שעות של שיעמום

כשקיבלתי לידי את הספר ("ספרון" תהיה הגדרה מתאימה יותר) של יעל צימלס, "שעות של סולה", חשתי שתעלומה גדולה שוכנת בין ידיי. מדוע מצאה לנכון ספריית הפועלים המכובדת של הקיבוץ המאוחד להוציא ספר המחזיק 120 עמודים (בפורמט שהקטינו והקטינו לצורך תוספת עמודים) של מי שכתבה עד כה ספרי ילדים בלבד, ושלא במסגרת סדרה מיוחדת?

ציפיתי להפתעה ספרותית, לפנינה שתסתתר בצדפה הקטנה בכריכה רכה, אך לצערי הרב נתקלתי באכזבה קשה. מיעוט העמודים שבספר לא הפכו את צליחתו של הסיפור הבוסרי הזה לקלה יותר, וגלי השעמום שתקפו אותי הפכו את קריאתו למייגעת מאוד.

"שעות של סולה" מסופר בשני קולות שאמורים על פניו להיות שונים מאוד זה מזה. הקול הראשון הוא של נינה, גרושה עם ילד ושכנה חדשה בבניין מגורים תל-אביבי העוקבת באדיקות אחרי טלנובלה שגיבורתה הראשית, סולה, נאבקת על אהבתה. את הדירה השנייה בקומה מאכלסים יולי ומאיר, זוג דוקטורים מלומדים וקרירים. יולי, חוקרת אנתרופולוגיה עם קארה בלונדיני והבעה קרחונית, מהווה את הקול השני בסיפור, ולאחר שחומות ההגנה נופלות היא נשאבת לאט-לאט לתוך חייה של נינה ומתערבלת בהם.

לא נינה ולא יולי יודעות נחת בחיי האהבה שלהן. נינה מעורבת במערכת יחסים עם שלמה, שבעיקר בא והולך, ויולי מתמודדת עם עזיבתו החד-צדדית של בעלה לשבתון – בלעדיה כמובן. יולי לא מדברת הרבה, אבל את הבכי והצעקות נינה שומעת מבעד לקירות הדירה בקלות. במצוקתן ובטלטלת חייהן נכנעות שתי הנשים למיסטיקה ולכישופים, ופונות לרב מסתורי כמוצא אחרון שאולי ישיב את הסדר על כנו.



לנינה היה עבר עשיר בפנייה לידעונים שונים, אך יולי המלומדת מפגינה הססנות וחשד לפני שהיא מבינה שכנראה אין לה מוצא אחר. מכאן העניינים קצת מסתבכים (לא יותר מדי, אל דאגה, 120 העמודים של הספר ממש אינם דחוסים באירועים או בתובנות מיוחדות) ושתי הנשים נשאבות לעולם זר וקסום שבו אפשר להחזיר אהבות או להפריד בין זוגות בהינף לחש-נחש ותשלום במזומן, כמובן.

הדמויות של צימלס משורטטות בקווים גסים מאוד המעמידים את האישה ה"פשוטה", חובבת הטלנובלות הנחותות שמדברת בסמי-עילגות, מול ה"משכילה" הבלונדינית שכלפי חוץ חייה אמורים להיות מושלמים. הדיכוטומיות בסיפור כמעט מעליבות. נינה שייכת למעמד סוציו-אקונומי נמוך משל יולי, מדברת במשלב המתאים לכך ומזדהה בכל לבה עם סיפורה הטרגי של גיבורת טלנובלה נחותה. יולי, לעומתה, חוקרת את הממצא האנתרופולוגי המרתק שנפל לחיקה אך סופה להזדהות עם נינה ולפנות לחיפוש מזור בכוחות עליונים ממנה.

השזירה של "סולה" בסיפור לא מועילה לו כלל, הן מבחינת עלילה והן מבחינת עיצוב הדמויות, ולעתים קרובות מדי היא מרגישה מאולצת ומלאכותית, כמוטיב המודגש בכוח שוב ושוב. הכתיבה של צימלס חסרת מעוף, בוסרית ופשוט משעממת. עדיין לא הבנתי למה בקיבוץ המאוחד הוציאו את "שעות של סולה", אבל הבנתי כי פשוט לא כדאי לכם לקרוא אותו.

"שעות של סולה", יעל צימלס, ספרית פועלים (הקיבוץ המאוחד), 120 עמ', 66 ש"ח.