננת היא אשת מקצוע, וכשהיא מכינה פעילות היא מונחית על פי הידע המקצועי שלה לגבי הצרכים ההתפתחותיים של ילדינו. חשוב, אם כך, כי אנו ההורים נאפשר לה להתקדם עם הילדים באופן מובנה, ושלא נאיץ בה להרחיב את מגוון הפעילויות ואת כמות החומרים שבשימוש הילדים. בגילאי הגן המוקדמים לא כל החומרים צריכים להיות נגישים לילד, כאמור, כיוון שחשיפה מוגזמת עלולה להפריע ליכולת ההקשבה והריכוז שלו במקום לסייע ליצירתיות. אם אנו חשים שפעילות מסוימת מתאימה או אינה מתאימה לילד שלנו, נוכל לבקש מהגננת ללמוד על חשיבותה ההתפתחותית של פעילות זו ואולי אף לדון איתה על האתגרים שהיא מציבה בפני הילד במטרה לסייע לו להתמודד מולם באופן הטוב ביותר".
טובול וביבר-שמאי ממליצות להורים לאפשר לגננת להבנות את הפעילות על פי הבנתה. "ישנם חלקים בפעילות שהגננת תזהה כקשים לביצוע עבור הילדים, ולכן אפשר ורצוי שהיא תכין אותם מראש. כאשר מדובר, למשל, בצורות מורכבות שיש לגזור, ייתכן כי היא תגזור אותן ותניח אותן על השולחן, כדי שהילדים יוכלו ליהנות מהדבקתן מבלי שיצטרכו להתמודד עם התסכול והסכנה שבגזירה. יחד עם זאת, חשוב שלמרות שיהיו ביצירה חלקים מוכנים מראש, הפעילות תתוכנן כך שלילד יהיה הרבה מקום ליצור מעצמו בחלקים אחרים של העבודה, וכי תרומתו ליצירה לא תהיה מינורית".
כיצד להגיב ליצירות שהילד מביא איתו מהגן?
- יש להתייחס בכבוד רב לכל יצירה שהילד מביא איתו. "כשהוא מביא יצירה הביתה, לא מספיק להגיד רק: 'איזו עבודה יפה', אלא חשוב לשאול מה יש בציור – שאלה שרלוונטית גם לציורים בשלבי השרבוט הראשוניים, בהם נוכל להתייחס יותר לצבע, לכוונה ולהשתדלות. כדאי גם להתייחס לפרטים השונים שמופיעים בתמונה.
- רצוי להעניק לעבודות מהגן מקום מיוחד, כמו מגירה אחת שתוקדש רק לכך. בכל פעם נוסיף את היצירות החדשות למקום, ועם הזמן נוכל לדלל, כמובן, את העבודות הישנות יותר. עבודות שהילד חש כלפיהן חיבה מיוחדת, נוכל להציג בתוך קלסר. לחילופין, אפשר לעשות תצוגה מתחלפת של העבודות שהילד בוחר על גבי המקרר, בעזרת מגנטים. על כל פנים, חשוב לתת לילדים לבחור את העבודות שהם הכי אוהבים ולהתייחס אליהן באופן מילולי.
- חשוב להשאיר מקום לטעויות תוך כדי התנסות. יש לאפשר לילדים להתנסות בעצמם ולטעות או לא להצליח, כי ציור לא יכול להיות מושלם ללא אימון. טובול וביבר-שמאי מדגישות כי דרך הטעויות לומדים הילדים לשכלל את המיומנויות שלהם, ולכן כדאי שהם יתנסו גם בתוצאות פחות טובות וכך יוכלו לפתח אסטרטגיות להתמודדות במקרים שהם חשים ש'לא מצליח'. "יש להימנע משימוש במונחים כמו 'הצלחה' ו'כישלון', ותחת זאת להסביר להם, כי כאשר מתנסים התוצאה היא פעמים טובה יותר ולפעמים טובה פחות, אך מה שחשוב הם המאמץ וההשתדלות".
- כשהילד או הילדה מביעים אכזבה, כדאי לבטא עבורם את הדברים במילים ולהגיד, למשל: "קורה שנשפך הדבק, אבל רק מי שמתאמן מצליח". כשהילד מודע לכך שהיצירה לא עלתה יפה, חשוב להגיד לו: "אני רואה שאתה מאוד נהנה ליצור, וההנאה לא פחות חשובה מהתוצאה". נקודת המוצא של ההורים צריכה להיות שההתנסות היא החשובה והתוצאה אינה צריכה להיות מושלמת.
- השיחה בעקבות היצירה פותחת צוהר למחשבות של הילדים שלנו. כדוגמה מציגות טובול וביבר-שמאי ילדה שציירה כדרך קבע קשת בענן מעל לדשא, על-אף ההסברים על כך שקשת בענן מופיעה בשמיים. רק משיחה איתה עלה כי בכל יום שמש היא רואה בגינת ביתה קשת על הדשא בזמן שהממטרה פועלת, ובכך היא כמובן הביעה את עצמה בחוכמה רבה.
"לא כדאי להעיר לילדינו על יצירות שנראות לנו, המבוגרים, לא הגיוניות, כיוון שרצוי לא להכניס אותם למסגרת חשיבתית שבלונית. היצירה אמורה לאפשר לילד לבטא את עצמו ולהפעיל את דמיונו, וכאשר נעצור כדי לשוחח איתו על היצירה, הוא יקבל הזדמנות לתת ביטוי לעולמו הפנימי".