שלום לחברת הכנסת סתיו שפיר
למה היא פוחדת לצאת לשירותים באמצע ישיבות כספים? איך מנהלים זוגיות כשעובדים כל היום? ומי מסמס לה בשתיים בלילה? ריאיון בלעדי עם סתיו שפיר, חברת הכנסת שמסעירה את המליאה ואת הרשת
את לא אומרת לי 'שלום', ח"כ ג'מאל זחאלקה קפץ ראש לתוך עימות עם חברת הכנסת סתיו שפיר, אתמול (7.9.2015). "את גזענית של שתיקה, של ההתעלמות. יש גזענות כזו", הוא מטיח בה מילים קשות תוך נפנוף באצבע מאשימה. "מעולם לא דיברת איתי. אני מנסה בכל כוחי להגיד לך שלום ואת לא עונה".
סתיו, לא אומרים שלום?
"אוי נו, אם אני נחמדה או לא נחמדה זו לא השאלה. גם לא אם אני אומרת 'שלום'. אגב, את יכולה לעשות עלי סקר נחמדות בכנסת. אני אומרת שלום לכולם. ח"כ זחאלקה כועס על זה שחשפתי את הדיל הפוליטי שנתניהו הציע לרשימה המשותפת. ראש הממשלה הציע להם 900 מיליון שקל בתמורה להיעדרות מהצבעה בנושא הגז, נושא שישפיע דרמטית על חיינו בישראל. זה דיל סחטני ופסול, וחשבתי שהציבור צריך לדעת ממנו. אני לא אשתוק מול דבר כזה ולא משנה לי לכמה מתקפות עוד אזכה".
שפיר יודעת שמה שהיום הוא סרטון ויראלי מחר כבר יישכח. כגודל הסערה כך גודל השכחה. ככה זה בעולם הרשתות החברתיות וכך זה גם בכנסת. היא רגילה לזה שדרמה רודפת דרמה.
רק לפני שבועיים געשו הרשתות החברתיות בעקבות עימות ויראלי אחר, בין יו"ר הרשות למלחמה בסמים, צבי הנדל, לח"כית תמר זנדברג. זה מיד הזכיר לסתיו שפיר את היריבות הלא כל כך ישנה שלה עם יו"ר ועדת הכספים, ח"כ ניסן סלומינסקי במשך הקדנציה הקודמת. גם שפיר, כח"כית צעירה, נאלצה להתמודד מול מפגן פטרונות וזלזול בוטה כשדרשה במפגיע תשובות על העברת כספים בחטף ממשרד למשרד לצרכים עלומים. "כמו במקרה של תמר, גם השאלות ששאלתי העבירו את סלומינסקי על דעתו", היא מספרת ועדיין מתרגזת כאילו זה קרה רק אתמול. "הוא היה מסוגל להגיד לי 'מה, את ילדה? מה את בכלל מבינה?'. הייתי אז רק בת 27, והגיל שלי לא נעם לרבים מהגוורדיה בוועדת כספים. כשראיתי את מה שעברה זנדברג מיד סימסתי לה מילות תמיכה. ידעתי בדיוק מה היא מרגישה".
שורבב לתוך העניין הזה גם הגופייה שלבשה זנדברג. מה חשבת על זה?
"לא ראיתי שמתעסקים הרבה פעמים בלבוש של גברים בכנסת, כי אז גם לי יש כמה הערות. לבוא ולשפוט נשים על סגנון הלבוש שלהן זו רמה נמוכה. זה מביך".
זה לא נתפס שב־2015 חברות כנסת עדיין סובלות משוביניזם.
"יש בי משהו שקצת התרגל לזלזול בחברות כנסת. זו מערכת גברית בעיקרה, מבוגרת מאוד, שהתרגלה כל השנים לאנשים מסוגה. פתאום מגיעות נשים צעירות שנכנסות פנימה וצועדות בבטחה. אז אני חוטפת הערות, רואה את המבטים, שומעת את הנימה, אבל ממשיכה בשלי, בלי לפחד ובלי להתבלבל. זה לא מזיז לי".
מקומם. איך את מתמודדת עם זה?
"הבנתי די בהתחלה שאני צריכה לעבוד כדי להרוויח את המקום שלי. שאסור לי לטעות. אז אני עובדת הכי קשה שאני יכולה כדי לדעת יותר מהם, וזו חד משמעית תחושה שרק נשים חוות. נשים שנכנסות לכנסת צריכות לעמוד ברף גבוה יותר מגברים".
היה חבר כנסת שהתראיין בעילום שם וכינה אותך 'בוסרית, קטנונית, עוד לא בשלה'. פרשן אחר כינה אותך 'הילדה השובבה של הרשימה' ו'ג'ינג'ית'. גם אז זה לא הזיז לך?
"אני רגישה מאוד, אבל נפגעת מדברים רציניים. אני לא נפגעת מאמירות שפחדנים אומרים בעילום שם".
אבירת השולחן העגול
שפיר, 30, היא כוח שאי אפשר להתעלם ממנו בכנסת. היא הגיעה להישג כביר בפריימריז האחרונים של מפלגת העבודה כשדורגה במקום השני (והוצבה במקום הרביעי בשל השריון לציפי לבני). המיקום הגבוה שלה ברשימה גרם לבוז'י להירתם למהלך שיזמה ולעשות דבר שלא נעשה בכנסת שנים – הקמת ועדה בנושא שקיפות, שבה היא מכהנת כיושבת ראש.
למרות הפרסונה מלאת הלהט של ח"כ שפיר, כשהיא הגיעה לכנסת, היא בחרה לנהוג בצניעות – לשבת וללמוד את העולם החדש שנכנסה אליו. העימותים הגיעו אחר כך. "בשבועות הראשונים אמרתי לעצמי, 'תהיי קצת בשקט'", משחזרת שפיר. "בוועדת הכספים יושבים אנשים שהם באמת בעלי ניסיון. הייתי מגיעה הביתה בלילה ומתיישבת ללמוד תקציבים וחוקי מסים. בחוץ התייעצתי עם מומחים, ובוועדה הייתי מנומסת מאוד". אבל רצונות לחוד ומציאות לחוד. מהר מאוד הבינה שתקציבים עוברים באין מפריע למקורבים ולעסקנים פוליטיים ושאין ברירה, היא צריכה לקפוץ למים העמוקים.
"באמצע הפגרה ביקשו מאיתנו להגיע לישיבה מיוחדת של ועדת הכספים", היא משחזרת, "אמרו משהו על שינויים קטנים שצריך לאשר. אני מתיישבת ליד השולחן ומחכה לי חוברת עמוסה בטבלאות. אני מדפדפת בה ורואה שיש שינויים עצומים: העברות של מיליוני שקלים מפה לשם. לא הבנתי, הרי רק לפני חודש הצבענו על התקציב, אז למה? אני מחברת את המספרים ורואה שמדובר בהעברות של מיליארדים. הודעתי לסלומינסקי, יו"ר הוועדה, שאני מצטערת, אבל אני לא מצביעה על דבר כזה בלי לעבור קודם על הנתונים. אני מסתכלת על הנוכחים ורואה שכולם שותקים וזורמים איתו. בצד השני של השולחן ישבו הח"כים הצעירים של התנועה ויש עתיד. שאלתי אותם 'אתם יודעים על מה אתם מצביעים?' כולם סימנו 'לא' עם הראש".
מה הבנת על המנגנון הזה?
"שככה המנגנון עובד לאורך שנים. התקציב עובר במחשכים. זו הייתה נקודת שבירה. שם התחלתי להבין איך המשחק עובד".
תאירי את עיניי.
"כשהגעתי לכנסת חשבתי שהקרב הוא על סדרי עדיפויות. אבל זה לא הקרב בכלל. בתכלס לוקחים את הכסף שלנו ומעבירים לאינטרסים הכי קטנים. הגעתי פעם אחת לישיבה באיחור של שלוש דקות בגלל פקקים, וניסן בדקה הראשונה הספיק להעביר 800 מיליון שקל. בפרוטוקול היה כתוב 'הצבעה פה אחד'. היו ישיבות שלא יצאתי לשירותים מהפחד שניסן יעביר בזמן הזה כסף. הממשלה מנהלת את תקציב המדינה בצורה חאפרית לחלוטין. הרבה מאוד מהכסף הזה הולך למקומות שאין לציבור מושג מה הם – לשירות מקורבים או לבניית כוח פוליטי. הבית היהודי מככב בסיפור הזה. הוא הולך ובונה לעצמו את הכוח הפוליטי באמצעות כספי מדינה. זו התנהלות לא חוקית וזו גנבה".
שפיר כמעט נהנית לספר כיצד אנשי משרד האוצר זעמו אל מול החקירות שלה בוועדה. "הם היו עוברים ברגע ממאוד מופתעים ממני למאוד כועסים עליי. מה הפלא, הפרעתי להם לעבור על החוק. כשפקידי האוצר מגישים לכנסת את ספר התקציב – יש דברים שהם לא מכניסים בכוונה כי הם הולכים להעביר את זה אחר כך, בגלל שזה משרת אותם פוליטית או כי זה יכול לקדם את הקריירה שלהם אישית. יש לרפרנט באגף התקציבים הרבה יותר משקל מאשר לנבחר ציבור. הפקידים האלה מנהלים את המדינה".
בפעם המי יודע כמה ששפיר עיכבה העברות כספים, סלומינסקי ביקש להוציא אותה מהאולם, מה שהפף מאז להרגל קבע. "כשבן אדם מתנהג כך, ברור לכל מי שיושב בחדר שהוא מפוחד עד עמקי נשמתו כי יש אנשים שהוא הבטיח להם צ'ופרים והם לא יקבלו את זה. המדהים היה שליצמן וגפני עמדו מאחורה וזעקו שרק לאישה מותר להוציא אותי", היא מחייכת. "סלומינסקי מצא לבסוף מאבטחת שתוציא אותי מהאולם. אגב, פגשתי אותה והיא סיפרה לי שעברה תפקיד כי היא אוהבת אותי, ולא מוכנה יותר להוציא אותי".
ימין מבוהל
כמו ששמתם לב, שפיר באה לעבוד. יום עבודה שגרתי שלה בכנסת נמתח משבע בבוקר עד השעות הקטנות של הלילה. אני מאמינה לה אחרי שקיבלתי ממנה סמס בשתיים בלילה, כשחזרה מהכנסת. גם בריאיון הזה היא באה לעבוד. היא לא נרגעת עד שהיא מספרת על כל צעד ושעל בעבודתה הפרלמנטרית, מאמינה ברצינות תהומית בצמד המילים "שליח ציבור".
על ראש מפלגתך, בוז'י הרצוג, קשה להגיד שהוא לוחמני. איפה האופוזיציה התקיפה שהוא הבטיח?
"אני מודה שאני חושבת שאנחנו צריכים להיות אופוזיציה לוחמת יותר, וצריכים להציג עמדה יותר חד משמעית בשורה של סוגיות. בקמפיין פישלנו כשלא אמרנו בצורה ברורה מי אנחנו ולמה אנחנו כאן. להגיד 'רק לא ביבי' זה לא מספיק".
זו לא שלי יחימוביץ' שהייתה יושבת ראש מפלגת העבודה, ואמרה שמספיק להתעסק עם הנושא המדיני?
"אני חושבת שהעובדה ששלי חיזקה את הצד הכלכלי על חשבון הצד המדיני הייתה טעות. אחד לא תופס את המקום של האחר. מפלגת העבודה צריכה להנהיג את המרכז־שמאל, וזה אומר להניף את שלושת הדגלים: הכלכלי, הדמוקרטי, והמדיני־בטחוני".
נינט טייב מראיינת את שלי יחימוביץ' ל"את"
הבעת את דעתך בתקופת הקמפיין?
"אני לא בן אדם שיושב בצד. אני משמיעה את הביקורת שיש לי. אמרתי שהקמפיין לא טוב ולא נכון. כמה וכמה פעמים הבעתי את החששות שלי, לאן רוצים לכוון? מי היריבים? מי הם השותפים? איך ממחישים את הדברים שאנחנו מאמינים בהם? חלק מדברי הביקורת שלי נשמעו, אבל לא כולם".
השותפות עם לבני הייתה רעיון טוב? זה הפך את בוז'י לדמות שסוחטים אותה. הצטייר בעיני הציבור שמנהיגות לא יושבת עליו טוב.
"זו שותפות מדהימה. כל הכבוד להרצוג שהצליח לייצר אותה. לא תמכתי בו בבחירות הפנימיות, אבל היום הוא חבר טוב ואנחנו עובדים יחד. הוא התפתח מאוד, שזה דבר חשוב למנהיג. השאלה היא לא מי מתלבש טוב יותר ומי מדבר אנגלית טובה יותר. השאלה היא מי יודע לנווט. ברור שיש עטיפות, הקול שלך והשיער שלך, אם אפור או סגול. אגב, משחק מרתק של צבעים יש שם, אבל זה לא העניין. מנהיגות היא להיות מסוגל לדמיין מקום טוב יותר לחיות בו ולקחת אותנו לשם".
יש מחשבות איך נערכים לבחירות הבאות? מצמצת והם כאן.
"ברור לי שהגוש מרכז־שמאל צריך להתאחד. אמרתי את זה לבוז'י אינספור פעמים. ישנו גוש הרבה יותר גדול ממפלגת העבודה. הוא כולל את לפיד ואת כחלון. צריך לבדוק ולראות איך משתפים פעולה והולכים ביחד".
לפיד דיבר לאחרונה בחומרה על ארגון "שוברים שתיקה". את עדיין חושבת שהוא שייך לגוש השמאל?
"ללפיד יש כוונות טובות, אבל הוא עסוק בפופוליזם וזריעת שנאה. לפני שנתיים זה היה החרדים ועכשיו הוא החליט לסייע לביבי להמציא גל פאניקה חדש סביב פעילותם של ארגונים שוליים שהציבור לא ידע שהם קיימים עד שהימין עשה להם קמפיין. גם אני לא מתחברת לפעילות של 'שוברים שתיקה' ו'בצלם', ולא אוהבת את שיטות הפעולה שלהם אבל באותה נשימה הם ממש רחוקים מלהיות אויבי הציבור".
בלי להשוות, עוד מי שהסעיר את הציבור לאחרונה היה איציק שמולי. היציאה שלו מהארון הגיעה אחרי ביקורת רבה.
"אני שמחה שהוא יצא מהארון וגאה בו מאוד. לא ידעתי שהוא הולך לעשות את זה. לפני זה היו המון פניות אליי, אליו, למפלגה והופעלו לחצים בנושא. אמרתי לכולם שאני לא מאמינה בהוצאת בן אדם בכוח מהארון. זו לא דוגמה טובה. ילד בן 14 שמתלבט אם לצאת מהארון ויראה שנבחר ציבור הוצא על ידי התקשורת או אחרי שבוז'י נוזף בו, זה לא ראוי".
את מבינה את הטענות של הקהילה שחבר כנסת בארון, ועל אחת כמה וכמה במפלגה מהצד השמאלי של המפה, מעביר מסר של בושה והומופוביה? אנשים מהקהילה חשבו שזה מחפיר.
"אני יכולה להבין אנשים שהיו בגרעין המייסד של המאבק של הקהילה, כמו גל אוחובסקי למשל. הם חשפו את עצמם באומץ גדול בתקופה ששילמו מחיר על זה. ברור שאני מבינה את התסכול שלהם, שאדם שחי בפוזיציה כל כך משמעותית לא מפגין אותו אומץ ציבורי. אבל לא כעסתי על שמולי. הרגשתי שמותר לו להיחשף בזמן שלו. עובדה שבסוף הוא החליט לעשות זאת. נורא קשה להסתיר משהו משמעותי בך. אני לא יכולה לדמיין מה זה לחיות כך".
אימא מתלוננת
שפיר מתגוררת לבד במרכז תל אביב לאחר שנפרדה לאחרונה מבן זוגה. תשכחו מכל מה שחשבתם על רמת החיים של חברת כנסת בישראל. בחזית הבניין הישן משתלשל צינור מזגן מטפטף. בחדר המדרגות רובץ ג'וק מת שאיש לא טורח לפנות. פנים הבית של שפיר לא טוב בהרבה. הדירה אמנם מרווחת, אבל היא משוועת לשיפוץ. מטבח מפורמייקה מתקופת "אנו באנו" ותקרות מתקלפות בחדר האמבטיה והשירותים. אם כל זה לא מספיק, המזגן הישן בקושי עובד ושפיר ואני מתאדות אט אט.
מה קורה פה?
"לא היה לי פשוט למצוא דירה. כשבעלי בית שמעו שמדובר בי, הם לא רצו להשכיר לי, לזאת מהמחאה החברתית ומחוק הדיור. חוץ מזה, ברור לך שאין לי כסף לקנות דירה. עד לאחרונה עוד החזרתי הלוואה שלקחתי כדי לכסות את הפריימריז הראשונים. אם אבקש מבעל הבית לשפץ, הוא יעלה את שכר הדירה ב־2,000 ש"ח נוספים. נעים לי פה. אני חיה כמו אנשים אחרים בגילי. עם כל הכבוד לתפקיד שלי, אני לא מרגישה איזה צורך לגור עכשיו בדירת פאר. מעבר לכך שאני לא יכולה להרשות זאת לעצמי, זה לא מתאים ולא ראוי".
נקודת האור פה היא הפסנתר היפהפה בסלון.
"הרווחתי ממצוקת הדיור", שפיר צוחקת. "חבר עבר לבית קטן ולא היה לו מקום לפסנתר, אז הוא אחסן אותו אצלי".
אגב, פסנתר. הסרטון שהעלה שי פירון, שבו שפיר מנגנת בפסנתר בכנסת כשהוא מלווה אותה בשריקה, סדק מעט את הדימוי הקריר והענייני שלה. "האמת שהתלבטתי אם לעלות את הקטעים האלה לפייסבוק", היא מסבירה. "אני מעלה רק דברים שקשורים לעשייה שלי בכנסת. את התחומים האישיים אני משאירה לעצמי. אבל זו הייתה שעת לילה מאוחרת ואמרתי יאללה, עשרה אנשים יראו את זה וישתעשעו. כשהתעוררתי ראיתי שהיו לזה אלפי צפיות. מוזיקה זו אהבת אמת. אני מלחינה מוזיקה תוך כדי שאני רוכבת על אופניים, או שוטפת כלים".
סט הערכים הקפדני של שפיר מגיע מהבית. היא גדלה בנתניה, לאם מנהלת חשבונות ולאב רואה חשבון שהקימו משרד משותף. "הגעתי מבית מדהים", היא משתפכת סוף סוף על משהו. "בית שטיילו בו לעתים קרובות. הסתובבתי עם חבורות שהורכבו בעיקר מבנים. הלכנו לחפש אוצרות, לעשות משימות ריגול עצמאיות ולנגן ביחד".
אחותה הצעירה של שפיר נמצאת על הרצף האוטיסטי, ושפיר מזכירה אותה כמי שחידדה אצלה את הרגישות החברתית. "אחותי היא אדם מדהים. היא לימדה אותי המון על רגישות ואהבה. מעל הכל למדתי על המחויבויות הבסיסיות של המדינה שלנו כלפי אזרחים. ראיתי הורים לילדים מוגבלים שיוצאים למלחמה על פירורי תקציבים".
את התואר הראשון בעיתונות ובסוציולוגיה עשתה באוניברסיטה בלונדון. כשחזרה לארץ למדה שנה בבית הספר למוזיקה רימון. לאחר מכן המשיכה לתואר שני בהיסטוריה ובפילוסופיה של המדעים באוניברסיטת תל אביב, אך לא סיימה את התזה.
היו לך בכלל שאיפות פוליטיות? בתחילת המחאה החברתית של קיץ 2011, יכולת לשער לאן זה יגדל?
"החודש ההוא שינה את חיי. באותו הזמן היו לי מחשבות על מה לעשות עם החיים, איפה להשקיע את האנרגיה. אבל אז פתאום הגיע רגע ששינה הכל. מין הבנה ברורה שפה אני צריכה להיות. עזבתי את הלימודים והתפטרתי מעבודתי כעיתונאית. כשהתקשרתי לעורך לספר לו שאני עוזבת, הוא אמר לי: 'כן, אני בדיוק רואה בטלוויזיה שאתם עושים מהפכה'".
כשנכנסתם שמולי ואת לפוליטיקה אמרו עליכם שאתם אופורטוניסטים, שמכרתם את נשמתכם לשטן.
"אחרי המחאה הקמתי תנועה חברתית והתחלתי לחרוש את הארץ, לישון בבתים של אנשים שאירחו אותי ולהיפגש עם כמה שיותר אנשים כדי לשמוע מהם מה כדאי לעשות כדי שהאנרגיה של המחאה לא תתבזבז. אנשים מעל גיל 40 היו חד משמעיים כשאמרו, 'אם אתם לא נכנסים לפוליטיקה, בזבזתם את המחאה. בלי כוח פוליטי זה לא יעבוד'. צעירים אמרו את ההפך בדיוק, שפוליטיקה היא מושחתת, ושאנחנו נשכח שם את הציבור".
מה הכריע את הכף?
"הבנתי שאם דור שלם מסתכל על הפוליטיקה ורואה בה רק דברים שליליים, הוא לא ייכנס לשם. הבנתי שאני לא יכולה להרשות לעצמי לא להיות שם. ידעתי שהתקשורת תיכנס בי, אבל אני לא פועלת לפי מה שיגידו".
איך מגיעים כל כך גבוה לצמרת הפוליטית?
"נכנסתי עצמאית, בלי גב. עבדתי מול כוחות גדולים. היו כאלה שגם הכניסו אותי לרשימות חיסול, אבל אני יכולה להבין את החשדנות. זכיתי בסוף לתמיכה מדהימה של רוב חברי המפלגה. אני חושבת שהמבוגרים, כמי שהגיעו לכאן לבד והקימו את המדינה, התחברו לאומץ שלי".
בסדר, בסדר, אידיאולוגיה. אבל זה גם עובר בדילים, חתונות, בריתות.
"אני לא עושה דילים בעיקרון. אני גם לא אומרת למי להצביע. מי ששואל אני אומרת לו 'אתה אדם עצמאי, תחליט לבד'. אם אשקיע בחתונות ובשאר האירועים, לא יהיה לי זמן לבצע את עבודתי. הזמן שלי יקר. שעות הפנאי שלי קצובות. אני מגיעה הביתה בלילה ולא יוצאת לבירה כמו בני גילי. אני גם לא הולכת לסרט, מקסימום מנגנת בגיטרה או בפסנתר. אני כמעט לא רואה את המשפחה שלי. אם נעלה את אימא שלי על הקו, את תשמעי את התלונות שלה".
הטייטל שלך כח"כית וחוסר הזמן הפרטי משפיעים על חיים זוגיים?
"אם מישהו נרתע ממני בגלל מה שבחרתי לעשות בחיים, הוא ממילא לא מתאים לי, כך שזו מערכת סינון מצוינת. אנשים שאני אוהבת הם אמיצים עם לב טוב ותשוקה אמיתית לחיים. וחוץ מזה, כשאוהבים – מתמרנים ומוצאים זמן להיות ביחד".
פוליטיקאים ידועים כנרקסיסטים. איך את נמנעת מלגלוש לשם?
"חבריי הקרובים ביותר הם קבוצת ביקורת קשה. הם לא מתביישים להגיד לי מה הם חושבים עליי בכל רגע נתון. אני מגיעה בשתיים בלילה ורוצה להיכנס למיטהֹ, ואז מגיע סמס או טלפון מאחד החברים שלי: למה כתבת ככה או למה עשית את זה. אני אוהבת לקבל ביקורת מאנשים שאכפת להם ממני. כזו שבאה ממקום טוב, שאינה השתלחות".
סטיילינג: שי לי נסים לסולו | שיער: ליאו שטיינברג | איפור: יוני שיין לסולו במוצרי MAC | ע.צלמת: גילי לוינסון | תודה למוזיאון תל אביב לאמנות, הספריה לאמנות ע"ש מאיר אריסון