שירי מימון: "קשה לי להתאושש. קברו אותנו"

כמו רבים במדינה, מצאה את עצמה שירי מימון תקועה בבית שנה שלמה בגלל נגיף הקורונה. בלי הופעות, כשסגר רודף סגר, היא הרגישה איך הקרקע נשמטת לה תחת לרגליים. "עולם התרבות נקבר מתחת להריסות הקורונה, כשבכל פעם הוסיפו לו רגב אדמה גדול לקבור אותו עוד יותר", היא אומרת. "המהות של הכול היא היצירה – להופיע מול קהל, לקבל פידבק ואהבה, ולדעת שאני מרגשת ומשמחת אנשים. פתאום זה נעלם. בשני הסגרים הראשונים החזקתי, חיכיתי בסבלנות, אבל בסגר השלישי נפל לי האסימון שזה לא הולך להיגמר. התחושה שלי עד עכשיו היא שהשלטר נסגר בבום על כל המהות שלי".

והנה, עולם התרבות התחיל לחזור לחיים.
"אני לא ממהרת כל כך להופיע. היו לי הרבה רגעי שבירה השנה, ואני עדיין בתחושה של חוסר אמונה. אני לא רוצה לקבוע הופעה, ושוב לבטל ולהחזיר כרטיסים. עשיתי את זה בשנה שעברה, אחרי שבמרץ עברו ההופעות למאי, ובמאי לאוגוסט, ומה קרה אז? הכול בוטל. אז עכשיו אני מעדיפה לחכות עד מאי ולראות מה קורה. יהיה לי קשה לאכזב ולהתאכזב שוב".

"אין לי ספק שהשנה הזאת תיחרט בנפשנו לעוד הרבה מאוד שנים. אולי זה נשמע אגואיסטי מצדי, אבל אני באמת חושבת שלא הייתה פה שום חמלה לעולם שלנו אבל הייאוש הוא הרבה מעבר להופעות ופרנסה. כואב לי על מה שקורה בחברה שלנו"

את נשמעת על סף ייאוש.
"ברמה הנפשית אני חווה ייאוש. זוהי תחושה שאני לא מכירה וקשה לי להתאושש ממנה. אין לי ספק שהשנה הזאת תיחרט בנפשנו לעוד הרבה מאוד שנים. אולי זה נשמע אגואיסטי מצדי, אבל אני באמת חושבת שלא הייתה פה שום חמלה לעולם שלנו. אף אחד לא חשב שאנחנו חיוניים. תראי מה קרה במלחמות ישראל במהלך השנים – להקות צבאיות היו בפרונט, זמרים רוממו את רוחו של העם בכל מקום, ועזרו לשמור על שפיות. אבל אותנו הפעם קברו. לא שאלו איך נעזור מורלית, או איך אפשר למצוא מתווה. לא אמרו: 'בואו נקנה הופעות בכסף אמיתי, נשדר אותן בטלוויזיה ונעזור לאנשים שלא מתפרנסים'. 150 אלף אנשים שעובדים מאחורי הקלעים של התעשייה הגיעו לפת לחם וניסו למצוא כל מיני עבודות. הרבה מהם לא שרדו את המשבר, ויש גם אמנים שעזבו בלית ברירה את התחום".

הפסדת הרבה כסף בשנה הזאת?
"באופן טבעי, כששנה שלמה את לא עובדת במקצוע שלך, זה לא משמח, לא נעים וגם מלחיץ. הפרנסה העיקרית שלי היא מהופעות, וביום אחד הן נפסקו. לשמחתי, יש לי שני קמפיינים, לתכשיטי רויאלטי ולמותג הדרמו־ביוטי סבוקלם, שהתחילו לפני הקורונה וממשיכים, כך שנשארה לי איזושהי הכנסה קבועה. גם שמתי כסף לבן ליום שחור, אבל המצב הזה לא יכול להימשך עוד הרבה זמן. פתאום את שואלת את עצמך כל מיני שאלות, כמו עד כמה את תלויה באחר".

יש לך דאגות קיומיות?
"כן. אי־ודאות הוא דבר מפחיד. אני עדיין מרגישה כמו על רכבת הרים".

שירי מימון | צילום: טל עבודי, ניהול קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: סיון חימי, איפור: תהילה גוטליב, שיער: מאור קידושים, ע.סטיילינג: מאור שביט, קרדיגן: Perler Parla

איך התמודדת עם הילדים בשנה הזאת?
"הבן הגדול שלי, איתי, יצא מבידוד רביעי, וזה לא נתפס. הוא עבר השנה מבידוד לבידוד והיה בחרדות. להיות אימא זה בסוף הכי חשוב, ומה שהחזיק אותי שפויה הוא להיות שם בשביל הילדים שלי. חוץ מזה, אני לא לוקחת את עצמי בכזאת רצינות. אולי בהופעות אני כמו דיווה, מחזיקה מעצמי, אבל ביומיום אני הכי פשוטה. אם איתי רוצה לפגוש חבר, אני מסמסת לאימא שלו שהוא רוצה לבוא אליהם, נשארת אצלה לקפה ואנחנו מדברות על החיים, אפילו שאני לא יודעת אם ניפגש שוב אי פעם. קרה שישבתי אצל אימא, ופתאום מישהו נכנס והסתכל בתדהמה מה שירי מימון עושה שם, אבל מבחינתי זהו המקום להישאר שפויה. לא לקחת שום דבר ברצינות מדי, להיות בפרופורציות".

איזה אסקפיזם היה הכי חסר לך בזמן הזה?
"חלק מהדאון שלי בתקופת הסגרים היה שאין מסעדות. אני חולה על אוכל. באופי שלי אני אישה ששוקלת 200 קילוגרם. העיניים שלי רוצות מלא מהכול, אבל אני כזאת פיצית, אז כמה אני יכולה לאכול. ועדיין, אני אוהבת מסעדות שף".

נאלצתם לעשות ויתורים השנה?
"אנחנו שומרים על פרופורציות בחיים – אין הפרזות ואין בזבוזים, ואני לא שופרית משוגעת. אבל שאלנו את עצמנו לאור המצב מה נקסט".

ומה נקסט? עלו בך מחשבות לעשות משהו אחר בשביל להשלים הכנסה?
"אני לא באמת יודעת לעשות משהו אחר. מוזיקה היא הדבר שאני עושה הכי טוב, ומעולם לא התמודדתי באמת עם המחשבה הזאת".

שירי מימון | צילום: טל עבודי, ניהול קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: סיון חימי, איפור: תהילה גוטליב, שיער: מאור קידושים, ע.סטיילינג: מאור שביט, עגילים: royalty

"אני רואה איך נשים בעולם מצילות את המדינה שלהן בשקט ובנועם. ואנחנו כאן בארץ ב־2021 – עם גברים שעומדים בראש, ועם טסטוסטרון, אגו ותפיסות עולם מיושנות – לא מצליחים"

איפה הנשים

תחושת הייאוש שאופפת את מימון גולשת הרבה מעבר לכיסה הפרטי וללו"ז ההופעות המיותם. "הייאוש הוא הרבה מעבר להופעות ופרנסה. כואב לי על מה שקורה בחברה שלנו. אני מרגישה שכבר שנים אנחנו בערפל, ואני רק מחכה שהוא יתפוגג וזה עדיין לא קורה", היא אומרת. "כולם יודעים שהמצב לא טוב, זה לא סוד. יש פילוג עצום בין חילונים לדתיים וימין לשמאל, ובקורונה זה צף מאוד. השסע החברתי פה גדול, לא רואים אצלנו את האחר. אין הכלה, יש כעס, יש כאוס, יש עצבים. אנחנו בתקופה שהיא מבחן חשוב לחברה בישראל".

מבחינה פוליטית?
"גם. פוליטיקה לא מעניינת אותי בהקשר של ימין ושמאל, מרצ או ליכוד. גם אבא שלי, שמצביע לביבי, מודה שהמצב כאן לא טוב".

"אני לא מביעה את הדעות הפוליטיות שלי, כי אצלנו, למרות שאנחנו לכאורה מדינה דמוקרטית, כשמישהו אומר את דעתו הוא נצלב מכל הכיוונים. למשל, אם את פמיניסטית, את מיד גם שמאלנית"

למי את תצביעי בבחירות?
"אני לא מביעה את הדעות הפוליטיות שלי, כי אצלנו, למרות שאנחנו לכאורה מדינה דמוקרטית, כשמישהו אומר את דעתו הוא נצלב מכל הכיוונים. למשל, אם את פמיניסטית, את מיד גם שמאלנית. 'פמיניזם' הוא מילה גדולה, והבנתי שיש לי מהדבר הזה בשנה הזאת של הקורונה. אני מאמינה בנשים, בחוכמה שלהן, בעוצמה, התנהלות, בהיגיון ובקור הרוח, בראייה המרחבית שלהן. אני רואה איך נשים בעולם, כמו ראשת ממשלת דנמרק, ראשת ממשלת פינלנד ונשיאת טייוואן, מצילות את המדינה שלהן בשקט ובנועם. ואנחנו כאן בארץ ב־2021 – עם גברים שעומדים בראש, ועם טסטוסטרון, אגו ותפיסות עולם מיושנות – לא מצליחים. האלימות המילולית נמצאת ברחוב, ברשתות, בכנסת ובפריים טיים. בטלוויזיה הפוליטיקאים צורחים ומדברים בחוסר כבוד, אז איך מצפים שהאדם בכביש לא יקלל? כולם מתעסקים בזוטות והעם קמל, אנשים זקוקים לתקווה ואין. לכאורה אנחנו מדינה ליברלית, אבל עדיין יש אצלנו כל כך הרבה מקומות חשוכים".

העם קמל, ונראה שמחצית ממנו, הנשים, הן הנפגעות העיקריות בתקופה הזאת.
"אני שואלת איפה כל הנשים שלנו? למה לא מטפלים כאן מהשורש בנושאים מהותיים כמו גברים מכים ורוצחים? כבר שנים שאני הולכת באופן קבוע למעונות לנשים מוכות, עד הקורונה הלכתי פעם בחודש. זה משפיע עליי קשה מאוד. אני לא מבינה למה אישה מוכה צריכה לצאת עם ילדיה מהבית, למה היא נאלצת לעזוב את העבודה שלה ולהתחבא, והכול בגלל אפס מאופס, מניאק, שמטיל טרור עליה ועל ילדיהם. איך זה יכול להיות שבשנת 2021, המקלטים מפוצצים מרוב נשים שכמעט נרצחו על ידי בעליהן, ואילו הגברים המכים ממשיכים להיות בבית וללכת לעבודה, ובמקום לשים עליהם אזיק אלקטרוני שמים אותו לבאים מחו"ל. אני צועקת את זה בכל מקום אפשרי, ואף אחד לא עושה כלום. גבר מכה לא צריך לרצוח בשביל להיכנס לכלא, גם על אלימות הוא צריך לשבת, ובזמן שהוא בכלא צריך לטפל בו. לילי בן עמי הציפה את הנושא בשם אחותה מיכל סלה, שנרצחה בידי בעלה; אצל שירה איסקוב, יד אלוהים והשכנים שלה היו שם להציל אותה מבעלה, שפגע בה ואמר לה: 'תמותי'; ועכשיו, דיאנה דדבייב נרצחה על ידי בעלה השוטר מול ילדיה, ועל מה? בכל פעם שבה אני רואה עוד אישה שנפגעת, קשה לי להתאושש. באופי שלי אני שוחרת צדק, ואני מרגישה שמשהו כאן צריך להשתנות ברמה קיצונית מאוד. לאחרונה ראיתי קצת אור בזכות החקיקה שמדברת על מניעת אפוטרופסות מגברים שפגעו בנשותיהם. גברים צריכים להבין – אם תפגעו בנשים, תיענשו על כך כל החיים. באופן כללי הנושא של אלימות לא מטופל. תראי מה קורה בגנים – גננות וסייעות שפוגעות בפעוטים חסרי ישע. עד מתי?".

את מאמינה שיכול להתרחש שינוי?
"זה יבוא דרך החינוך. חינכו כאן מגזר שלם לאורך שנים, שהאימהות היא המהות של נשים, וכשהן יולדות הן נשארות בבית והגברים יוצאים לעבוד, ללמוד ולפרנס. מהמקום שלי ומהסביבה שלי, אני רואה שזה משתנה, גברים נוטלים חלק שוויוני. כך זה אצלי בבית ואצל חברותיי. אם אישה בוחרת להיות אימא ועושה את זה באהבה – זה מדהים, אבל כשהיא לא בוחרת בזה, וגם מאוימת כלכלית ופיזית – יש כאן סכנה. כאן נכנס התפקיד של החינוך – כבר מגיל צעיר צריך להראות לילדים, שבנות הן לא פחות מבנים ולפעמים הן יותר, ושארגז הכלים שלהן רחב ומשמעותי ומכיל יותר אופציות. הגישה צריכה להיות שאני לא רק יכולה להביא יצור חדש לעולם, אלא אני יכולה לעשות הכול. הגיע הזמן שיגדלו את הבנות שלנו כך שהן ידעו שהקול שלהן יכול להישמע".

שירי מימון | צילום: טל עבודי, ניהול קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: סיון חימי, איפור: תהילה גוטליב, שיער: מאור קידושים, ע.סטיילינג: מאור שביט, גולף: בוטיק Michal, שמלה: Alon Livne

"מישהו אמר לי: 'אם תשכבי איתי, תקבלי תפקיד בלונדון'. עניתי לו בצורה שאינה משתמעת: 'איתך או בלעדיך – אתה עוד תשמע עליי'. שנים אחרי, בסיום הופעה, חיכו לי אנשים מחוץ לאולם כדי להצטלם איתי. פתאום הבחנתי בו עומד בתור לצילום"

בדצמבר האחרון נסעת להופיע בדובאי, וחטפת על כך ביקורת. את לא מוצאת סתירה בין הופעה במדינה שיש בה סחר נשים לפמיניזם?
"זו הייתה הופעה באירוע של אנשי עסקים מישראל ומדובאי שהכריזו על שיתוף פעולה, וזה נראה לי מבורך. אני לא רואה בזה שום בעייתיות, לא עשיתי שום דבר שלא כחוק. בסך הכול קיבלתי הזדמנות להתפרנס אחרי שמונה חודשים שלא עבדתי".

Me Too?
"דיברתי על הדברים האלה עוד לפני שקראו להם ' Me Too '. זה קרה לי לפני שהתפרסמתי, כנערה לפני צבא שהחלום שלה היה להיות זמרת מפורסמת. מישהו אמר לי: 'אם תשכבי איתי, תקבלי תפקיד בלונדון', אבל למזלי, עם החינוך שקיבלתי בבית, לא חשבתי לעשות שום דבר בניגוד לרצוני. עניתי לו בצורה שאינה משתמעת: 'איתך או בלעדיך – אתה עוד תשמע עליי'. שנים אחרי, בסיום הופעה, חיכו לי אנשים מחוץ לאולם כדי להצטלם איתי. פתאום הבחנתי בו עומד בתור לצילום".

מסע בין כוכבות

מימון לא מנהלת את החיים הפרטיים שלה בווליום גבוה. היא בחרה לגור מחוץ למילייה הברנז'אי והרחיקה עד תל מונד, שם היא מתגוררת עם בן זוגה יוני רג'ואן ושני ילדיהם – איתי (8) ועילאי (3.5). היא גדלה בקריית חיים, הופיעה לראשונה בפסטיגל בגיל עשר, ומאז לא ירדה מהבמות: להקות נוער ולהקת חיל האוויר, שהבמאי שלה היה צביקה הדר, שלימים נזכר בה – וכך היא הגיעה ל"כוכב נולד", וכמובן לבימת הגמר ההיא בניצנים, בקיץ 2003 . רבים הימרו על מימון כעל המנצחת, אך היא קטפה את המקום השני, והפסידה את המקום הראשון לנינט טייב. שנתיים אחר כך היא כבר ייצגה את ישראל באירוויזיון והגיעה למקום הרביעי עם השיר "השקט שנשאר". מאז, במשך שנים של חריצות ונחישות, היא הוציאה שישה אלבומים (את אלבומה האחרון, "נשימה", היא הקדישה לשותפה המוזיקלי יונתן פריג' ז"ל, שנפטר השנה מדום לב בגיל 42) וקיבעה את מקומה כזמרת פופ משובחת בסצנה המקומית, ובמקביל עשתה חיל על בימות ברודוויי בניו יורק. החודש היא התחילה את צילומי העונה השמינית של התוכנית "הכוכב הבא" (קשת 12), שתעלה בחודשים הקרובים. השנה לראשונה, אחרי ששיתוף הפעולה בין קשת לתאגיד הופסק, הזוכה המאושר לא ייצג אותנו באירוויזיון, אלא יזכה במיליון שקלים, שיעזרו לו להתניע את הקריירה. חבר השופטים כולל גם העונה את סטטיק ובן אל, קרן פלס, אסף אמדורסקי ואיתי לוי, ואליהם מצטרפת לראשונה נינט טייב.

נינט ואת שמרתן על קשר לאורך השנים?
"לא היינו בקשר רציף, אבל דיברנו במהלך השנים. הגורלות שלנו נקשרו. היינו שתי ילדות שהגיעו לתוכנית טלוויזיה ועשו סנסציה. היינו בתחרות, היא זכתה ואני הפסדתי, וכל אחת הלכה לדרכה. לא היה בינינו דם רע, למרות שהתקשורת ניסתה ליצור כזה, ואני יכולה להגיד שהיא אישה שאני אוהבת מאוד".

אתן יושבות זו ליד זו בחבר השופטים?
"כן. כיף לנו ואנחנו צוחקות הרבה".

נינט בחרה בדרך שונה ומאתגרת. מה דעתך על כך?
"אני לא שופטת אותה על הדרך שבה היא בחרה. היא אמנית שהולכת עם הלב שלה".

שירי מימון ונינט טייב בפאנל השופטים של "הכוכב הבא" בקשת 12

"הגורלות של נינט ושלי נקשרו. היינו שתי ילדות שהגיעו לתוכנית טלוויזיה ועשו סנסציה. היינו בתחרות, היא זכתה ואני הפסדתי, וכל אחת הלכה לדרכה. לא היה בינינו דם רע, למרות שהתקשורת ניסתה ליצור כזה"

איך הדינמיקה בין שאר השופטים?
"להפתעתי הרבה, יש דינמיקה מדהימה בשולחן. גם אם אנחנו לא מסכימים, כל אחד יודע לפרגן ולכבד את האחר. השנה יש לנו כוח נשי חזק: אנחנו שלוש נשים, שלושתנו אימהות עם קריירות מפוארות שנמצאות יחד בפריים טיים, וזה ניכר. שלושתנו נשים דעתניות שעברו הרבה דברים, גם בפן האישי וגם המקצועי, ושאפו לתוכנית שמבינה שצריך יותר נשים בפאנל. הרבה פעמים יש לנו דעות שונות ולפעמים אנחנו מסכימות, אבל התחושה בגדול היא של אחוות נשים. עם קרן אני כבר שתי עונות יחד, בעבר התרגזתי לפעמים על עודף הרגישות שלה מול עודף האמת שלי, אבל כיום אני יכולה לומר שאני ממש מעריצה אותה וכל הזמן מפרגנת לה. בעיניי, היא אחת היוצרות החשובות בישראל".

איך את תופסת את הריאליטי הזה ממרחק השנים?
"הריאליטי נשאר ריאליטי. הקהל אוהב ריאליטי שיש בו אנשים עם כישרון, וזה נותן הזדמנות ומקפצה אדירה. בזמנו לא ידענו כלום, לא הייתה לנו שום דוגמה כמו שהייתה למי שבאו אחרינו, וזה היה הקסם. כשלא זכיתי, הרגשתי שחרב עליי עולמי והייתי בטוחה שהקריירה שלי הסתיימה. לא ידעתי שיש משהו מבורך במקום שני – תראי את הראל סקעת, מרינה מקסימיליאן ועדן בן זקן. היום זמרים מבינים שמי שהמקצוע הזה זורם בעורקיו יצליח".

יש לכם כוח גדול מאוד לחרוץ גורלות. את מרגישה את גודל האחריות?
"בוודאי, אני בטוחה שהיו לנו פספוסים. למשל, כעסתי על מתמודדת, כי היא לקחה שיר שהיא לא יכלה לעמוד בו. אמנם היא עדיין ילדה, אבל אני מאמינה שגם כילדה הייתי רוצה שיגידו לי את האמת. אולי שברתי את רוחה, אבל אני חייבת להיות אמיתית עם עצמי ולא להשלות".

שירי מימון לקמפיין לסבוקלם | צילום: אלון שפרנסקי

היית הולכת לריאליטי אחר?
"ממש לא. מעניין אותי הערך המוסף של הריאליטי, שיש אנשים עם כישרון שעליו הם עובדים כל החיים. אני לא מזלזלת, שכל אחד יעשה מה שטוב לו, אבל כשחברים שלי צופים ב'האח הגדול', אני לא מבינה איך הם רואים את זה. מציצנות לא מדברת אליי, גם לא מערכות יחסים ואינטריגות, צהוב וטראש. ב'מאסטר שף', למשל, אני צופה, כי יש שם כישרון ותשוקה לבשל".

לאחרונה שיחקת בה"השוטרים" (קשת 12), שהפכה לסדרה הכי נצפית לאחרונה. שחקנית דרמטית זה היעד הבא?
"מאחורי המילה זמרת אני עומדת בגאון, כי נולדתי עם זה, התמקצעתי בזה וזאת מי שאני. משחק בא בשלב מאוחר יותר, בין השאר עם 'אוויטה' ו'שיקגו' בברודוויי, שבשבילם עבדתי כל כך קשה. ועדיין, בגלל שאני פרפקציוניסטית, יעבור זמן עד שאגיד בגאון שאני שחקנית. גילמתי ב'השוטרים' תפקיד קטן שהתאים לי, ויש לי עוד כברת דרך לעבור בשביל להרוויח את הזכות להגיד שאני שחקנית. עוד לא הרווחתי את זה. תראי את שירה האס, איזו עוצמת משחק יש לה. היא האישה הישראלית הראשונה שמועמדת לגלובוס הזהב, ומחכה לה קריירה מפוארת. גם גל גדות היא אישה פורצת גבולות. אין לה תקרת זכוכית. יש לה משפחה והיא אימא למופת, ועכשיו היא בהיריון שלישי, והיא ההוכחה שאפשר לעשות הכול יחד. התקשרתי לגל לפני 'שיקגו', ביקשתי ממנה המלצה למורה למשחק והיא המליצה לי על דיאנה אולארצ'יק, אשתו של אלון. זו הייתה המלצה מעולה, היה לי כיף מאוד איתה".

"חלק מהדאון שלי בתקופת הסגרים היה שאין מסעדות. אני חולה על אוכל. באופי שלי אני אישה ששוקלת 200 קילוגרם. העיניים שלי רוצות מלא מהכול"

בעוד חודשיים תחגגי 40. זמן לחשבון נפש?
"אני מבסוטה מהמקום שבו אני נמצאת, מהמראה שלי, מהזוגיות שלי, מהאימהות, מהניסיון שצברתי ומהחלומות שעוד ישנם. היום אני יותר מפוכחת ובוגרת לעומת מי שהייתי לפני עשור. בגיל 28 חשבתי שלא יקרה לי כלום מחוץ לישראל, ובגיל 38 הגעתי לברודוויי, וזה הראה לי שאף פעם לא מאוחר לכלום. אלה חיים לא קלים כשאת רוצה להיות טובה בהכול, אבל בשנתיים האחרונות הצלחתי לטפוח לעצמי על השכם ולומר: 'אחותי, הכול טוב, את במקום טוב. תמשיכי לרוץ וליהנות מהדרך'".

יש משהו שהיית משנה?
"אם הייתה מגיעה פייה טובה ומציעה לי להוסיף עוד עשרה סנטימטרים, הייתי מסכימה, למה לא. הגובה שלי הוא 153 סנטימטר, ויש לי אחות גבוהה מאוד. זה הפריע לי תמיד. במשך הרבה שנים זה היה סיוט בשבילי, אנשים נמוכים מאוד רוצים שיראו אותם וישמעו אותם. זה היה הכי נורא בגיל הנעורים, כולם סביבי גבהו ורק אני נשארתי בכיתה ו' עד היום. אבל אם חשבון נפש בקטע של הגיל, אני מסתכלת על עצמי ועל הצעירות ומה שמחכה להן, והנה אני בת 40 ומרגישה שהגעתי לגיל שבו אפשר לשחרר. נשים בגיל הזה הן בשיא שלהן".

שירי מימון על שער מרץ של "את" | צילום: טל עבודי, ניהול קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: סיון חימי, איפור: תהילה גוטליב, שיער: מאור קידושים, ע.סטיילינג: מאור שביט, קרדיגן: Perler Parla

צילום טל עבודי
ניהול קריאייטיב טל קליינבורט
סטיילינג סיון חימי
איפור תהילה גוטליב
שיער מאור קידושים
ע. סטיילינג מאור שביט
צולם במלון דריסקו