של מי השיעורים האלה?

איך הופכים את הכנת שיעורי הבית למשימה קלה יותר? עד כמה ההורים אמורים להיות מעורבים? וכיצד תורמים שיעורי הבית לילד מעבר להקניית ידע? המומחים עונים

88 שיתופים | 132 צפיות

שבועות ספורים לאחר פתיחת שנת הלימודים, ניהלתי עם אמא של חברה של בתי לספסל הלימודים שיחה סביב הנושא המטריד. "ראית כמה שיעורים נתנו להם? ישבתי עם הילדה שעתיים שלמות כדי לסיימם, הם היו ממש קשים", התלוננה בפניי האם. ולי לא נשאר אלא לתהות של מי שיעורי הבית האלה לעזאזל? האם מי שהמציא אותם תיאר לעצמו שמי שישקוד עליהם במשך שעות ארוכות, ולפעמים גם בשעות הלילה המאוחרות, הוא ההורה?

על מי מוטלת האחריות על הכנתם של שיעורי הבית והצגתם בזמן – האם על הילד עצמו, שלא תמיד בעל היכולות לכך? האם על ההורים, שאמונים על גידולו וחינוכו של הילד? ואולי בעצם על המורה שנותנת אותם ומצפה שהם יוכנו לשביעות רצונה? עד כמה אנחנו, כהורים, צריכים להיות מעורבים בהכנת שיעורי הבית של הילד, אם בכלל, ועד ומהו המסר שעלינו להעביר לילד?

נורמה למשך שנים

בילי טינסקי, פסיכותרפיסט, מטפל משפחתי ומרצה בכיר לפסיכולוגיה במכללה לחינוך וספורט "אוהלו" בקצרין, מתאר את המעבר מהגן לבית הספר ואת המפגש הראשוני של הילדים עם המסגרת הלימודית, כאירוע מחולל ורב משמעות. "העלייה לכיתה א' מרגשת את כל המשפחה, ואם מדובר בילד ראשון החוויה מתעצמת אף יותר. ההתרגשות שמלווה אותנו עם עליית הילד לכיתה א', מייצגת שני היבטים: שמחה על כך שהילד גדל ונכנס למסלול חדש בחייו, לצד פרידה מסוג של ילדות ראשונית אצל הילד. היבטים אלה מתקיימים גם בתוכנו וגם אצל הילדים, זה לצד זה. הפרידה מהגן ומשלב הילדות הראשונית אינה פשוטה, לא עבור ההורים ולא עבור הילדים".

"המסגרות החופשיות של הגן מוחלפות לפתע במסגרות של שיעורים, באורך שלושת רבעי שעה השיעור, שמטרתם העיקרית היא הקניית כישורי כתיבה וקריאה. ככלל, מדובר במשימות מדויקות וממוקדות יותר, שלעתים פוגעות בצד היצירתי שזכה לעידוד בגן. השינוי, לפיכך, הוא משמעותי ורחב, ובעבר אפילו הייתה מגמה לעשות 'כיתה א' גנית', שתאפשר מעבר איטי וטבעי יותר למסגרת הלימודית".

ד"ר רחל פסטרנק, סוציולוגית של החינוך בחוג למדעי ההתנהגות של המכללה למינהל, מדגישה תחתיו את החשיבות הרבה שיש לעצם קיומם של שיעורי הבית והכנתם, בייחוד במהלך כיתה א' ובכיתות הנמוכות. "במעבר מגן לכיתה א', שיעורי הבית מהווים התחלה של למידת נורמה והפנמתה", היא אומרת. "משמעותה של הנורמה הזו היא שהילד מגיע הביתה, אוכל ארוחת צהריים, נח ומכין שיעורי בית, והיא תלווה את הילד מכיתה א' ועד כיתה י"ב. כיוון שמדובר בנורמה, צריך להקפיד לבצעה גם אם מדובר בעשר דקות בלבד. ברגע שמבינים שזו נורמה ומכניסים אותה לסדר היום של הילד ובני המשפחה, זה בדיוק כמו שנכניס רכבת למסילה והיא תיסע".

שיעורי הבית הם אחת המשימות הבולטות במסגרת הלימודית הנוקשה

שיעורי הבית הם אחת המשימות הבולטות במסגרת הלימודית הנוקשה

חוויה ולא עונש

יש להימנע מהפיכת שיעורי הבית לפעולה שניגשים אליה באי חשק ושאט נפש, שיהפכו אותם לסוג של עונש. שיעורי הבית אמורים להיות תהליך חווייתי, שממשיך את יום הלימודים ומאפשר העשרה ואף מנוף להרחבת תחומי העניין של הילד.

"כמו בכל התחלה, יש לצפות שגם שיעורי הבית יהיו חוויה, ושהחיבור אליהם לא יהיה כעונש לילד או להורים או כגורם שנכנס למשפחה ויוצר עימותים", אומר טינסקי. "סביב כיתה א', הילד מגיע מבחינה התפתחותית לתובנות של שיפוט ושל הבחנה בין רצוי ללא רצוי ובין טוב לרע. בגיל זה מתאפשרת גם התחלה של יצירת הסכמים בין הורים לילדים. לכן, גם את שיעורי הבית חשוב לשלב בחיי המשפחה, מתוך הבנה שמדובר בדבר שנמשיך להתמודד איתו לאורך השנים. שיעורי הבית צריכים להיכנס לתוך מערכת כללים שקיימת בבית, באווירה של הסכמים ואחריות".

פרופ' מייזלס אומרת כי בכיתות הנמוכות המשימה החשובה של שיעורי הבית היא לא רק לתרגל עם הילד איך לכתוב או לקרוא נכון, אלא גם להקנות לו הרגלי עבודה ולמידה שישרתו אותו שנים רבות לאחר מכן. "ילד לא נולד כשהוא יודע להכין שיעורי בית, כפי שהוא לא נולד כשהוא יודע לאכול בסכין ובמזלג או לחצות את הכביש. לכן, עלינו ללמדו את הנושא של הכנת שיעורי הבית, כדי שיוכל לבצעם כהלכה".

מתארגנים להכנת השיעורים

פרופ' מייזלס מפרטת מהם שלבי ההתארגנות שיוכלו לסייע להכנתם של שיעורי הבית כהלכה ולהקניית הרגלי עבודה נכונים:
* סביבת עבודה מתאימה – חשוב להקצות להכנת השיעורים מקום מתאים בבית ולבנות יחד עם הילד את הסביבה שמתאימה לו. יש לבחור רהוט מתאים, תוך התחשבות בהעדפותיו של הילד – האחד יכול להעדיף שולחן גדול נפרד, בעוד האחר ירגיש בנוח יותר בחדר עם אחיו או בפינת האוכל.

* נסיבות מתאימות – סביבה שקטה ונעימה.

* לוח זמנים – חשוב לקבוע זמן שמתאים לאופיו של הילד ולצרכים של המשימות. חלק מהילדים עייפים בצהריים וחלקם ערניים יותר בשעות אלה. לפיכך, יש להתייחס לשונות הקיימת בין הילדים ולנסות לזהות מה מסייע לכל אחד מהם להתרכז.

"שלושת ההיבטים האלה הם חלק ממכלול דברים שחשוב לקחת בחשבון בהתארגנות נכונה לביצוע מטלות הבית", אומרת פרופ' מייזלס. "לכל ילד צרכים שונים, ולצד כאלה שמסתדרים בעצמם ישנם אחרים שזקוקים ליותר הנחיה ועזרה. מתפקידנו כהורים לחשוב מה טוב עבור הילד ומה מתאים לו, ומהם התוצרים שהוא מגיע אליהם. ישנו טווח גדול של צורות ודרכים שונות להכנת שיעורי הבית, והגמישות הזו לא פוגמת בתוצרים, אלא דווקא מסייעת להם".


חשוב לקבוע זמן שמתאים לאופיו של הילד ולצרכים של המשימות

בין מעורבות להתערבות

מי יושב להכין את שיעורי הבית? הילד, ההורה והילד, ואולי ההורה שמנסה להיזכר בחומר הנשכח (בסיטואציות בהן הילד כבר פסיבי לחלוטין). במילים אחרות, עד כמה ההורה צריך להיות מעורב במילוי המטלות הלימודיות של הילד?

יפה יוגב, מדריכה פדגוגית לגיל הרך במכללת גורדון, חיפה, היא בעלת ניסיון של 20 שנה בהוראה בכיתות א'-ב'. מניסיונה היא מעידה: "בתחילת כיתה א' ההורים מלאי התלהבות ולכן לוקחים חלק פעיל בהכנת שיעורי הבית. אבל כשבאים לבנות הרגלים, יש לנהוג בזהירות ולחתור לחוויה של שיתוף והנאה יחד עם תהליך של התרחקות. רצוי להתיישב לצד הילד, כשבמקביל אפשר לעשות דבר אחר, ולאט לאט, עם הזמן, להתרחק, אך עדיין להיות נגישים בעת הצורך. המסר שלי להורים הוא 'להיות מעורב יותר ולהתערב פחות'" .

טיפים להורים

1. הקפידו על שילובם של שיעורי הבית בסדר היום ועל עשייתם באופן קבוע.
2. קבעו נהלים בתוך הבית סביב נושא השיעורים – שיעורי הבית אינם רק תרגול ולמידה, אלא גם אמצעי להקניית מיומנויות למידה והרגלי עבודה נכונים.
3. אוכל ומנוחה לפני הכל – כשהילד מגיע הביתה בתום יום לימודים מתיש, חשוב שראשית כל הוא יאכל ארוחה מסודרת ויפרוק את המתח במשחק חופשי.
4. דאגו לסביבת עבודה מתאימה – צרו יחד עם הילד את הסביבה שמתאימה לו.
5. נסיבות מתאימות – דאגו לתנאים נוחים מבחינת מקום, זמן וסביבה שקטה.
6. לוח זמנים – הציבו כגבול להכנת שיעורי הבית את השעה 18:00-19:00, לפני ארוחת הערב. לעולם אל תדחו את הכנת השיעורים של הילד למועד שלפני השינה.
7. הפכו את התרגול והלמידה לחוויה יצירתית, ולמנוף להעשרה ולצמיחה – זכרו, שיעורי הבית אינם עונש!
8. בשיעורי הבית הילד צריך למצות את יכולותיו ולא של ההורים – אפשרו לילד לטעות לפעמים, כדי שיוכל ללמוד מהטעויות שלו.
9. הימנעו מוויכוחים ומעימותים סביב נושא הכנת שיעורי הבית, ככל שניתן.
10. היו מעורבים ולוו את הילד בהתעניינות, אך אל תהפכו לשוטרים.

יוגב מתייחסת לנטייתם של הורים רבים לגונן על ילדיהם ולחסוך מהם כל קושי. "עלינו לזכור שהילד מכין את שיעורי הבית לפי היכולות שלו ולא לפי היכולות של ההורים, ועלינו לאפשר לו לעשות זאת גם אם יהיו טעויות. אם הילד יטעה בתרגיל בחשבון, השמים לא יפלו".

הגישה של ההורים לדרך שבה מתמודד הילד עם שיעורי הבית שלו, חשובה במיוחד. טינסקי מציע שנשים לב לאופן שבו אנו מתייחסים לטעויות של הילד. "כשילד עושה טעויות בשיעורי הבית, ישנם הורים שיפנו אליו בחוסר סבלנות ושתמשו בביטויים כמו 'כמה פעמים הסברתי לך?'. כתוצאה מכך, לא רק שהילד מתקשה בחומר, אלא הוא גם מרגיש שהוא מאכזב את ההורה. ברור כי הילד יפחית בהדרגה את רצונו להיעזר בהורה לשם הכנת שיעורי הבית, ובהמשך יהיה חסר רצון להכינם בכלל".

טינסקי מנסח עבורנו במשפט אחד מהו המסר שרצוי, לדעתו, שנעביר לילד, בכל הנוגע להכנת שיעורי הבית: "המסר של ההורה צריך להיות, 'אני זמין לך בשטח, ברגע שתצטרך אותי'. מסר כזה חשוב יותר ונכון יותר מהמסר: 'בוא נשב ונעשה שיעורים ביחד', שהופך את המטלה למשותפת".

כששיעורי הבית הופכים למאבק

גם אם נפנים את יתרונותיהם של שיעורי הבית ונמצא את האיזון הנכון במידת המעורבות שלנו בהם, אין בכך כדי לבטל את המאבקים המתלווים, לעתים קרובות, להכנתם, או ליתר דיוק לאי הכנתם.

"כיוון שההורים לוקחים על עצמם את כל האחריות להכנת שיעורי הבית של הילדים, אלה הופכים בלא מעט בתים לציר מרכזי בקשר שבין הורים לילדים, שדרכו מתועלים היחסים במשפחה", אומר טינסקי ומוסיף: "אישית, איני ממליץ לעשות זאת. ברגע שהשיעורים הופכים למאבק, צריך לזכור שזה לא נורא אם הילד יגיע לבית הספר כששיעורי הבית שלו אינם מוכנים וייאלץ להתמודד בעניין זה עם מורתו".

פרופ' מייזלס סבורה שאם נשלב את שיעורי הבית במטלות היומיומית שלנו, נוכל להימנע מהעימותים שעלולים להיווצר סביבם. "המטלות של בית הספר הן לא רק מה הילד למד ומה הוא יודע, אלא כל ההתארגנות והסדר הכרוכים בהן, כיוון שאלה הן מיומנויות שישרתו אותו לאורך שנים. ככלל, שיעורים ולמידה יכולים להיות כרוכים בהנאה, לספק סקרנות וליצור סקרנות חדשה. אבל מלבד שיעורי הבית, יש עוד הרבה דברים שנוכל באמצעותם להעשיר את הילדים: קריאה, הליכה למוזיאונים ואפילו משחק כדורגל. אפשר להשכיב ילד עם קריאת ספר משותפת – שורה אני שורה אתה, אפשר להסביר מילים קשות, אפשר לצחוק ואפשר לבכות. וכל העת צריך לזכור שלמרות קיומו של 'סיר הלחץ' בדמות שיעורי הבית, הילד נכנס לבית הספר בגיל שש אך את הבגרות אפשר לעשות גם אחרי הצבא".

מתוך: מגזין הורים וילדים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה