שמחה גדולה

ארז לב ארי / שמחת הפרטים הקטנים
NMC

בפעם הראשונה ששמעתי את "ליבבתיני" ברדיו, הסינגל הראשון מתוך האלבום הנ"ל, חשבתי שאיזה יופי שברי סחרוף חזר לעצמו. אבל משהו בגוון הקול לא היה דומה. ואז חשבתי שעמיר לב הביא אותה בעוד יציאה משובחת. כשגיליתי שזה לא זה ולא זה, תהיתי מי עוד יכול לצאת בשיר כה עוצמתי ויפה ובכל זאת להיות אלמוני לגמרי.

נדיר שיצירת הביכורים היא כה בשלה ומלאה, אבל במקרה של ארז בן ארי, שבגיל 37 מוציא אלבום ראשון לאחר פעילות ענפה במוסיקה המקומית בעיקר כנגן (מני בגר, אתי אנקרי, לאה שבת, "כשניקו תתחיל לדבר" ועוד) – זה קורה בגדול. ככה זה כשתבשיל רוק אתני מתוק-חריף עם הרבה דבש ושום מתבשל הרבה זמן על האש. בסוף יוצא מעדן מלכים.

אפשר לטעות ולומר כי לב ארי מצטרף לטרנד ההתחזקות – כיפה על הראש, הלחנת טקסטים מהמקורות, חיים במדבר – כמו שהתחיל בזמנו אהוד בנאי, ומאז צבר מלבד בני דודים עוד זמרים רבים שנבראו בצלמו. אבל אצל לב ארי איכשהו זה יוצא אותנטי ומלא כוונה, כשגם שורות בנאליות לכאורה כמו "מה אעשה אם תלכי לי… אין לי כלום בלעדיה" ("מה אעשה"), שהיו יכולות להיכנס בכל שיר אבי ביטרי ממוצע, זורמות החוצה באופן הנוגע והאמין ביותר שיש.

הפיוטיות באה נכון, האתניות לא מעצבנת והרוק שמסתתר מאחורי צלילי הסאז (כלי נגינה טורקי מסורתי שלב ארי עושה בו שימוש יפהפה), מצביע על אלבום עשיר עם לא מעט תעוזה, שעושה חשק לשמוע שוב ושוב.

 

מתוך מגזין MAXIM