מהיכל נוקיה לפריצה המטאורית בהייטק: החיים הכפולים של שירה גרשוני

שירה גרשוני, אחת ממנהלות המוצר הבכירות בחברת ההייטק הישראלית סולוטו, הספיקה ב-32 שנותיה הצעירות לחיות שני גלגולי חיים, לכל הפחות. מרקדנית צעירה שרצה מחוג לחוג – היא הפכה לקפטן נבחרת המעודדות של ׳מכבי תל אביב׳. מחיילת ביחידת ממר״ם שרק התחילה לגלות את עולם הטכנולוגיה – היא הפכה לאחת הנשים הבולטות והמסקרנות בהייטק הישראלי, ולמנהלת מוצר מהפכני שעשוי לשנות את האופן שבו אנחנו משתמשים בטכנולוגיה ביתית. הדבר הכי מעורר פליאה בגרשוני, הוא ששני המסלולים הללו התקיימו עד לא מזמן כחיים כפולים – שהתפתחו זה לצד זה בשאפתנות אך בנינוחות מרשימה.

>> בגיל 26 היא קנתה דירה בתל אביב. איך היא עשתה את זה?

אנחנו נפגשות במשרדי סולוטו בתל אביב, בניין קטן וכמעט סמוי מהעין. בתוכו, מסתתר אחד ממרכזי הפיתוח המרכזיים והמשמעותיים שנרכשו על ידי תאגיד הענק האמריקאי Asurion, החברה הגדולה ביותר לביטוח טכנולוגי בארצות הברית. גרשוני בדיוק בביקור של שבועיים בארץ אליו הגיעה מניו יורק, שם היא חיה במסגרת רילוקיישן מטעם החברה עם בעלה, אור. מהר מאוד אבין שהניגוד הזה בין "צניעות" המקום בו אנחנו נפגשות למשמעות שלו בעולם ההייטק הישראלי, מאפיין מאוד גם אותה: כוח גדול שאי אפשר להבחין בו ממבט ראשון, ומסתתר מאחורי חיוך ענק ומעט מאוד פוזת "הייטקס", שאנחנו שומעות עליה כל כך הרבה לאחרונה.

ראית את המערכונים בארץ נהדרת?
"ברור, זה הצחיק אותי", היא מחייכת, "תראי, יש דברים שמזכירים, אבל מנקודת המבט שלי החוויה שמתארים שם ממש תלויה במה מניע את החברה שאת עובדת בה. בארץ נהדרת רואים תמי 4 עם שמפניה, זה לא קיים ובטוח לא אצלנו. אבל כן – המוח של העובדים והעובדות שלנו פועל 24/7 ומגיע להם שנשקיע בהם בהתאם. גם כשיש צורך בנסיעות לחו"ל מטעם העבודה – העובדים שלנו יסעו בתחושה שאכפת לנו מהזמן והנוחות שלהם. חוץ מזה – יש חברות שהן בשלבי גיוס מוקדמים ורחוקות מזה מאוד, לא כל עולם ההייטק עונה על הסטריאוטיפ הזה. זה רחוק מ-'וואי, תראו כמה במבות יש לנו בפינת אוכל'".

"בארץ נהדרת רואים תמי 4 עם שמפניה, זה לא קיים ובטוח לא אצלנו. אבל כן – המוח של העובדים והעובדות שלנו פועל 24/7 ומגיע להם שנשקיע בהם בהתאם. גם כשיש צורך בנסיעות לחו"ל מטעם העבודה – העובדים שלנו יסעו בתחושה שאכפת לנו מהזמן והנוחות שלהם"

 

 

כדאי רגע לחזור קצת אחורה. גרשוני בת ה-32 מנהלת היום את המוצר "home +", אחד המוצרים המהפכניים והמבטיחים שנולדו במרכז הפיתוח התל אביבי של תאגיד הענק, יחד עם מספר מוצרים טכנולוגיים נוספים של החברה וצוות של 80 עובדים שהולך וגדל מיום ליום בפאתי ניו יורק.

בתור נערה בכלל היית רקדנית, מתי גילית שיש שם גם אהבה לעולם הטכנולוגיה?
"עולם המחשבים לא העסיק אותי בכלל. לא הייתי ילדת גאדג׳טים", היא פותחת בדיסקליימר, "כל יום היה לי חוג ריקוד אחר, אימא שלי הייתה אשת קבע והאחיות הגדולות שלי די גידלו אותי. הזיקה לטכנולוגיה הגיעה דרך אחת מהן ששירתה בצבא בממר"ם, ופשוט רציתי להיות כמוה. הגעתי לשרת כמתכנתת בחיל המודיעין בלי שום רקע, והתאהבתי. שם הכל התחיל. בצבא זכיתי פתאום לעבוד עם אנשים ולהוביל צוות. זה פתח לי את הדלת להבין שאני לא הולכת לבחור בין התחומים האלה, שהם שילוב מנצח. לקראת השחרור התחלתי להתראיין למשרות בהייטק, ובמקביל הלכתי לאודישנים למעודדות מכבי תל אביב בכדורסל".

למה דווקא עידוד? למה דווקא מכבי?
"אבא שלי לקח אותי בתור ילדה המון למשחקים של מכבי תל אביב. היה לנו מנוי 'אב ובן', כי זה מה שהיה אז, אבל ניצלתי את זה כהוגן. יש לו שלוש בנות, אז זה המעט שיכולתי לעשות".

התקבלת. איך שילבת בין שני העולמות הכל כך שונים האלה?
"בחופשת השחרור כבר התחלתי להתמקם בחברה הקודמת שעבדתי בה, Eternity, במקביל התחלתי את העונה הראשונה שלי במכבי – ומיותר לציין שאבא שלי היה תמיד בשורה הראשונה. מדובר בשתי קריירות, לא קריירה ותחביב", היא מדגישה, "בשני המקומות היה אלמנט חזק של עבודת צוות, וההתקדמות בהם הייתה מקבילה – בזמן שהפכתי להיות ראש צוות בעבודה, הפכתי לקפטן הנבחרת. רציתי ללכד את האנשים והנשים שלי. בהייטק לחשוב לטווח רחוק אומר לתכנן את הרעיון, את השיווק, את מפת הדרכים של המוצר. בעידוד זה לתכנן כוריאוגרפיה, ולחשוב איך משתפים את הקהל".

>> "החמיאו לך? תהני מזה": טיפים לטיפוח מנהיגות שכל אישה צריכה לקרוא

כאילו לא היה לה מספיק עמוס בחיים, גרשוני נרשמה ללימודי מדעי המחשב ברייכמן, ובמקביל התקדמה מקצועית גם בנבחרת המעודדות וגם בחברה הראשונה בה עבדה. "אני מאמינה שכשיש לך יותר דברים בחיים היכולת לג׳נגל היא גבוהה יותר. מצאתי את עצמי לומדת או עובדת בבוקר, ואז בזמן משחק בערב – מחכה מפסק זמן לפסק זמן ויושבת עם הלפטופ לעבוד או ללמוד למבחן של מחר. ברצלונה משחקת מולי ואני על הפרקט, עסוקה בשלי".

היו הרמות גבה?
"בסביבה המקצועית תמיד היה לזה פרגון. הצחיק אותי שמגלים את זה בצורה הדרגתית, למשל אני עושה קפה במשרד ומישהו עובר ושואל 'יש מצב שראיתי אותך אתמול בטלוויזיה?'. זו הייתה ממש היחשפות, אבל גם במכבי, גם בעבודה וגם בלימודים הייתה הערכה והעצמה לדבר הזה. במכבי זו הייתה הנורמה – החברות שלי לקבוצה היו מגה קרייריסטיות: עורכות דין, קצינות בצה״ל, מנהלות שיווק, עובדות בפייסבוק. נשים שבחרו לשלב משהו עם החיים שלהן ולא להתפשר. אף פעם לא הרגשתי צורך להתנצל על זה".

"אחרי שמונה שנים במכבי החלטתי להשאיר את הריקוד כתחביב ולעזוב את הנבחרת. בעלי הפתיע ורשם אותי לקורס מדריכות זומבה כדי שאוציא קצת אנרגיות. היה כיף, אבל לא כמו להופיע מול 11,000 איש בהיכל נוקיה"

 

מפתיע. למה את חושבת שכך נראו החיים של הנשים בקבוצה?
"אני חושבת שמלכתחילה אותו קומץ נשים מוכשרות היו בעלות תכונות אופי דומות: שאפתנות, התמדה, מסירות. כנראה שזה מה שהוביל את כולנו לחלום בגדול לעבר קריירה שבנויה על הזדמנויות ואתגרים, לצד העידוד".

את עוד מעודדת היום?
"אחרי שמונה שנים במכבי התקדמתי לתפקיד דירקטורית מוצר ששילב הרבה נסיעות לחו״ל. החלטתי שאני מפסידה יותר מדי משחקים ולא מצליחה להגיע לאימונים – והחלטתי להשאיר את הריקוד כתחביב ולעזוב את הנבחרת. לא רציתי לעשות את זה על הדרך ולא רציתי לאכזב את הקבוצה. בעלי הפתיע ורשם אותי שנה אחרי הפרישה לקורס מדריכות זומבה כדי שאוציא קצת אנרגיות. היה כיף, אבל לא כמו להופיע מול 11,000 איש בהיכל נוקיה".

"אני מאמינה שכשיש לך יותר דברים בחיים היכולת לג׳נגל היא גבוהה יותר. מצאתי את עצמי לומדת או עובדת בבוקר, ואז בזמן משחק בערב – מחכה מפסק זמן לפסק זמן ויושבת עם הלפטופ לעבוד או ללמוד למבחן של מחר. ברצלונה משחקת מולי ואני על הפרקט, עסוקה בשלי"

 

 

חטופה – גרסת המציאות

רגע לפני תחילת התואר עברה גרשוני חוויה מטלטלת שלא ציפתה לה. "הטיול הגדול שלי קרה שנתיים אחרי שהשתחררתי, היה לי חשוב להתבסס ולחסוך לפני", היא משתפת, "לצערי, בשלב מסוים של הטיול נקלעתי למונית הלא נכונה בפרו, והייתי חטופה במשך קצת פחות מ-24 שעות".

מפחיד. מה היה שם?
"הייתי עם מישהי שלא הכרתי, זה היה ערב ארוך וסיפור ארוך שמלווה אותי עד היום. יש הרבה סיפורים כאלה בדרום אמריקה, אבל למזלנו באיזשהו שלב הם הבינו שאין להם מה לעשות איתנו ומצאנו את עצמנו משוחררות".

גרשוני נמנעת מלספר בדיוק מה קרה שם, באותו לילה קשה בפרו, אבל יודעת לומר במובהק כיצד השפיע על חייה – ויש לכך סוף אפילו טוב יותר משהיינו מצפות. "כשהגענו לתחנת המשטרה היינו צריכות לתפעל את הסיטואציה, הייתי תיירת צעירה ומבוהלת אבל מצאתי את עצמי פתאום באקסטרים – שלחתי את השוטר להביא אוזנייה, הורדתי לו סקייפ. הבנתי שאני בוחרת איך לקחת את זה ואיך להיות אקטיבית בסיטואציה, לא לתת לה פשוט לקרות לי".

איפה הסיפור הזה פוגש אותך היום?
"היום אני יודעת לומר שתושייה היא אחד הצדדים הכי משמעותיים באישיות שלי, ואני לא יודעת אם הייתי אומרת את זה לפני כן. גם הפרופורציות, הבחירה איך להתמודד עם משבר ולמנף אותו כדי שהוא ישרת אותך. בחרתי להמשיך לטייל אחרי התקרית, עשיתי קריירה גלובלית ואני לא מפחדת להיכנס למקומות לא נודעים, והכי חשוב – פגשתי את בעלי ביום השנה לחטיפה. היום אני כבר רמה אחת מעל זה".

"כשהגענו לתחנת המשטרה היינו צריכות לתפעל את הסיטואציה, הייתי תיירת צעירה ומבוהלת אבל מצאתי את עצמי פתאום באקסטרים – שלחתי את השוטר להביא אוזנייה, הורדתי לו סקייפ. הבנתי שאני בוחרת איך לקחת את זה ואיך להיות אקטיבית בסיטואציה, לא לתת לה פשוט לקרות לי"

 

 

בתוך מסעותיה כדירקטורית ברחבי ארה"ב, לפעמים לתקופות של שלושה חודשים ויותר, גרשוני יצרה מוצר לשוק האמריקאי. הההצלחה שלו, כך היא מעידה, גרמה לה להבין שהגיע הרגע ללכת עוד צעד קדימה ולעבור לחברה חדשה.

איך נראתה תחילת הדרך שלך בסולוטו?
"גויסתי לסולוטו בדיוק כשאשוריון, התאגיד שאנחנו שייכים לו, רכש רשת גדולה של חנויות לתיקון מכשירים טכנולוגיים. תחום העיסוק המרכזי שלנו הוא tech care – על אותו משקל של health care – רק לטכנולוגיה שלנו. כמו שבתחום ביטוח הבריאות שלנו אנחנו מצפים לקבל גם רופא דיגיטלי בזום, גם בית מרקחת וגם מפגש פרונטלי עם רופא – זה מה שאנחנו מנסים לספק בתחום המכשור הטכנולוגי. תמיכה מכל הכיוונים – לא רק נציג תמיכה טלפוני או תיקון מסך שנשבר".

תחת ידיה של גרשוני הופקדה משימה של פיתוח מוצר חדש. "פתאום מירב (אורן, המנכ"לית. ת"ש) באה ואמרה לי – תקימי מוצר מאפס, אנחנו לא יודעים מה זה יהיה, והנה שני מפתחים ומעצב", היא מספרת וצוחקת, "לפני זה ניהלתי צוות של תשעה מנהלי מוצר, כל השוק האמריקאי היה באחריותי. עד אז חשבתי שהתקדמות בתפקיד היא מספרית – כמה עובדים יש תחתיך, כמה כוח. זו תפיסה לא נכונה ולצערי היא הרווחת היום בעולם. בפועל זה היה זינוק ענק בקריירה שלי".

"פתאום המנכ"לית באה ואמרה לי – תקימי מוצר מאפס. לפני זה ניהלתי צוות של תשעה מנהלי מוצר, כל השוק האמריקאי היה באחריותי. עד אז חשבתי שהתקדמות בתפקיד זה כמה עובדים יש תחתיך, כמה כוח. זו תפיסה לא נכונה ולצערי היא הרווחת היום בעולם. בפועל זה היה זינוק ענק בקריירה שלי"

 

מה היה החזון?
"רצינו לעזור לכל אדם ליהנות מטכנולוגיה – שהיא תהפוך ללא מסובכת עבורי, עבור ההורים שלי ועבור הדור השלישי. זה גם התאים מאוד לתקופת הקורונה. ידענו שאנחנו רוצים לתת מענה לכל המוצרים הטכנולוגיים שלנו במקביל, אבל למוצר לא היה שם. יצאנו לנסיעות שטח לארצות הברית וניסינו למכור מוצר שלא קיים כדי להבין אם יש לו עתיד".

>> הרבה יותר מאימא של אילון: סיפור החיים מעורר ההשראה של מיי מאסק

לימים הפך המוצר הלא קיים למוצר home +. "הוא פותח ממש כאן בתל אביב בהובלה שלי", מספרת גרשוני, "המטרה שלו היא לתת מענה מהיר ומקיף לכל רגע שבו אנחנו נתקלים במשבר טכנולוגי עם אחד המוצרים בבית שלנו, לא משנה איזה. הוא נועד לרגעים כמו זה הילד עולה לכיתה א׳ ואת בלחץ מלהתקין לו תוכנה חדשה שהוא צריך, איך ללמד את סבא וסבתא להפעיל שיחות וידאו בקורונה או איך להתגונן מפני האקרים – לכל המכלול הזה רצינו לתת מענה אחד. אנחנו לא דואגים יותר רק לטלפונים שלכם, דואגים להכל".

הקונספט הזה פועל על בסיס מנוי חודשי בכ-25 דולר לחודש, שעובד במנגנון דומה למשלוחים של וולט. כשלקוח נתקל בקושי או מעוניין לשדרג מכשיר טכנולוגי מסוים בבית שלו, הוא יכול להזמין מומחה ייעודי שיגיע עד הבית ויסייע תוך פחות מ-40 דקות. "האקספרטים שלנו הם שירות שזמין ביותר מ-85 אחוזים מארה"ב היום. תחשבי כמה חרדה צפה בנו כשיש שעה של נסיעה עם הילדים ופתאום נשבר האייפד. עבור גיימרים בקורונה למשל – זה שינה חיים. אין דבר יותר נורא ממכור למשחקי מחשב שנשברת לו הקונסולה באמצע סגר", היא צוחקת, "בניו יורק יש לי קרייבינג לשווארמה כל הזמן – האקספרטים שלנו מגיעים לפעמים יותר מהר ממשלוח כזה של מנה בפיתה".

"הטיסות היו קשות לבעלי ולכלבה, היא ידעה שכשיש מזוודה אימא הולכת לכמה שבועות. עברתי לפאתי ניו יורק יחד עם אור בעלי, התקדמתי לתפקיד דירקטורית בכירה והיום אני מנהלת צוות של 80 איש שרק הולך וגדל. זה בעצם לקחת תחום עסקי שלם ולומר – עליי"

 

דברי איתנו קצת במספרים.
"home + נמצא היום ביותר ממיליון וחצי בתי אב בארצות הברית, ולחנויות שלנו – שהשירות בהן גם נכלל כחלק מהמנוי – יש יותר סניפים מ-Apple או H&M. האדם המודרני, בעיקר בארה"ב, צריך את הטכנולוגיה שלו בצורה כמה שיותר פשוטה וזמינה במהלך היום".

אחרי יותר משנה על הקו עם המוצר שגדל וגדל, בתוך מגפה, בין תל אביב לארה"ב, נקרתה בדרכה של גרשוני ההזדמנות לרילוקיישן, שמוגדר כרגע למשך של בין שנה לשנתיים. "הטיסות היו קשות לבעלי ולכלבה, היא ידעה שכשיש מזוודה אימא הולכת לכמה שבועות", היא משתפת בחיוך, "עברתי לפאתי ניו יורק יחד עם אור בעלי, התקדמתי לתפקיד דירקטורית בכירה והיום אני מנהלת צוות של 80 איש שרק הולך וגדל. זה בעצם לקחת תחום עסקי שלם ולומר – עליי". בתוך הרילוקיישן היא לקחה תחת חסותה גם את האתר של אשוריון, שהופך בימים אלו להיות אתר סחר אינטרנטי, ומוצרים נוספים.

"כולם מדמיינים רילוקיישן לניו יורק כדבר הכי זוהר שיש, אבל מבחינתי בעיקר יצאתי מאזור הנוחות במלוא מובן המילה. הכרתי אולי שלושה אנשים מתוך כל העובדים החדשים שלי, וזה בית חדש, אזור חדש, בלי חברים ורחוק מהמשפחה", מספרת גרשוני, "למרות שאני באמריקה אני לא מנסה לכסות שום דבר בסוכר, אבל על הקו היה לי יותר קשה – גם אישית, גם מקצועית וגם זוגית. עכשיו כשאני כאן, המוצר מתקדם בצורה מטאורית והצלחתי לבנות צוות מדהים תוך כדי בניית חיים חדשים לעצמי".

איך דבר כזה משפיע על הזוגיות?
"אור הוא השותף המושלם לדרך, הוא תמיד עודד אותי לצאת מהקופסה. הוא לא היה מופתע כשההזדמנות הזו הגיעה לשולחן, ובחר לשים את הקריירה הביטחונית שלו בצד ולהיות לידי במסע המטורף הזה. למרות זאת זה כמובן היה קשה, בעיקר בשבועות הראשונים. יצאנו לדרך הזאת עם הרבה לא נודע. כשהגענו לא הייתה לי מחלקה בכלל. בבוקר בניתי את הצוות ואת החיים המקצועיים שלי מאפס, ובערב באתי הביתה בקור המקפיא של ניו יורק לפרוק ארגזים. למדנו ביחד מחדש דברים כמו ילדים בני 16 – איך ללכת לרופא פה, איך להוציא רישיון נהיגה או לפתוח חשבון בנק".

"כולם מדמיינים רילוקיישן לניו יורק כדבר הכי זוהר שיש, אבל בבוקר בניתי את הצוות ואת החיים המקצועיים שלי מאפס ובערב באתי הביתה בקור מקפיא לפרוק ארגזים. אור בעלי שם את הקריירה הביטחונית שלו בצד ולמדנו ביחד מחדש דברים כמו ילדים בני 16, למשל איך לפתוח חשבון בנק"

 

גרשוני נזכרת ברגע אחד משמעותי שגרם לה להבין את המורכבות שבחיים רחוק מהבית. "חשוב לנו מאוד להיות חלק מהקהילה היהודית כאן, אז אירחנו אצלנו 'זיכרון בסלון' והלכנו לטקס יום הזיכרון לחללי צה״ל בבית הכנסת הקהילתי", היא מספרת, "כשיצאנו מבית הכנסת, אור אמר לי: 'אני לא שייך לפה, אני שייך לארץ'. הוא מאוד מחובר לישראל. מה שמאחד את הרגעים הלא פשוטים זה הגעגוע למה שקרוב ללבנו, אבל אנחנו מבינים שאנחנו פורצים גבולות יחד. עכשיו בקיץ חברים שלנו עושים רוטציה ובאים לבקר, אפילו אירחנו שלושה זוגות אמריקאים אתמול לארוחת ערב".

את מרגישה שהקרבת עוד דברים, מלבד העידוד כמובן, בבחירה בקריירה אינטנסיבית כזו?
"אני יכולה להעיד רק על עצמי ולומר שעבורי האינטנסיביות הזו היא מאוד דינמית. כשעבדתי בארץ והתחלתי מאוחר – ניצלתי את הבקרים לזמן משפחתי עם אור או לתחביבים שלי. התאפשר לי לחוות תרבויות חדשות בנסיעות של העבודה, הוספתי לעצמי הרבה חלקים חדשים ולאו דווקא הקרבתי חלקים אחרים מעצמי. הקורונה דווקא שיפרה את האיזון של חיים – עבודה. עכשיו, למשל, אנחנו עובדים כאן בארצות הברית במתכונת היברידית – שלושה ימים במשרד ויומיים של עבודה מהבית. מיקס כזה שמאפשר איזון בריא".

המדריך להייטקיסטית המאושרת

גרשוני מובילה צוות שברובו הגדול מורכב מגברים. בתור מי שמגיעה מחברה כמו סולוטו, בה 50 אחוז מצוות ההנהלה, כולל המנכ״לית, ויותר מ-45 אחוז מעובדות החברה הן נשים, היה נדמה שפרט זה לא יהיה משמעותי במיוחד. "הם עוד בדרך לשם בארה"ב, אז כן היו רגעים שבהם הפער הורגש", היא אומרת, "בחודש הראשון שלי ישר פעלתי לייצור שפה יותר מגוונת. גייסתי 5 טאלנטים עד כה לצוות וכולן נשים".

"נשים בהייטק" זה עדיין אישיו?
"תראי, ביום הראשון שלי בהייטק הייתי בחורה יחידה בצוות של גברים בני 40, לא הבנתי מה אני עושה שם. היום זה כבר רחוק מזה אבל עדיין יש לבטים שעבורנו כנשים הם קשים יותר, לפעמים אנחנו לא מבינות למה שאנשים יקשיבו לנו כשאנחנו נכנסות לתפקיד חדש, למשל. בסוף, הנפח שהסוגייה הזו תתפוס תלויה בנו כמנהלים ומנהלות – לגייס מגוון אנשים בשביל מגוון דעות ולא בשביל שטנץ של 'הנה פה צריכה להיות אישה'. צריך לראות, למשל, שלא מציעים לאישה משכורת פחותה רק כי ציפיות השכר שלה נמוכות יותר – אלא לתקן את זה כבר בחוזה ולהציע סכום שתואם את דרישות התפקיד. בחברה שאני עובדת בה אני מרגישה באמת ובתמים שזה לא עניין. אני לא זן נדיר, יש אצלנו הרבה נשים בתפקידי מפתח. לא נתקלתי באפליה מתקנת והקידום של נשים בחברה מתבצע על סמך כישורים ומסירות לעבודה נטו", טוענת גרשוני, "לצד זה, יש התחשבות גדולה בהורים ובאימהות בפרט, בשילוב חיים-עבודה ובגמישות שעתית. בדיוק עכשיו אחת העובדות בצוות שלי בארה"ב האריכה את חופשת הלידה שלה לשנה, היה לנו חשוב מאוד לשכור לה מחליפה זמנית ולשמור לה את התפקיד מתוך ההכרה בזכות הזו שלה".

"ביום הראשון שלי בהייטק הייתי בחורה יחידה בצוות של גברים בני 40. היום זה כבר רחוק מזה אבל עדיין יש לבטים שעבורנו כנשים הם קשים יותר, לפעמים אנחנו לא מבינות למה שאנשים יקשיבו לנו כשאנחנו נכנסות לתפקיד חדש, למשל. בסוף, הנפח שהסוגייה הזו תתפוס תלויה בנו כמנהלים ומנהלות"

 

ובכל זאת, עד כמה קיימים פערים בשכר בין גברים לנשים בענף?
"אני יודעת לומר שכשאנחנו מסתכלים על פערי שכר אחת לרבעון, למשל בין שני גיוסים שנקלטו באותה תקופה – אנחנו מתקנים את הפערים ביניהם מיידית. התיקונים הללו נעשים ללא הסתכלות על מגדר, או על גיל. אנחנו רואים רק שם – שיכול להיות דו-מגדרי לצורך העניין – ואת השכר שלו".

כותבים לאחרונה הרבה על היצע נמוך, על מיעוט נשים שלומדות מקצועות כמו מדעי המחשב, למשל.
"כשהצטרפתי לבית הספר למדעי המחשב ברייכמן היו בו 100 גברים ו-6 נשים. האחוזים עדיין נמוכים, אין ספק, אבל היום אני מנטורית באותה אוניברסיטה ומגדלת דור חדש של מנהלות מוצר. עם זאת, הרבה מאוד טאלנטים וטאלנטיות שגויסו לאחרונה לחברה בתל אביב ממש לא הגיעו מהמקצועות האלו. הרבה מהמהנדסות הגיעו מיחידות טכנולוגיות, למשל, אבל לא למדו מדעי המחשב באוניברסיטה. ההשתלבות של הצבא במקום הזה היא משמעותית גם ביחס לאחוזי הנשים הגבוהים שמגיעות אלינו".

>> איך למצוא עבודה אחרי גיל 45?

את כבר מרגישה בנוח לקרוא לעצמך "אישה מצליחה"?
"חד משמעית כן. ההצלחה המקצועית, האישית והכלכלית הולכות יד ביד כי התשוקה שלי היא מה שמניע אותי. אישה מצליחה בעיניי היא לא אישה שמרוויחה יותר כסף, אלא כזו שמגשימה חלומות מקצועיים בלי לתת למיתוסים או לתפיסות ששמענו מילדות להרתיע אותה מלנסות. זה תמיד מלווה בעבודה קשה עד להישגים משמעותיים, והנתיב שבחרתי אפשר לי להתקדם לעמדה בכירה בארגון וליהנות מהפירות של ההצלחה הכלכלית שלי".

"הרבה פעמים נשים יגידו – 'זו ההזדמנות שלי, מה יקרה אם לא אקח אותה עכשיו?', אבל הטיימינג לא תמיד נכון והתעשייה לא תמיד נכונה. צריך לדעת למה להגיד לא ועל מה כן לקפוץ מתוך תשוקה אמיתית לדבר"

 

מה היית אומרת לנשים שרוצות להזניק קריירה בעולמות ההייטק?
"אני אומרת תמיד ליזמי ויזמיות הייטק מתחילים – זה בסדר לא להיות בטוח. להיות במקום של היסוס לפני בחירה, להיות פגיע, לחשוב על הדברים קצת יותר לעומק – זה מביא לבחירות נכונות יותר. הרבה פעמים נשים יגידו – 'זו ההזדמנות שלי, מה יקרה אם לא אקח אותה עכשיו?', אבל הטיימינג לא תמיד נכון והתעשייה לא תמיד נכונה. צריך לדעת למה להגיד לא ועל מה כן לקפוץ מתוך תשוקה אמיתית לדבר".

ואם נדבר על צעדים פרקטיים של ממש?
"תחשבי על מוצרים שאת אוהבת להשתמש בהם – הם מסקרנים אותך? את חושבת מה אפשר היה לשפר בהם? מעולה – תתקדמי משם. לאחר מכן הייתי ממליצה להסתכל על החוזקות שלנו בחיים עצמם ולהמיר אותן לתפקיד שהיה מתאים לנו בהייטק: מפיתוח ועד עיצוב. התאמה של תפקיד לאדם היא גורם מכריע בהצלחה. הצעד הזה כולל לדבר עם בעלי תפקידים שונים ולשמוע על חיי היומיום שלהם, וכשאת מוצאת תפקיד שמתאים לך – למצוא בו מנטור או מנטורית. הכי חשוב זה לא לצאת לדרך לבד, לשתף את הסביבה שלך במקומות שאת מכוונת אליהם, ולהמשיך להעשיר את הידע כדי לזכות ביותר ויותר הזדמנויות".

>> מעובדת ב-5 דולר לשעה למלכת הטקסטיל של אמריקה. הסיפור של נאוה ריץ בוגארט