שלום עכשיו

קיץ 1991. שלום חנוך מגיע עם סיבוב ההופעות של "בגלגול הזה" אל האמפי של הטכניון בחיפה ואני בראש קבוצת חברים, צועד ברחבי הקמפוס המוריק כדי לראות אותו מקרוב בפעם הראשונה. שנה אחר כך – בהרכב זהה פחות או יותר – אנחנו כבר בליל אהבה בצמח. עומדים טרוטי עיניים ובגרונות ניחרים (גם מסיגריות) צורחים עם חנוך והלהקה את הלהיטים, שאז עוד לא היו כל כך ישנים.

מאז ראיתי את חנוך כמעט בכל אחת מהוורסיות בהן הוא בוחר לארוז מחדש את הארסנל המוכר שלו על הבמה. בכל סיבוב הוא הגיש את החומרים המוכרים עם טוויסט קטן, אבל התמונה הכללית נותרה זהה – ג'ינס מהוהה, טי שירט פשוטה בצבע שחור, רעמת שיער לבנה שהלכה והקלישה מסיבוב לסיבוב ופנדר טלקסטר סגולה בין הידיים. התפאורה הזו מככבת גם על עטיפת "4 תחנות", ללמדכם שגם ב-2011 חנוך ממשיך ללכת באותן דרכים ידועות ומוכרות.

20 שנה של במה ושירים ישנים

ב-20 השנים האחרונות חנוך מרכז את עיקר המאמצים שלו בבמה. הוא אמנם הוציא ארבעה אלבומי אולפן בפרק הזמן הזה, ובכל אחד מהם היו כמה וכמה רגעים יפים (במיוחד ב"ערב ערב" הג'אזי-בלוזי שלא זכה להצלחה לה היה זכאי), אבל עם יד על הלב, גם חנוך יודע שזה כנראה כבר לא זה.

למזלו, עדיין יש לשלום את הבמה ואת השירים הישנים. השילוב בין השניים בשני העשורים האחרונים מוכיח שוב שכל עוד יש דרישה – ויש, עובדה: המופע "4 תחנות" חוזר עכשיו בפאזה שנייה וגם כאן הכרטיסים עפים בקצב יפה – חנוך ימשיך להיכנס לוואן, לאסוף את משה לוי, רוני פטרסון וחבריהם כדי לעלות איתם על הבמה.

סיכום מפואר

שלום חנוך הוא האמן שחתום על מספר תקליטי ההופעה הגבוה ביותר. עד היום יצאו לו ששה כאלו (כולל אלו עם אריק איינשטיין ושלמה ארצי), וזה מבלי לציין את האלבום הכפול שסיכם את פסטיבל נואיבה בשלהי הסבנטיז, בו כיכב חנוך, ואת הבוטלג שסיכם את סיבוב ההופעות פורץ הדרך (שנכשל) של התקליט "חתונה לבנה".

אם זה היה תלוי בחנוך, הוא בטח היה משחרר עוד כמה מהסיבובים האלו על התקליט. כאמור, "4 תחנות" הוא אלבום ההופעה הששי בקריירה של חנוך. על פני ארבעה דיסקים ושני די.וי.די הוא משייט בדיסקוגרפיה הענפה שלו מימי חבורת לול (וקצת לפני) ועד לשירים שנכתבו בשנים האחרונות. התחושה העולה מההאזנה ל-54 השירים שמאוגדים כאן היא של סיכום. אמנם מפואר ועם הרבה חברים. לא מסיבת סיום אבל בכל זאת סיכום.

אוסף של עיבודים חדשים

"4 תחנות" הוא אוסף שראוי לאסוף הביתה משום שחנוך חוזר כאן לכמה מהשירים הכי יפים שכתב בקריירה שלו. שירים שלאורך שנים נמנע מלבצע על הבמה. בשביל "מחכים למשיח", "מאיה", סוף עונת התפוזים" ו"הדרכים הידועות" למשל, אתם יכולים להסתפק בכל אחד מאלבומי ההופעה הקודמים, אך לשמוע עיבודים חדשים ומלאי חיים ל"שעונים" הפתלתל מ"אדם בתוך עצמו", את "שחרר אותי" ואת "הצלחה" מ"חתונה לבנה", את "לך לפסיכיאטר" הקופצני מראשית שנות השבעים, שמעולם לא יצא על גבי אלבום רשמי, או את "Never Kissed The Sun" מאלבום הבכורה שהוציא חנוך לפני 40 שנה באנגליה, זו הנאה עצומה.

אגב, הגיע הזמן שחנוך יאותת לחברת התקליטים שלו שמבחינתו החרם על האלבום ההוא הוסר והוא מאשר להדפיסו על גבי דיסק ואולי אפילו לתבל באיזה בונוס או שניים. באמת שהגיע הזמן אחרי 40 שנה.

אורחים בדיסק: יש מקום לכולם

בניגוד לאמנים אחרים מהשנתון שלו (חנוך יהיה בן 65 בעוד כמה חודשים), חנוך מחזיק יפה את הסט שלו ולא מתעלל בשירים. הגרון הצרוד עדיין לוחץ ומשחרר במקומות הנכונים והשירים מוגשים בעיבודים ארוכים וחיים, כראוי לפורמט הבימתי.

מי שמספקים גוון נוסף לקול ולהגשה של חנוך הם רשימת האורחים הארוכה שמאכלסת את ארבע התחנות. בין אלו שהתארחו אפשר למצוא את אביב גפן, נינט טייב, ריטה, יזהר אשדות, היהודים, משה לוי ואהוד בנאי, שמצליח לקחת שיר דביק כמו "Déjà vu" (לפחות במושגים של שלום חנוך) ולצבוע אותו בגוונים הבנאיים החמים.

על הבמה היו עוד רבים, אבל לא כולם נכנסו בסופו של דבר לדיסק. גם האגף המשפחתי של חנוך מיוצג כאן עם הופעות אורח של רומי חנוך והנכד עומרי קרן.

לצפייה ב"ילדים של החיים" ביחד עם היהודים:

אחרי כמה שעות במחיצת ארבע התחנות של חנוך בבית הדבר הראשון שמתחשק לך לעשות זה לברר מתי הוא בקרבת מקום מגוריך. בעיניי, זה סמן ההיכר של אלבום הופעה מוצלח. ב"4 תחנות" יש ארבע סימנים כאלו. כבוד.

שלום חנוך – 4 תחנות (אן.אם.סי-יונייטד). צילום מתוך עטיפת הדיסק