שן דובי, שן
האם לאפשר לתינוק לישון איתנו במיטה או להצמיד את עריסתו למיטתנו? מתי נוציא את העריסה מחדר ההורים ואיך נסייע לתינוק להירדם לבד? המדריך להורה המודאג (והעייף)
חזרתם הביתה עם התינוק מבית החולים, הלידה מאחוריכם, והנה אתם עומדים בפני ההתלבטות ההורית הראשונה: היכן להציב את עריסת התינוק? לפני הלידה ודאי רקמתם לעצמכם תוכניות ברורות, שילבתם כוחות כדי לייצר אסטרטגיה לשנת לילה בטוחה, הבטחתם לעצמכם שבמידת האפשר תנסו לשמור על אורח חיים שגרתי. אבל עכשיו, כשהיצור הקטן וחסר האונים מציץ בכם ואתם יודעים שכל ביטחונו מופקד בידיכם – ההחלטות שלכם עשויות להשתנות.
עם רדת החשיכה אתם פתאום מבינים שזה אתם, הוא והלילה. וגם אם עמלתם על חדר התינוק שבועות ארוכים לפני הלידה כדי להקנות לו אווירה נינוחה ונעימה לשינה, ייתכן מאוד שזה כבר לא ייראה לכם רעיון טוב "להפקיר" את העולל לבד בחדרו. גם בחלוף הימים, כשיהיו הורים מנוסים שידחקו בכם לעביר את התינוק לחדרו, מול הורים אחרים שיטענו כי מוטב בכלל שהוא יישן איתכם במיטה, תצטרכו לקבל את ההחלטה הנכונה ביותר עבורכם ועבור התינוק. איך נחליט היכן להציב את עריסת התינוק בחודשים הראשונים לחייו, כך שכולם בבית ישנו טוב יותר?
יחד בחדר השינה
בתרבויות רבות בעולם, לינה משפחתית משותפת אינה עניין של בחירה. בתרבויות אלה, פעוטות במשפחה מורגלים בשינה עם ההורים, ולעתים הם ישנים כך עד הגיעם לגיל ההתבגרות. מתוך צפייה בהתנהגות החברתית הזו וההכרה ביתרונותיה, החלו באמצע המאה שעברה פסיכולוגים, אנתרופולוגים וסוציולוגים לתהות שמא כדאי להמליץ על שנת לילה משותפת של הורים ותינוקות גם בחברה המערבית.
העבודה המפורסמת ביותר בנושא היא של הפסיכותרפיסטית האמריקאית ג'יין לידלוף, שערכה לפני כשלושה עשורים מחקר במהלכו התוודעה לעקרון הרצף השבטי. בין השאר, לידלוף המליצה על כך שהתינוק יימצא כל הזמן במגע עם אמו או עם מבוגר אחר, לאחר שצפתה בשבטים שבהם אמהות הניחו לתינוקת שלהם להתלוות אליהן כל העת, כשהם צמודים לגופן, והסיקה שבילוי של התינוק במחיצת אמו זמן רב ככל האפשר מיטיב עם התפתחותו. לפיכך, שנת לילה משותפת עם ההורים הומלצה אף היא על-ידי לידלוף.
ואולם, הורים רבים שניסו ליישם את עקרון הרצף בחייהם מצאו כי לינה משותפת עם תינוקות אינה מתאימה לאורח החיים המערבי, אינה נוחה ולעתים כמעט בלתי אפשרית. אחת הסיבות הבולטות היא הקושי לשקוע בשינה כשהתינוק ישן במיטת ההורים, מפחד שמא נפגע בו או חלילה נגרום לו לחנק – סכנה אפשרית בהחלט. לפיכך, הורים רבים בחברה המערבית מעדיפים להניח את התינוק בעריסתו ולהציב את העריסה לצד מיטתם, לפחות בחודשים הראשונים לחייו. באופן כזה, התינוק קרוב אליהם אך מוגן, ורבים חשים בנוח עם הסידור הזה. עם זאת, בהרבה מקרים אחד מבני הזוג ממשיך להתלונן על קשיי הירדמות, גם כאשר התינוק ספון בעריסתו בחדר השינה.
מלכה דונסקי, יועצת משפחתית ומנחת קבוצות הורים ב"דיאדה", אומרת כי אחת הנקודות הראשונות שיש לברר כשמכניסים את התינוק לחדר השינה או למיטת ההורים היא אם המצב מתאים לשני בני הזוג. "לא מדובר בשאלה אם שני ההורים רוצים במצב הזה, אלא אם הם מסוגלים לשקוע בשינה בזמן שהתינוק ישן בחדרם", היא אומרת. "הורים צריכים לשמור גם על עצמם. אם מי שאמון על הטיפול בתינוק לא ישן כראוי, הרי ממילא גם הטיפול בתינוק אינו מיטבי. רווחתו של הרך הנולד אינה יכולה לבוא על חשבון ערעור חיי ההורים".
לפי דבריה של דונסקי, אם כך, כשמחפשים פתרונות לשנת הלילה יש להביא בחשבון את צורכיהם ויכולותיהם של כל השותפים בשאלת הלינה: אמא, אבא והתינוק.
מתי להעבירו לחדרו?
גם אם החלטתם בחודשי חייו הראשונים של תינוקכם כי שנת לילה משותפת מתאימה לכם, העדפותיכם עשויות להשתנות עם התפתחות התינוק. ראשית, בחודשים הראשונים לחייהם, גם התינוקות הישנוניים ביותר מתעוררים מדי שלוש שעות לאכול, ולכן זה בהחלט נוח שעריסת התינוק נמצאת בחדר ההורים. כך אינכם נאלצים לזנק החוצה מהמיטה החמה ומהחדר למשמע בכי העולל הרעב, אלא פשוט אוספים אותו מהעריסה שלצדכם להאכלה (בייחוד אם האם מניקה), ושבים לישון. כשהתינוק מגיע לגיל חצי שנה לערך, מערכת העיכול שלו בשלה דיה והוא כבר יכול לישון שנת לילה רצופה. ולכן, בשלב זה אין עוד יתרון בקִרבה למיטת ההורים, ואף יותר מכך – לינה כזו עלולה להפריע לתינוק ללמוד את מיומנות ההירדמות בכוחות עצמו.
ספרי הדרכה הוריים רבים מציינים חלונות זמן קריטיים בהתפתחות התינוק, בהם מומלץ להעבירו לישון בחדרו. חלון הזמן המומלץ ברובם הוא גיל שלושה חודשים, כיוון שעד גיל זה התינוק נוטה להיות ער פחות לסביבתו, ולכן עדיין אינו מפתח תלות בסביבה בה הוא ישן.
עם היסגר חלון הזמן המתאים, כך הם מתריעים, התינוק עלול לפתח צורך תלותי בקרבת הוריו בעת השינה.
אולם גם כשמדובר בחינוך להירדמות עצמית, כמו בכל נושא אחר, כדאי להקשיב לקצב המשפחתי המשותף ולבחור מתוך ספרי ההדרכה רק את אותן עצות המתאימות לבני משפחתכם. עצה מתאימה היא כזו שכולם חשים איתה בנוח. אם גם אמא וגם אבא חשים שטוב לשניהם לישון קרוב לעריסת התינוק, וגם התינוק ישן היטב בסידור הזה – הרי שזהו הסידור המתאים עבורם. ישנן משפחות שבהן גם התינוק וגם הוריו ישנים שנת לילה עמוקה יותר, דווקא כשהם לנים בחדרים נפרדים. במקרים כאלה, הרי שמוטב שהתינוק ינום בחדרו וההורים ינומו בחדרם.
סביבת שינה עקבית
יוצא אם כך, שבמקרה הזה אין נוסחה ברורה הנכונה לכולם. הזמן הנכון ביותר להוציא את עריסת התינוק מחדר ההורים, הוא כאשר ההורים חשים כי תינוקם בשל למעבר וגם הם עצמם שלמים עם השינוי. אם החלטתם שהגיעה העת להוציא את עריסת התינוק שלכם מחדר ההורים, תוכלו לעשות זאת בסיוען של כמה עצות, אבל קודם לכן חשוב להבין את מהות השינה של תינוקות בשלבים שונים.
תינוקות מגיל חמישה חודשים לערך, מתעוררים בבכי למרות שאינם רעבים, עקב יקיצות קצרות במהלך השינה. למעשה, השינה היא תהליך המורכב מחמישה שלבים: לאחר רצף המתחיל בשינה קלה, תחילה של שינה עמוקה, שינה עמוקה ושקיעה בשינה עמוקה מאוד, מתחיל השלב החמישי של השינה – שלב שנת החלום. השלב האחרון מכונה בדרך-כלל שלב "תנועת עיניים מהירה" (R.E.M), משום שעיניו של הישן מרצדות במהירות תחת מעטה העפעפיים.
לאחר שנת החלום, עם סיום מחזור השינה, יש לעתים יקיצה ספונטנית קצרצרה – אותה מנצלים מבוגרים כדי להיטיב את השמיכה או הכר, או בכדי לשנות את תנוחת השינה. הם אינם מודעים ליקיצה והשינה חוזרת באופן ספונטני, וכך ממשיכים שוב ושוב מעגלי השינה המתחילים בשינה שטחית, ממשיכים לשינה עמוקה ועוברת לשנת חלום. תינוקות, לעומת זאת, נוטים לבדוק את סביבתם בזמני היקיצה האלה, ואם הם מגלים שהסביבה שממנה הם נפרדו בעת ההירדמות השתנתה – הם מתקשים לחזור לשינה ומזעיקים את הוריהם בבכי כדי שישיבו את סביבת ההירדמות למצב הקודם. כדי שהתינוק יוכל לשחזר את השינה בכוחות עצמו, חשוב לייצר עבורו סביבת שינה עקבית.
המעבר לחדר התינוק
הנה כמה עצות שיסייעו לכם ליצור עבור תינוק סביבת שינה עקבית, כדי שיוכל ללמוד להרדים את עצמו גם לאחר שהוא מקיץ משינה בחדרו:
- טקס שינה מכין את התינוק לקראת הפרידה מההורים לטובת ההירדמות. כשהתינוק לומד שיש מחזוריות – בטקס השינה נפרדים לשם שנת לילה, ובבוקר נפגשים שוב – הוא חש ביטחון מעצם יכולתו לצפות את הבאות, והפרידה אינה מעוררת בו עוד חרדה.
- טקס השינה יכול להיות מלווה בדקלום קטן וקבוע שמכין את התינוק לקראת השינה, ומייצר אצלו שגרת הרדמות.
- כדאי לתכנן את הטקס כך שיכלול חפצים שאותם ניתן להשאיר במיטת התינוק ללא חשש. כך, בעת יקיצותיו הרגעיות במהלך הלילה, הוא יגלה כי סביבתו נותרה כפי שהייתה בעת שנרדם ויוכל לשחזר את ההירדמות בעצמו מבלי שיצטרך להזעיק אתכם. דוגמאות לחפצים בטוחים שיכולים לסייע בשינה: מוצץ, בובה פרוותית או שמיכה רכה.
- אם התינוק כבר התרגל להירדם בידיים או במיטה לצדכם, תצטרכו לשנות את טקס השינה באופן הדרגתי. הסיבה היא שהתינוק מנסה להחזיר לעצמו את הסביבה שבה הוא נרדם, ולכן נזקק לנוכחותכם כדי להירדם – בכל עת שהוא מתעורר.
דונסקי ממליצה להתחיל את ההפרדה מההורים באופן הדרגתי: בשלב ראשון כדאי לסדר לתינוק אזור צמוד למיטת ההורים, למשל באמצעות הצמדת מיטתו למיטתכם כשהסורגים מונמכים. אחר כך כדאי להתחיל לחצוץ ביניכם לבינו בעזרת כרית צרה וארוכה, כדי שהוא יתחיל לחוש את ההפרדה שבצד הקרבה הפיזית. השלב הבא יהיה להרחיק את מיטתו ממיטתכם, כשהוא עדיין נמצא איתכם באותו החדר, ורק לבסוף להעביר את מיטתו לחדרו.
מתוך: מגזין הורים וילדים
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה