שלוש פתיחות לשיחות עם ילדים

לפני כמה שנים למדתי שלפעמים פשוט צריך לדעת לשתוק ולמחוק את המבט המבוהל. ילדים אינם צדקנים, והם פחות מבוהלים ממה שנדמה לנו, לפחות עד שהם נהיים מבוגרים, כלומר דומים לנו. בבניין שאני מתגוררת בו גרה פעם אישה שהייתה פעם גבר. יום אחד הגעתי הביתה עם שני ילדיי. הם היו בני שמונה ותשע. היא עמדה בפתח דירתה, בלונדינית, נשית באופן מוגזם ומהממת באופן כללי. מסביבה היו המון ארגזים. בירכתי אותה לשלום והיא סיפרה שהיא עוברת דירה ועוד הוסיפה: ״הגיע הזמן להמשיך הלאה, נכנסתי לכאן גבר אני יוצאת מכאן אישה״. איחלתי לה בהצלחה וכבר תהיתי לגבי השיחה שאצטרך לקיים עם שני ילדיי, ואיך אסביר להם את מה ששמעו, אבל לא היה בכך צורך. כבר כשעלינו במדרגות אמרה בתי בהתלהבות: ״כל הכבוד לו! עכשיו הוא יודע מה זה הדבר הנהדר הזה, להיות אישה״ ואז הסתובבה אל בני ואמרה ״כשתגדל, אני ממליצה גם לך לעשות את זה!״ והוא שנקלע שלא בטובתו לאחוות נשים פתאומית נבהל ואמר, ״אבל אני לא רוצה!״. לא נותר לי אלא לומר לו שהוא לא חייב והמשכנו בדרכנו. הבנתי שאין מה להסביר עדיין. בגיל ההוא כלום לא היה נראה להם מוזר. נראה להם טבעי שאדם יכול לבחור מה להיות. איזו תמימות!

אבל לא תמיד זה כך. לפעמים חייבים לדבר. אז מה אומרים לילדים על הסכנות הכרוכות בדברים שאנחנו בעצמנו די מחבבים? איך מזהירים אותם בלי להיות פתאום דודה צדקנית שמסבירה על סכנות האלכוהול והרשת כשיש לה בר די מרשים בסלון וחשבון פייסבוק פעיל מדי? האם אפשר להיות לא דידקטים ועדיין הורים?

חלק מהמומחים יגידו שהבעיה שלנו היא שאנחנו לא יודעים מה זה גבולות, שאנחנו מנסים להיות מגניבים, וחלק יגידו שהבעיה היא שאנחנו נבוכים וצדקנים. לפעמים נראה שהבעיה שלנו היא משבר גיל מתמשך. הרי חשבנו שלא יהיה פער דורות בינינו לבין הילדים שלנו ועכשיו אנחנו מנסים להוכיח כל הזמן שאין. אלא שמדי פעם מבצבצת ההבנה שמדובר בתפקיד הורי ושאנחנו חייבים למצוא דרך לבצע אותו.

פעם כשהייתה קטנה שאלה אותי בתי שאלות תיאולוגיות, יש אלוהים או אין אלוהים ואני אמרתי לה שאני לא יודעת. היא כעסה מאוד אז, אני זוכרת. היא הביטה בי בזעם ואמרה "את אימא, את צריכה לדעת!". ייתכן שזה מה שהילדים שלנו צריכים, משהו ודאי.

אנחנו מנסים להיות מגניבים, אבל יוצא לנו נבוך וצדקני | צילום: shutterstock

סקס:

מה אנחנו בעד סקס, אבל אנחנו גם רוצות שהבנות שלנו ייזהרו; ממחלות, מהיריון, מסקס שלא בהסכמה ובהכרה מלאה. ושהבנים שלנו ייזהרו ממש מאותם דברים.

מתי היינו רוצות בגיל 17, אבל ייתכן שמדובר בבני 15 ואת השיחה כנראה שצריך לעשות כבר בגיל 12.

איך זה מתחיל כשנלמד את הפעוטות לומר "הגוף שלי ברשותי". עם השנים נמשיך עם הנרטיב: הגוף שלנו ברשותנו, אנחנו נהנות ממנו, וגם שומרות עליו. אביגיל אמיר היא ביבליותרפיסטית ומדריכת הורים. לדבריה, עוד לפני שמדברים עם ילדים על סקס, חשוב לנסח את עמדתכם. עצרו רגע ותחליטו: מה מקובל עליכם? אתם מסכימים שהבת שלכם תישן אצל החבר שלה? אין לכם בעיה לארח אצלכם? באיזה גיל?

"אם העמדה לא נבוכה, לא מתחסדת ולא צדקנית, זאת כבר נקודת פתיחה מוצלחת. אבל אם המבוגר מדבר על הנושא בפתיחות ולא נבוך ומסמיק מדי, אז הילד מבין שהנושא ראוי לשיחה".

לא ברור מי עומד לסבול יותר – אתם או הילדים משיחה על סקס | צילום: shutterstock

מה בדיוק להגיד "סקס זה נהדר אבל רק כשהוא נעשה מרצון חופשי, ובטח שלא ליד החבר'ה. אף אחד לא אמור להסתכל עליך בנשיקה הראשונה שלך".

רק שימו לב ש מעולם לא פתחתן בלוג שבו התוודיתן על חיי המין הסוערים והמטופשים שלכן, כמויות המנייאקים שאירחתן במיטה, ומספר ההפלות שעשיתן.

למיטיבי לכת מצד שני תמיד תוכלו לומר את המשפט ההורי העתיק בעולם: "את לא חייבת לעשות את כל הטעויות שאני עשיתי".

שורה תחתונה בכל מקרה אתם עומדים לגלות שהשיחה מתקיימת מאוחר מדי והילדים כבר יודעים הכל.

סמים אלכוהול:

מה השיחה על סמים ואלכוהול היא מסובכת. גם אנחנו שותים בחמדה, ומריחואנה היא הרי ידיד קרוב של הורים רבים. ובכל זאת אלה הדברים שהכי מדאיגים אותנו. שהם יגזימו, שהם לא יידעו לעשות את זה נכון, כאילו שאנחנו תמיד ידענו.

מתי היינו רוצים לכתוב 17, אבל המומחית טוענת ש־12 זה זמן טוב.

איך השילו מעצמכם את הצורך להיות מגניבים. אל תהיו מבוהלים וצדקנים, אבל כנראה שזה הרגע להיות בתפקיד, והתפקיד שלכם הוא, ובכן, להיות הורים. עו"ד אלה שוורצמן, מרצה לבני נוער ומבוגרים על סמים, אלכוהול, אלימות ובטיחות בדרכים, אומרת שהבעיה העיקרית היום עם הורים היא בדיוק הגבול הזה: "ההורים רוצים להיות קולים וחברים של הילדים שלהם. הם מתלבשים כמוהם, מנסים לדבר בשפה שלהם, מנסים להראות להם שהם מבינים אותם. הם מטשטשים את הגבולות. כשהילד רואה אותי שותה בארוחת הערב, אין עם זה שום בעיה, זה חלק מתרבות, הבעיה מגיעה כשההורה לא מבין את התפקיד ההורי שלו ואומר לי 'אני לא מבין משהו, הבן שלי בן 16, מה, אני לא יכול ללמד אותו לשתות בירה?'. לא, אתה לא יכול ללמד אותו לשתות בירה. הבן שלך לא חבר שלך".

לא, זה לא לגיטימי ללמד את הילדים בגיל 16 לשתות בירה. אתם לא חברים שלהם | צילום: shutterstock

מה בדיוק להגיד "אלכוהול זו תרבות שלמה, אבל אם אתם יושבים באוטו או בגינה, שותים ישר מהבקבוק או מכוס פלסטיק בלי קרח – זה הסימן שלכם שאתם לא במקום הנכון".

רק שימו לב ש אתם לא מעלים את תמונות השכרות והסוטול שלכם לאינסטגרם.

למיטבי לכת אם אתם כבר היפים ומעשנים גראס ליד הילדים, לפחות תזהירו אותם מסמי פיצוציות.

שורה תחתונה הפער בין מה שהילדים רוצים – הורים בתפקיד המסורתי של הורים, לבין מה שאנחנו רוצים – להיות מגניבים, אלה החומרים שמהם עשויות סדרות טלוויזיה. תכניסו את זה טוב טוב לראש: אתם במשבר גיל וזה לא הדבר הכי פוטוגני בעולם.

רשתות חברתיות

מה הרשתות החברתיות מלאות בסכנות. לא צריך לספר לנו, אנחנו הרי כל היום שם, פורשות את החיים המשעממים שלנו ואת הדעות הכה חשובות שלנו לעיני כל. חשפניות צמרת של הזמן החדש.

מתי אתמול. מרגע שהם נולדו כבר העליתם תמונות שלהם לפייסבוק כאילו הם חפץ יוקרתי. אז לדבר איתם על מה שהולך שם זה הדבר שצריך לעשות אחרי שהם לומדים להגיד אימא, אבא וכדור.

איך גם אתן חיות שם, ברשת, הרשת היא חלק מהחיים, להזהיר מהרשת זה כמו ללמד ילדים לחצות את הכביש. לא מלמדים אותם שהכביש הוא השטן, את הכביש צריך לחצות, רק צריך להיזהר. אביגיל אמיר מזכירה לנו שילדים קולטים כל ניואנס, כל מבוכה, כל בושה וכל זיוף שלנו. אם הם קולטים שההורה שלהם נבוך או מתבייש אז הם מבינים שהנושא מביך ומבייש "ואז או שזאת העמדה שלהם כלפיו או שהם מבינים שההורה הוא לא פרטנר לדבר איתו ועדיף לשתוק בעניין". הרעיון הוא שידעו שהם יכולים לדבר איתנו ולספר לנו על הפדופיל שמטריד אותם בפייסבוק בלי שתיפול לנו הלסת.

זה הזמן למחוק את המבט המבוהל מהפנים. אתם עומדים לעשות לילדיכם בשלב זה או אחר את "השיחה" | צילום: shutterstock

מה בדיוק להגיד "האינטרנט זה נשף המסכות הכי גדול שהייתם בו אי פעם. קחו בחשבון שאף אחד הוא לא מה שהוא אומר. וגם תזכרו שכל מה שאתם עושים בו נשמר לתמיד ויוכל לשמש כנגדכם".

רק שימו לב ש האתר שגלשתם אליו בלילה או הצ'ט עם שיחות הסקס שאתם מנהלים לא פתוח בדיוק על המסך כשהילדים חוזרים הביתה בצהריים.

למיטיבי לכת יש סיכוי שאם אתם עושים להם בושות בפייסבוק (מעלים תמונות חושפניות ומדברים מלוכלך) הם ייאלצו לעשות הכל כדי להימלט מזה ויהפכו לתולעת ספרים מתבודדת ומלאת בוז כלפיכם (בינינו, אתם באמת פתטים).

שורה תחתונה דברו איתם חופשי ופתוח אבל לעולם לעולם אל תגיבו להם בפייסבוק/אינסטגרם, זה בלתי נסלח, רק קצת יותר נורא מזה יהיה להגיב לחברים שלהם.