שני פרץ-קריב: "ההחלטה של אבא היתה שנויה במחלוקת, אבל הלב שלו היה במקום הנכון"

כששני פרץ-קריב הייתה בכיתה ט', קיבלה הכיתה שלה הודעה מבאסת: עקב אילוצים, הטיול השנתי מבוטל. פרץ התקשתה לקבל את הגזרה, וכיאה לבתו של פוליטיקאי משופשף היא תפסה פיקוד והכריזה על שביתה כללית בבית הספר. אביה, עמיר פרץ, עודד את היוזמה, ולאחר שניהלה באסרטיביות משא ומתן עם ההנהלה, הטיול התקיים כמתוכנן. ובכל זאת, למרות שניכר כי התפוח לא נפל רחוק מהעץ הפוליטי, פרץ-קריב, כמעט בת 40, בחרה בתחום התיאטרון ולמדה משחק באקדמיה לאמנויות הבמה בלונדון. אחרי תקופה ארוכה כשחקנית בבירת הממלכה, במהלכה היתה פעילה בקהילה היהודית בגולדס גרין, בשנים האחרונות היא חובשת כובע חדש: עדיין על הבמה, אבל בתפקיד עצמה.

כיום פרץ-קריב היא מרצה מבוקשת ומנטורית להתפתחות אישית, ביטוי עצמי יעיל, פיתוח תוכן, סטוריטלינג ומיומנויות הופעה מול קהל ומצלמה. השליחות שלה, לדבריה, היא לעודד נשים לעבור לקדמת הבמה, להגביר את קולן ואת השפעתן ולהגשים את עצמן מנטלית, מקצועית וכלכלית. "נשים מתמודדות עם בחירות קשות במעגל החיים", היא אומרת, "מצד אחד הן רוצות להשפיע, אבל מתחת לפני השטח יש מחירים וצריך לדעת לתמרן ביניהם".

"גם אייל ההון וורן באפט, אחד האנשים המצליחים בעולם, התחיל את דרכו עם פחד קהל והוא מציע ליזמים ויזמיות להשקיע בפיתוח עצמי. ואני אומרת 'פייק איט' ואז תתרגל שוב ושוב, עד שזה יהפוך לחלק ממך"

בחודש אפריל האחרון, במסגרת האקדמיה הדיגיטלית שהקימה, היא ייסדה את כנס Inspire, במסגרתו דיברו 30 נשים פורצות דרך בכל תחומי החיים – בהן סמנכ"לית פייסבוק מעיין שריג, אורנה בנאי וריי שגב – מול 8,000 נשים מישראל ומרחבי העולם. באוקטובר יתקיים כנס נוסף. באקדמיה שלה לומדים בימים אלה 400 תלמידים, רובן תלמידות, בשיעורים מוקלטים. עד היום עברו תחת ידה כעשרת אלפים תלמידים, בתוכניות שונות הכוללות גם קורסים חינמיים, והיעד הבא שלה הוא לתרגם את ההצלחה לאנגלית. "קהל היעד שלי הוא בעלי ובעלות עסקים שרוצים להציג את תחום מומחיותם או מרצים ומרצות שרוצים להשתדרג. גם אייל ההון וורן באפט, אחד האנשים המצליחים בעולם, התחיל את דרכו עם פחד קהל והוא מציע ליזמים ויזמיות להשקיע בפיתוח עצמי. ואני אומרת 'פייק איט' ואז תתרגל שוב ושוב, עד שזה יהפוך לחלק ממך. באקדמיה בלונדון למדתי ש'פרקטיס מייקס פרפקט'. כלומר, תרגול מביא למקצוענות".

"יש עוד מרחבים יצירתיים להשפיע". פרץ-קריב | צילום: יח"צ

בהצגה "אלקטרה" בלונדון | צילום: Exchange Theatre

מה גרם לך לשנות כיוון מתחום המשחק?
"אחרי שילדתי את בני הבכור דגדג לי לחזור לארץ. חזרנו לשדרות, המציאות השתנתה, הצגות בלילה פחות התאימו לי, הרגשתי שיש לזה מחיר כבד. כתבתי והפקתי את הצגת הילדים 'המסע המופלא של אור', שעסקה בהורות שלי, ורצתי איתה שנה. ככל שחלף הזמן, הבנתי שמשחק זה לא הכל, ושהשפעה דרך במה יכולה לבוא לידי ביטוי בכל מיני דרכים, ולא רק כשחקנית. זה לא בא ממקום של 'סקנד בסט', אלא מהבנה שיש עוד מרחבים יצירתיים להשפיע. במשך חמש שנים עבדתי כמנכ"לית עמותת 'ילדים חיים בשלום'. הבנתי שם שלא חשוב כמה התוכן מעולה, אני צריכה לספר את הסיפור כדי להצליח לגייס כספים. לפני שלוש שנים אבא שלי ובעלי התמודדו במקביל עם מחלת הסרטן. כשהם הבריאו וחזרנו לשגרת חיים החלטתי על שינוי בקריירה. כשנולד ילדי השלישי עזבתי את התפקיד בעמותה, ועם תינוק על הידיים הקמתי את בית הספר להופעה מול קהל והתפתחות אישית. ההרצאות שאני מעבירה הן תיאטרליות ואני מביאה בהן תבלינים מהמשחק. זה הדבר האמיתי בעיניי".

בין לונדון לעוטף עזה

פרץ-קריב היא אישה מרתקת, שופעת כריזמה, נמרצת ורהוטה ואפשר רק לנחש שאילו פנתה לזירה הפוליטית, היתה מתברגת כמובילה חברתית מהשורה הראשונה. "מאז שאני זוכרת את עצמי, עניין אותי להוביל ולהשפיע. פס הקול של ילדותי מלא בסיפורים של אנשים שיושבים עם הוריי בסלון ומדברים על אתגרים וקשיים. אחד שפוטר מעבודה, אחרת חלתה במחלה והתרופה שהיא זקוקה לה לא נמצאת בסל. התשוקה שלי מאז היתה לשנות ולהיטיב, אבל הבנתי יחסית מוקדם שפוליטיקה היא רק אחת מהזירות".

"הרבה פעמים אני נשאלת איך זה לגדל פה ילדים ואיך חזרנו לכאן אחרי סיבוב בעולם, והתשובה מורכבת. זה מקום יפהפה עם קהילה איתנה ותרבות שוקקת, אבל לעתים, כשהגזרה מתלקחת, זה סיוט וזו התמודדות עם ילדים מתורגלי צבע אדום"

את שירותה הצבאי היא עשתה כקצינה בחיל האויר. היא ניהלה את הלשכה של עמוס ידלין, אז ראש מטה חיל האויר. במהלך השירות התאהבה בבן כיתתה מהתיכון, ג'ו קריב. "למרות שלמדנו באותה כיתה, בתיכון בכלל לא התייחסנו אחד לשניה. כששנינו היינו חיילים, נפגשנו עם חברים משותפים ופתאום גילינו שיש פה משהו, ואנחנו כבר חוגגים 20 שנה יחד". קריב הוא מהנדס חשמל שגם בונה משחקי מחשב, והשניים מתגוררים בקיבוץ ברור חיל בעוטף עזה עם שלושת ילדיהם: כפיר (10), קרן (6) ומאור (4).

במהלך השנים האחרונות היא היא ייסדה קבוצת תיאטרון קהילתי לנשים בישוב ניצן, היתה שותפה בפרויקטים מוזיקליים לילדים עם מוגבלות והקימה עם חיים אוליאל את "צהלולים", מרכז אתני למוזיקה ובמה בשדרות, עיר הולדתה, שבה גם פתחה את המשרד שלה. בימים אלה, לצד עיסוקה כמרצה, היא מובילה פרויקטים עם מרכזי החוסן כדי לסייע לתושבים מיישובי העוטף לעבד את החוויות המרות דרך המרחב היצירתי.

עם בעלה ג'ו ושלושת ילדיה | צילום: באדיבות המשפחה

עם ההורים אחלמה ועמיר פרץ | צילום: באדיבות המשפחה

התלבטת אם לחזור מלונדון לעוטף עזה? לגדל כאן ילדים?
"הרבה פעמים אני נשאלת איך זה לגדל פה ילדים ואיך חזרנו לכאן אחרי סיבוב בעולם, והתשובה מורכבת. זה מקום יפהפה עם קהילה איתנה ותרבות שוקקת, אבל לעתים, כשהגזרה מתלקחת, זה סיוט וזו התמודדות עם ילדים מתורגלי צבע אדום. הבת שלי חזרה עם ערימת ציורים מהגן והסבירה שהכחול זה השמים, האדום זה הבומים, הצהוב והסגול הם הפרחים והירוק הן השדות. כילדה בשנות השמונים, לא עברתי מה שעוברים שם ילדים כבר 20 שנה. בילדותי הגבולות היו פתוחים, סבתא שלי הייתה עורכת קניות בשוק בעזה, ובחוף הים בארז ובזיקים פגשתי ילדות ערביות, והייתה אינטראקציה טובה. זה זיכרון מתוק שאולי עוד יתחדש עלינו".

עד כמה אבא שלך היה נוכח בחייך כילדה?
"אבא היה מאוד עסוק. לפעמים הוא יצא לפני שהתעוררנו וחזר אחרי שכבר הלכנו לישון. ביום יום אימא הובילה הכל, אבל עדיין, הוא השפיע עלינו מאוד. הוא הנחיל לנו מאז שאנחנו קטנים מושגים כמו צדק חברתי ונתינה. אני גאה בו וגם באימא, שבשני העשורים האחרונים מנתבת אנשים בני 30 פלוס, כולל בדואים, אתיופים ואחרים, לעבר הזדמנות להשכלה גבוהה. אנשים פוגשים אותי ברחוב ומספרים לי שבזכותה הם הלכו ללמוד, שהיא הצילה להם את החיים".

הוא נחשב הרבה שנים למגנט מנדטים. האמנו לו כשהוא גילח את השפם בראוותנות, ללמדנו שלא יחבור לביבי, ובסוף הוא חבר אליו.
"לפעמים אדם צריך לקבל החלטות קשות ומורכבות, ובתקופת משבר הקורונה הוא קיבל עם בני גנץ החלטה. נכון שהיא הייתה שנויה במחלוקת, אבל אני יודעת שהלב שלו היה במקום הנכון, ושהוא הונע מאחריות מול המשבר העולמי. אני בטוחה שיזכרו לאבא יותר את כיפת ברזל, שהוא התעקש על פיתוחה והיה גם זה שאישר את ההשקעה בפרויקט הלאומי החשוב הזה, ששינה את כללי המשחק. בזכותו, המציאות השתנתה לחלוטין באזור שלנו ובכל המדינה יש מעטה הגנה מעל ראש התושבים. זה נותן לנו ביטחון במרחב. למרות שאבא לא נמצא בכנסת היום, אני בטוחה שהוא עדיין לא אמר את המילה האחרונה בפעילות הציבורית שלו".

>> היא ניהלה את אגף עברייני המין בבית הסוהר. עכשיו היא מחבקת את הקורבנות