שני כהן: "נהיה כאן מין צבא פנימי שסוקל אותך, ומפחיד לדבר"

שני כהן | צילום: טל עבודי, ניהול קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: אלין זידקוב ל־ArtBook, איפור: תהילה גוטליב, שיער: אדיר אמרגי ל־Artbook, אוברול: פילוסופי בבוטיק מיכל ומורן
שני כהן | צילום: טל עבודי, ניהול קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: אלין זידקוב ל־ArtBook, איפור: תהילה גוטליב, שיער: אדיר אמרגי ל־Artbook, אוברול: פילוסופי בבוטיק מיכל ומורן

החברים שלא גומרים את החודש, הפרידה משוקה וסגירת המעגל עם צחי הלוי. שני כהן, כוכבת "ארץ נהדרת" ו"השוטרים" (קשת 12), מספרת על הדרמות על המסך ובחיים. ריאיון

88 שיתופים | 132 צפיות

"יש משהו מאוד קוטבי בתוכי. מצד אחד, יש ילדה טיפה חרדתית שמפחדת מהכביש, מטיסות ומהחיים, ומצד שני יש אישה סופר חזקה – אמזונה שמאמינה ביקום ואוהבת את החיים, שרוצה ליהנות, לעוף למרחקים, לגעת באנשים. מילדות יש בי קול שכועס עליי ואומר: 'את לא בסדר, עשית משהו לא כמו שצריך, זה לא מספיק'. במשך שנים חשבתי רק על לעשות טוב לאחרים בלי לשים לב לעצמי, וזה די סיוט לחיות ככה. היום אני לא מוכנה יותר להתעללות העצמית הזאת. אני כל הזמן בשאיפה להיות גרסה טובה יותר של עצמי, אבל קודם כל להיות טובה לעצמי. משם זה מקרין החוצה. נשמע כאילו יש בזה הרבה מאמץ אבל ההפך הוא הנכון, זה פשוט להנמיך את הווליום של הביקורת ולהביא את עצמך כמו שאת – פשוט, נקי וטוב".

וככה – פשוט, נקי וטוב – שני כהן, השחקנית והקומיקאית הנפלאה מ"ארץ נהדרת", מביאה את עצמה היום לכל מקום שבו היא דורכת. המהפך הרגשי הזה שהיא עברה, הוא ככל הנראה הסיבה העיקרית שבגללה היא מרשה לעצמה לסטות מהקומדיה ולהפוך לשחקנית דרמטית איכותית.

"כמו הדמות שלי ב'השוטרים' גם אני אישה חזקה, למרות שהביטוי 'אישה חזקה' מביך אותי קצת, כי הוא כאילו לקוח ממניפסט פמיניסטי"

בימים אלה היא מככבת בדרמת הפשע החדשה "השוטרים" (ימי שני בקשת 12). הסדרה נכתבה ובוימה על ידי רותם שמיר ויובל יפת מ"פאודה" ונוצרה בהשראת אירועים אמיתיים, ולצד שמה של כהן, מנצנצים שמותיהם של צחי הלוי, שירי מימון, מאור שוויצר ואלי פיניש. כהן מגלמת עורכת דין מבריקה הנשואה לקצין בילוש חדור מוטיבציה (הלוי), שחוזר לנהריה עיר ילדותו כדי לשקם את יחידת הבילוש והמודיעין המתפרקת תחת שלטון האימים של עבריין מקומי. בנוסף, היא הצטלמה לתפקיד הראשי בסרט "גרגירי חול" של גיתית כבירי (שיציאתו נדחתה בגלל הקורונה), שם היא משחקת חולת טרשת נפוצה, ולצדה משחקים יוסי מרשק, לוסי אהריש ואורי פפר. יש גם סדרת דרמה נוספת בקנה, ששמה הסופי טרם נקבע.

שני כהן וצחי הלוי מתוך "השוטרים"
שני כהן וצחי הלוי מתוך "השוטרים"

למה חיכית כל כך הרבה שנים לחשוף את הכישרון הדרמטי שלך?
"אני לא קומיקאית מובהקת ולא באתי מעולם הסטנדאפ, אז להיות שחקנית דרמטית זה בגדר התרחבות ולא בגדר שינוי. זהו עוד שלב בחיי המקצועיים שהבשלתי לתוכו. זה כמו שאת יולדת עוד ילדים – את לא מוותרת על הבכור, את גדלה ונעשית אימא טובה יותר. אם תעירי אותי באמצע הלילה לייצר חיקוי אעשה את זה מיד, אבל אני מודה שנטיית הלב שלי היא לדרמות איכותיות ועמוקות".

אפילו שנטיית הקהל היא לריאליטי ושאר הסחות דעת קלילות?
"אני חושבת שהווליום של תוכניות כמו 'האח הגדול' ו'הישרדות' ירד ושהגיעה שעתה של הדרמה. יש בארץ פריחה של סדרות מעולות, בין היתר בזכות נטפליקס, וזה כל כך משמח. זה מרחיב את הנפש ולא מטמא אותה בכלום ושום דבר".

באילו מקומות מצאת חיבור לדמות שלך ב"השוטרים"?
"היא אישה חכמה, ערנית וחדה, שמקדמת ופותרת דברים בעצמה. יש משהו חזק בנשים חכמות שמצליחות לראות תמונה מאוד רחבה ומנהלות את האירוע. גם אני אישה חזקה, למרות שהביטוי 'אישה חזקה' מביך אותי קצת, כי הוא כאילו לקוח ממניפסט פמיניסטי".

איך הייתה הכימיה שלך עם צחי הלוי?
"צחי ואני מכירים כבר 15 שנה, ואפילו שיחקנו זוג בהצגה בהבימה. תמיד היו בינינו הערכה הדדית ואנרגיות טובות, והיה לנו כיף גדול לחזור לשחק יחד. הרגשתי את המשמעות של לחלוק עבר וזיכרונות מהתקופה שבה רק יכולנו לחלום על מה שיש לנו היום, על ההישגים שהרווחנו בעבודה קשה. כנראה שהשורשים המשותפים הוסיפו לאמינות שלנו".

בניגוד לזוגיות הטלוויזיונית שלך ושל הלוי, את ושוקה כבר לא. אחרי עשר שנים יחד, ביטוח ישיר ואת הפרדתם כוחות. מה קרה?
"היינו לקראת תום חוזה, ובמקביל התחלפה ההנהלה והחליטה לנסות משהו אחר. הייתי יכולה להמשיך בזה עוד שנים, אבל אני מכבדת ומחבקת את ההחלטה. זה היה עשור מדהים, מדובר בפרסומת ששברה את כל השיאים בכל מיני ממדים – לומדים אותנו בחוגי תקשורת. הצבתי לעצמי רף גבוה וכבר יש מחשבות על הדבר הבא".

שני כהן | צילום: טל עבודי, ניהול קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: אלין זידקוב ל־ArtBook, איפור: תהילה גוטליב, שיער: אדיר אמרגי ל־Artbook, גולף: theory בוטיק דניאלה
שני כהן | צילום: טל עבודי, ניהול קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: אלין זידקוב ל־ArtBook, איפור: תהילה גוטליב, שיער: אדיר אמרגי ל־Artbook, גולף: theory בוטיק דניאלה

חדשות רעות

כהן אינה צרכנית חדשות כבדה, למעט בתקופות של "ארץ נהדרת" ושל בחירות, אבל אין ספק שבשנה האחרונה היא מצאה את עצמה מרותקת למסך יותר מבדרך כלל, ולא רק כדי ללמוד את הדמויות שהיא מגלמת.

"זאת השנה הכי קשה לענף התרבות", היא פוסקת. "מדברים על הענפים שהכי נפגעו בקורונה ואפילו לא מזכירים את החברים שלי שיושבים בבית כי התיאטרון סגור. יש לי חברים שלא גומרים את החודש וכשאת שואלת אם הם צריכים הלוואה, הם מתביישים. הלב כואב ואת אומרת 'אלוהים ישמור'. יש הילה סביב שחקנים, ובכלל לגבי התעשייה הזאת, שכאילו כולם מאוד עשירים, אבל זה לא נכון".

"הבנתי שאני מצחיקה אצל יורם לוינשטיין. אני לא עושה סמים, אבל הבנתי שהתחושה דומה, והבנתי שזאת התרופה שלי למותה של אחותי"

ובכל זאת, רובכם לא עולים על בריקדות.
"יש תחושה בשנים האחרונות שנהיה כאן מין צבא פנימי שסוקל אותך, מפחיד לדבר כי מי שמדבר מקבל תגובות נאצה. תראי את מירי מסיקה, חברה מאוד טובה שאני אוהבת אותה אהבת נפש. היא לא לוקחת צד של ימין או שמאל, אבל כשהיא מדברת מדם לבה על ההתנהלות הכושלת היא מקבלת תגובות אלימות ברמה מאוד נמוכה. קרה במדינה משהו לא טוב, נוצר קרע. לפעמים אני מנסה להתעלם ולחשוב שעוד מעט זה ייגמר, אבל אלה אני והאופטימיות חסרת התקנה שלי".

מה דעתך על חברת הכנסת יפעת שאשא־ביטון, מושא החיקוי הטרי שלך?
"היא עושה עליי רושם טוב ואני מקווה שהוא יישאר, כי ככה חשבתי גם על אורלי לוי־אבקסיס עד שאיבדתי בה אמון בגלל מה שהיא עשתה. ועוד לחשוב שהצבעתי בשבילה".

מעבר לכך, כהן זהירה בגזרת הניימדרופינג, אפילו כשזה נוגע לחברת הכנסת גילה גמליאל שאותה חיקתה באינסטגרם מטעם עצמה לאחר שהפרה בידוד. אבל היא לא מהססת לדבר על הצורך "להגדיל את הצורך בנשים חזקות וטובות בפוליטיקה. כשפוליטיקאית מתלהמת זה מבאס אותי. אנחנו ב־2021 וזה מה שאנחנו מקבלים? זאת כנסת ישראל, תכבדי את המעמד", היא אומרת. "לא מדובר רק בנשים, כמובן, אבל לי כאישה זה עוד יותר מפריע שזה קורה אצל נשים – כי זה לא משרת אותנו, זה רק מחרב. אני רוצה לראות עוד נשים כמו יפעת שאשא־ביטון ומרב מיכאלי, שחושבות לפני שהן מדברות. גם איילת שקד כזאת, אני לא מסכימה עם ההשקפות שלה אבל יש לי כבוד אליה. אני מחפשת את האנשים שהמדינה היא בראש מעיינם – ולא הכוח, הכסף, הכיסא, הרכב והנהג. השיקולים הפוליטיים גוברים על הצורך האמיתי לשרת את העם, והכי נורא שאפילו כבר לא מסתירים את זה".

נשמע שלא תצביעי לביבי. למי כן?
"לביבי פחות, אבל אני עוד לא יודעת למי כן. אנחנו בתקופת כאוס ולא ברור מי הולך עם מי ואילו חיבורים יהיו".

מי לדעתך מתאים להיות שר התרבות?
"נתן דטנר יכול להיות שר תרבות מושלם. ראיתי את ההתנהלות שלו גם מחוץ לבמה כמנכ"ל תיאטרון באר שבע וגם בהבימה. הוא פוליטיקאי טוב".

שני כהן | צילום: טל עבודי, ניהול קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: אלין זידקוב ל־ArtBook, איפור: תהילה גוטליב, שיער: אדיר אמרגי ל־Artbook, שמלה: Mother of all, מעיל: מאיה נגרי
שני כהן | צילום: טל עבודי, ניהול קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: אלין זידקוב ל־ArtBook, איפור: תהילה גוטליב, שיער: אדיר אמרגי ל־Artbook, שמלה: Mother of all, מעיל: מאיה נגרי

צחוק הגורל

כבר עשור שכהן היא שחקנית מרכזית בקאסט של "ארץ נהדרת", והיא בטוחה שתחגוג גם 20 שנה בתוכנית. "חלו הרבה שינויים בזמן הזה", היא מביטה לאחור. "אם פעם היה קאדר קטן, היום יש נטייה להחתים יותר אנשים ובאופן מוזר יש מקום לכולם. השלם גדול מסך חלקיו".

ועדיין – עלמה זק, ליאת הר לב, תום יער, גיה באר גורביץ' ואת נמצאות במיעוט.
"גם בעולם נשים הן במיעוט בתחום הזה. אנחנו חמש נשים ב'ארץ', כל אחת מביאה את הצבע שלה ואנחנו מעולות יחד".

קרה שרצית לחקות דמות מסוימת ולא נתנו לך?
"רציתי לחקות את ליהיא גרינר, אבל עלמה קיבלה אותה ואני קיבלתי את דנה רון. בהתחלה התבאסתי, אבל הכול הסתדר לטובה. אנחנו בעונה ה־18, יש כאן ריצת מרתון – לא 100 מטרים, אז אם משהו מתפספס יבוא משהו אחר".

הייתה דמות שגילמת שעליה פחות בא לך?
"אורלי לוי־אבקסיס. לא אהבתי לעשות אותה כי הרגשתי שלא הצלחתי לפצח אותה ביחס למה שאני מצפה מעצמי".

את מי תשמחי לגלם?
"יש לי פטיש לתוכניות בוקר, משהו בתמהיל שם מצחיק אותי. מעיין אדם אצל ניב רסקין היא דמות שאני יכולה לרוץ איתה".

מתי הבנת שאת מצחיקה?
"בקורס מש"קיות ת"ש בצבא, ואז שוב בתחרות מונולוגים אצל יורם לוינשטיין. הייתי אז במצב קשה – חודשיים אחרי מותה של אחותי, שנפטרה מסרטן בגיל 19, אבל בכוונה בחרתי בקטע קומי של חנוך לוין. הקהל השתולל מצחוק וזאת הייתה הפעם הראשונה שבה הרגשתי נחמה וזרמים של שמחה. אני לא עושה סמים, אבל הבנתי שהתחושה דומה, והבנתי שזאת התרופה שלי אז התחלתי לברוח לקומדיה".

שני כהן עם הבנות
שני כהן עם הבנות

כשכהן חוזרת הביתה מיום צילומים או מחזרות, היא פוסעת לאטה בשביל המוביל לביתה בשכונת רמת החייל בתל אביב, ולוקחת כמה נשימות עמוקות לפני שהיא פותחת את הדלת ופוגשת את בן זוגה גלעד ורובל ובנותיהם – יהלי (8), גאיה (5) ועופרי (3).

"לבנות שלי אין מושג שעבר עליי יום תובעני ומתיש נפשית. השעה שבע בערב, יש ארוחת ערב ומקלחות, וזה דורש הרבה התארגנות. כשאני נכנסת הביתה, שלושתן רצות אליי וצועקות יחד. זה כמו לנצח על תזמורת אפרוחים, מצב משוגע לגמרי". לכן, אנחנו נפגשות במשרדי קשת הסמוכים לביתה, ותופסות לנו פינה בחדר קטן ומבודד. כהן מתרווחת על הכיסא ופולטת אנחה. "שקט כזה לא היה לי מחודש תשרי", היא אומרת.

"הקורונה טרפה את הקלפים ואצלנו בבית היא עמעמה הרבה מהעקרונות. יש רגעים לא קלים. כשאני מתחרפנת, אני יכולה לסגור את עצמי במקלחת ולצרוח לתוך מגבת"

שלוש בנות קטנות בבית בימים של קורונה. לא פשוט.
"הקורונה טרפה את הקלפים ואצלנו בבית היא עמעמה הרבה מהעקרונות. יש ימים שהם סיוט, אבל לפחות אני בשליטה על מה שהן רואות – פחות יוטיוב ויותר התכנים המצוינים של החינוכית – ועדיין יש ימים שאני מוצאת את עצמי מוותרת להן ולי. אחד הדברים שאני נהנית ממנו בהתבגרות הוא הגמישות".

תסבירי.
"פעם צלם שעבדתי איתו אמר לי שלמילים 'גמיש' ו'שמחה' יש אותו ערך בגימטרייה. בסוף הצילומים הייתי אמורה ללדת בניתוח קיסרי מוזמן, אבל כשהגעתי הרופא שלי אמר שיש הרבה ניתוחי חירום וביקש שאבוא ללדת למחרת. הסתכלתי על גלעד ואמרתי לו: 'גמיש ושמחה הם עם אותה גימטרייה, מתי אכלנו בפעם האחרונה ארוחת בוקר שנינו לבד?'. הלכנו לאכול במנטה ריי וחזרנו ללדת למחרת. החיים מלאי הפתעות ויכולים להיות גם קשים, ואני רוצה להתגמש בתוכם".

שני כהן | צילום: טל עבודי, ניהול קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: אלין זידקוב ל־ArtBook, איפור: תהילה גוטליב, שיער: אדיר אמרגי ל־Artbook, אוברול: פילוסופי בבוטיק מיכל ומורן
שני כהן | צילום: טל עבודי, ניהול קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: אלין זידקוב ל־ArtBook, איפור: תהילה גוטליב, שיער: אדיר אמרגי ל־Artbook, אוברול: פילוסופי בבוטיק מיכל ומורן

חבלי לידה

כהן עברה דרך ארוכה וכואבת עד שהצליחה להביא ילדים. היא סבלה מכאבי מחזור כרוניים קשים ועברה טיפולי פוריות, שכשלו ורק ליבו את עוצמת הכאב, עד שהתגלה שהיא סובלת מאנדומטריוזיס, מחלה גינקולוגית דלקתית. "סבלתי מכאבי מחזור מטורפים. לקחתי כמויות עצומות של כדורים, כבר רצו לתת לי כדורים פסיכיאטריים כי לא מצאו אצלי כלום. ההורמונים מטיפולי הפוריות רק העצימו את הכאבים", היא משחזרת. אחרי בדיקת MRI גילתה כהן שהיא סובלת ממחלה ונסעה לניתוח בשווייץ אצל מומחה עולמי בתחום. כיום, כעשר שנים אחרי, היא מספרת שהבעיה נפתרה כמעט לגמרי ויש לה מסר חשוב לנשים: "אתן לא צריכות לסבול מכאבי מחזור קשים, אל תחכו, היום יש פתרונות למחלה הזאת גם בארץ".
ואחרי כל זה גם סוף־סוף הרית.

"אחרי שנים שלא הצלחתי להרות יריתי צרור. מיהרתי להביא את עופרי, כי היה לי קשה עם זה שיש לי שתי בנות שנולדו בספטמבר ובנובמבר, ממש כמוני וכמו אחותי ז"ל. עופרי נולדה שנה ותשעה חודשים אחרי גאיה. לא רציתי לחכות יותר מזה, גם כדי שבגיל 40 אוכל להתפנות לעצמי".

איך מתבצעת חלוקת התפקידים אצלכם בבית?
"אנחנו צוות מדהים. גלעד עובד מהבית על מיזם שלו בתחום החינוך הפיננסי לנוער, והוא מתפעל את הבנות בהיעדרי. כשאנחנו מזהים מפולת, השני תופס פיקוד. בסגר היו רגעים לא קלים. אצלי זה מתבטא בעצבנות – למשל, כשאני מתחרפנת אני יכולה לסגור את עצמי במקלחת ולצרוח לתוך מגבת. כשגלעד נטרף בסגר, אמרתי לו לצאת לחצר והרגעתי את העניינים".

איך שומרים על הגחלת בתוך כל זה?
"יש לי חבר במאי שאומר שזה שהזמנים השתנו והגברים הם פחות אלפא ויותר פמיניסטים, זהו דבר שמדיר תשוקה. בעיניי ההפך הוא הנכון. כשאני חוזרת הביתה מלאת אשמה, וגלעד מחבק אותי ואומר כמה אני עובדת קשה וכמה הוא אוהב את החריצות שלי – זה מגביר לי את התשוקה והמשיכה אליו בטירוף. חוץ מזה, החיים של שנינו לא מתחילים ונגמרים בזוגיות, וזה מה שעושה אותם טובים. יש לי את החברים הגייז שלי ואת החברים של התיאטרון, ולו יש את החברים שלו לבירה ולסקווש. חוץ מזה, אנחנו סומכים זה על זו ויש בינינו אמון וחברות, וגם ההורים שלי עוזרים עם הבנות. כשאני אומרת את הקוד 'זה בשביל היחסים של גלעד ושלי', הם לוקחים את שלושתן".

מהם ההבדלים בין הדרך שבה ההורים שלך גידלו אותך לאיך שאת מגדלת את בנותייך?
"גדלתי בבית חם עם אהבה בלי תנאים ושצורכים בו תרבות. בגיל 14 כבר היה לי מנוי לפילהרמונית. אני ואחותי היחידה, גל ז"ל, גדלנו כמו נסיכות אבל גם קצת כמו חיילות. אצלנו בבית לא דיברו בקול רם ואימא שלי כל הזמן דאגה שנתנהג בסדר. אני יצרית בטירוף ונולדתי 'פרי ספיריט', אבל לא אפשרו לי להיות כזאת. כמו "אילוף הסוררת", רק בלי שאפשרו לי להיות סוררת. כאימא, יש לי את הביטחון לדאוג לבנות שלי, אבל לא לחנוק".

איך האימהות השפיעה עלייך כשחקנית?
"היא שיפרה אותי. החוויה של לדאוג למישהו שהוא לא את משנה לך משהו בבלנס. את לומדת להבדיל בין עיקר לטפל ולהשאיר רק את העיקר".

"אני מתאמנת שלוש פעמים בשבוע ושומרת על תזונה מאוזנת חוץ מבסופי שבוע – אז אני מפרקת קרטון של גלידה. אני לא מתעסקת באם השמנתי או רזיתי, ואם זו מחמאה או לא"

בספטמבר האחרון חגגה כהן יום הולדת 40. היא ניצלה את ההפוגה בין הסגרים והזמינה 12 חברות טובות ללילה בווילה עם בריכה. "הרגשתי מוקפת באהבה טהורה, צחקנו ובכינו מהתרגשות, ומירי מסיקה הקדישה לי שיר של ביונסה. כולנו אימהות לילדים קטנים ופתאום לא לשמוע כל הזמן 'אימא ואימא'".

אז דילגת על משבר גיל הארבעים?
"אין משבר, כי יש לי יותר מודעות. עברתי מספיק חרא כדי לרצות שחיי יהיו טובים יותר ואני עובדת בזה. יש ספר שהוא כמו התנ"ך שלי, 'הזן' בתרגום של ניסים אמון, שמזכיר לי תמיד כמה אני קטנה בעולם. חוץ מזה, אני משתדלת להתאמן שלוש פעמים בשבוע ולשמור על תזונה מאוזנת חוץ מבסופי שבוע – אז אני מפרקת קרטון של גלידה. אני לא מתעסקת באם השמנתי או רזיתי, ואם זו מחמאה או לא. אנטי אייג'ינג והזרקות? אני לא שם. אין לי התנגדות עקרונית כי אישה צריכה להרגיש טוב עם עצמה, אבל כשמדובר בשחקנית חשוב שתישמר ההבעה שלה".

שני כהן על שער גיליון פברואר 2021 של "את" | צילום: טל עבודי
שני כהן על שער גיליון פברואר 2021 של "את" | צילום: טל עבודי

צילום טל עבודי
ניהול קריאייטיב טל קליינבורט
סטיילינג אלין זידקוב ל־ArtBook
איפור תהילה גוטליב
שיער אדיר אמרגי ל־Artbook