שני בתים, שלושה דורות

כל מי שהתנסה בתכנון או בשיפוץ יודע שמילת המפתח היא איזון: בין פרטי לציבורי, בין פתוח לסגור, בין החושף למסתיר, ובעיקר – איזון בין רצונות הדיירים. עכשיו דמיינו לעצמכם את נתוני הפתיחה הבאים: שטח אדמה שעליו שני בתים. באחד גרים סבא וסבתא ושני נכדיהם הבוגרים, ובשני מתגורר אחד מבניהם עם אשתו, שלושת ילדיו וחמותו. מבולבלים? בצדק.

סיטואציה מורכבת זו אתגרה את שחר לולב ועודד רוזנקיאר ממשרד SO Architecture. בני המשפחה התגוררו לפני כן באזור הקריות ורכשו שטח באחד מיישובי גבול הצפון. "הסבים היו לקראת יציאה לפנסיה וחיפשו מקום שקט ויפה עם נוף, שאפשר לבנות בו בית חלומות במחיר נוח", משחזרים האדריכלים, "הם באו אלינו כי אהבו את הקו העיצובי שלנו ורצו בית מודרניסטי עכשווי וחם.

הסבים היו לקראת יציאה לפנסיה וחיפשו מקום שקט ויפה עם נוף, שאפשר לבנות בו בית חלומות במחיר נוח

לכל אחד היו רצונות משלו. הסבים ביקשו שילוב של קווים נקיים עם חומרים ואווירה חמה וביתית, כמו כן ביקשו פרטיות מצד אחד ואפשרות לחיות יחד עם משפחתם בהרמוניה ובקרבה. הבן ואשתו מסתדרים עם ההורים והיה חשוב להם שהתכנון יאפשר להם להיות יחד ללא חומות אך עם מידה מסוימת של פרטיות כלפי החמות וכלפי הסבים והאחיינים שבבית השכן. זו סיטואציה פרוגרמטית מעט מורכבת מבחינת יחסי פרטי־ציבורי ומבחינת יחסי השכנים", מציינים שחר ועודד.

איזון בין חום לקור

בראשית תוכננו שני בתים: בית בשטח של כ־300 מטרים רבועים עבור הבן ומשפחתו והחמות, ובית מעט יותר קטן עבור הסבים והנכדים. "לדיירי שני הבתים טעם שונה מעט ולכן המבנים מדברים זה עם זה מבחוץ מבחינה עיצובית אבל בפנים הבתים יש הבדלים ברורים", מסבירים האדריכלים. כחוליה מחברת תוכננה חצר פנימית, שמהווה רחבה חיצונית משותפת ומשרתת את כל הקומפלקס. בית הסבים פונה אל החצר באופן שמאפשר תנועה מתוכו החוצה, והוא פתוח לביקורי הנכדים מהבית הסמוך. חזית ביתו של הבן פונה לצד השני, אל הנוף, ורובו אינו פונה לכיוון בית הסבים כדי לשמור על פרטיות.

מימין בית הסבים, משמאל בית הבן ומשפחתו. למרות הסמיכות בין הבתים מרחבי המחיה מופרדים, והחצר מהווה נקודת מפגש

בית הבן ומשפחתו

בתחילת תהליך התכנון הגדירו הבן ורעייתו את רצונם בבית מודרני בסגנון נקי. האדריכלים הציעו מתווה של קומה תחתונה שתשרת את בני הזוג ושלושת ילדיהם ותכלול חדר לכל ילד וסוויטת הורים, חדרי רחצה ופינת משפחה. קומה עליונה תוכננה כיחידת דיור נפרדת עבור אמה של בעלת הבית. הבית כולו סובב, גיאומטרית וסמלית, סביב מטבח פתוח גדול וייצוגי, ופטיו מרווח.

המטבח הפתוח לחדר המגורים הוא לב החלל בבית משפחת הבן

"הבעלים מבשלים ואוהבים לארח וביקשו מטבח שיהיה במרכז. המטבח מגדיר כמעט את כל החללים, והסירקולציה של הבית היא סביבו וסביב הפטיו. הפטיו גם חוצץ בין חדרי השינה של הילדים ושל ההורים", מסבירים האדריכלים. בחירה בשלייף לק שחור נותנת משנה תוקף למיקומו המרכזי של המטבח, מעצימה אותו על רקע קירות בהירים ומבדלת אותו משאר החלל, ששולטים בו גוני אפור.

כדי למקסם את התועלת מבחינת אחסון ממלאים ארונות המטבח פונקציות נוספות בחללים אחרים. בכניסה לבית משמש גב ארון המטבח לאחסון מעילים ונעליים, במסדרון הוא מתפקד כחלל אחסון כללי ובסלון כבר ישיבה. ריצוף גרניט פורצלן באפור עם גוון חום מחבר בין המטבח לסלון, וּויטרינה גדולה עם תריסי רפפה מאפשרת חדירת אור ונוף מבחוץ.

ארונות המטבח בבית הבן ממלאים פונקציות נוספות כלפי חללים אחרים, למשל ארון לאחסון מעילים מול דלת הכניסה

"הבית נפתח אל הטבע שסביבו ובתוכו. תריסי רפפה מאפשרים הצללה ושליטה מרבית בפרטיות. במקומות מסוימים יש וילונות שמרככים את המראה ומספקים אווירה חמה יותר", אומרים האדריכלים. תריסי רפפה וחלונות עם פרופיל בגוון אפור כהה משמשים לחבר בין החללים בבית ומאפשרים קווי מבט ארוכים. דוגמה טובה לכך היא הפטיו, המוקף מכל עבריו בפתחים המאפשרים קווי מבט שונים, למשל מהכניסה דרך הפטיו אל החצר המרכזית.

דק איפאה שבמרכזו דקל ננסי מכניסים פנימה את הטבע במינון מבוקר ובאופן ששומר על המראה הנקי. זכוכית שקופה כחומר גלם מודרני חוזרת על עצמה במקומות נוספים בבית, למשל כמעקה במדרגות המובילות למרתף. אזור זה, אשר נבנה כממ"ד, הוא יחידה בפני עצמה, שיכולה לשמש לצרכים שונים כגון חדר קולנוע ביתי, חדר משחקים וגם לאירוח כמובן.

דק איפאה שבמרכזו דקל ננסי מכניסים פנימה את הטבע במינון מבוקר ובאופן ששומר על המראה הנקי

איזון בין סגנון עכשווי למידת החמימות הביתית שדורש החלל, מושג באמצעות שימוש בעץ, באביזרים במראות מנוגדים ובפריטי טקסטיל למיניהם. בסלון הושגה המטרה הזאת בעזרת שולחן קפה בסגנון בית מלאכה, שידת עץ אלון מתחת למסך טלוויזיה שטוח, כורסה איקונית של ויטרה בעיצוב האחים איימס בקווים מעוגלים וכריות בגוון צהוב־אפרפר שתואמות לקונטור הספה האפורה באותו הצבע.

האיזון בין הסגנון העכשווי למידת החמימות הביתית שדורש החלל הגדול מושג בסלון באמצעות שילוב של צבעי טקסטילים- אפור וצהוב ובאביזרים במראות מנוגדים- שטוח מול עגול

איזון בין פרטי לציבורי

מכיוון שמדובר במבנים סמוכים זה לזה נדרשו האדריכלים למצוא נקודות השקה שיגרמו לבתים "לדבר" ביניהם. עם זאת, העדפות שונות וטעם שונה של הדיירים הצריכו בכל זאת תכנון שונה. החיבור מתחיל כבר בחוץ: כל אחד מהבתים מורכב מצורה "המחזיקה" בתוכה חלל ועוטפת אותו באופן מעט שונה. חלונות וויטרינות זהים תורמים לשלמות הצורנית, אם כי הם רבים יותר בבית המשפחה הצעירה ומחזקים את הסגנון ההיי־טקי. לעומתו נראה בית הסבים והנכדים הבוגרים מכונס בעצמו וצנוע יותר, קצת כמו הבתים של פעם.

חלונות וויטרינות זהים תורמים לשלמות הצורנית, אם כי הם רבים יותר בבית המשפחה הצעירה ומחזקים את הסגנון ההיי־טקי

בית הסבים

דרישות היסוד היו במקרה זה סגנון מודרני אך חמים יותר מאשר בבית הבן, מטבח פרקטי ופינת אוכל גדולה מאוד להתכנסויות בחגים ובארוחות משפחתיות. גוני אפור נבחרו לשמש כצבעי בסיס גם כאן, אך בתוספת מינון רב יותר של עץ, שבא לידי ביטוי במסתורים ובפרגולות, בגרם המדרגות, במטבח ובסלון. פינת האוכל תוכננה כך שבמידת הצורך ניתן יהיה להרחיבה ולפלוש מעט לסלון. היא מיועדת לאירוח של כ־30 איש. שידת עץ מתחת למסך טלוויזיה וקירות בגוון שמנת מותירים מקום לצבעוניות נוספת בריהוט.

בבית הסבים מינון העץ גבוה יותר מאשר בבית הבן, אך הסגנון המודרני נשמר

דוגמה טובה לסוגיית "פרטיות מול חוץ" אפשר למצוא בחדר הרחצה. הסבתא ביקשה מקלחת פתוחה מול צמחייה, אך הדבר לא התאפשר בגלל בית הבן שנמצא ממש ממול. לכן יצרו האדריכלים מן פטיו סגור בסבכת עץ ובתוכו גינה קטנה, והמקלחת פונה אליה.

פטיו מוסתר בבית ההורים מאפשר להתקלח מול נוף ירוק בלי לחשוש מחשיפה. חומרי הגלם הטבעיים יוצרים המשכיות ומכניסים את החוץ פנימה

בקומה העליונה בבית הסבים גרים שני נכדים בוגרים שעבור כל אחד מהם תוכננה יחידת דיור הכוללת מקלחת ושירותים. כאזור משותף תוכננה פינת ישיבה המסתיימת במרפסת תלויה. סבכת פלדה משמשת כרצפה מוקפת קירות אך פתוחה לשמיים, פונקציה אשר מאפשרת פרטיות מבית הסבים אך בכל זאת יוצרת תחושה של חוץ.

באזור אחר בקומה תוכנן חלון מרשים בגודל 2.5 X 2.5 מטרים, הממסגר וממקסם את המבט אל הנוף. החלון בולט החוצה כ־80 סנטימטרים מקו הבניין, וכאשר עומדים בתוכו מתקבלת תחושת ריחוף. מעבר לאטרקציה שבו משמש אלמנט זה להגדלת שטח הרצפה וכמסגרת המקיפה את נוף הים והגליל המערבי.

"רצינו ליצור מגוון של חללים, שמוגדרים על ידי קשר בין פנים לחוץ. שיוצרים פרטיות מצד אחד ומצבים מעשירים של חיים משותפים מצד שני, מצבים משותפים אל מול נוף צפוני – כי הרי הנוף הוא אחת הסיבות העיקריות לבחירה במיקום במסוים הזה", מסכמים האדריכלים. תהליך התכנון, שעלול היה להפוך לבעייתי עקב ריבוי המשתתפים, עבר בשלום הודות לקשרים הטובים בין בני המשפחה. "אנחנו קוראים לזה 'חמולה מאפשרת'", הם אומרים בחיוך. "מה שבעייתי בחמולה הוא שהרבה פעמים אחד נכנס לתוך השני ואין פרטיות. כאן ניסינו ליצור חמולה מאפשרת במעטפת עכשווית".

על קצה המזלג עם שחר לולב ועודד רוזנקיאר

אני מאמין: אדריכלות עבורנו היא דרך חיים ושילוב של מקצוע, אמנות ואידיאולוגיה. מטרתנו לייצר חיבורים בין רעיונות מופשטים וגדולים לפרטים קטנים ומדויקים – בניין וסביבה, אנשים וחומרים, רעיונות, פרוגרמות, תקציב ולוחות זמנים, באופן שייצר חללים פונקציונליים, אסתטיים ומרגשים, שמשפרים איכות חיים.

גישת עיצוב: אדריכלות עכשווית, שמשמעותה שימוש בטכנולוגיה ובחומרים שקיימים כיום לייצור חללים מרגשים, שמצד אחד נשענים על מה שקורה כיום בשדה האדריכלות והטכנולוגיה בעולם, ומצד שני משתלבים היטב בסביבה.

טיפ אדריכלי: לקחת אדריכל ולעבור איתו תהליך תכנון מקיף ויסודי מבחינה עיצובית, תכנונית ותקציבית. תפקידו של אדריכל הוא הרבה מעבר להגשת תוכניות והשגת אישורים ברשויות. אדריכל הוא קצת פסיכולוג, קצת מהנדס, קצת במאי וקצת אמן, וחשיבות התכנון האדריכלי היא קודם כל באיזון ובאינטגרציה שנוצרים בין המרכיבים השונים. רק אם עוברים עם האדריכל את כל התהליך, מהדרישות הבסיסיות ביותר ועד לפרטים הכי קטנים, יוכל האדריכל לתפור ללקוחותיו חליפה שמתאימה למידותיהם.

לא כדאי: לעשות לבד את התהליך או לחלופין להשאיר את כל ההחלטות לאדריכל עצמו. ביחסי לקוח־אדריכל יש משמעות לשני הצדדים ולקשר ביניהם – חשוב לדעת על הרצונות והניואנסים של הלקוח, והאדריכל צריך להקשיב ולהבין כל העת את עמדת המזמין. שניהם צריכים לפעול בשילוב הדוק להשלמת היצירה.