שיהיה במזל טוב – חלק ב'
ויגור דלי עם טלה?
מה קורה כאשר שלל מזלות שונים מתקבצים תחת קורת גג אחת? האם ההתאמה בין המזלות חיונית להרמוניה המשפחתית? האם "צריך" לתכנן את הילודה המשפחתית לפי המזלות העתידיים, בהנחה שאנו מאמינים באסטרולוגיה?
"ישנן הרמוניות שונות בין מזלות שונים", מסכים איווניר. "מזלות אדמה, למשל, מסתדרים היטב עם מזלות מים. ישנה הבנה בסיסית משותפת. אם בני המשפחה בנויים מאותו היסוד, או מיסודות שמשתלבים (אדמה עם מים, אש עם אויר), אז ישנן הבנה וזרימה. אבל לא צריך להיסחף עם חיפוש אחר התאמה, כי גם מזלות שלכאורה אינם משתלבים יכולים להיות בעלי כוכבים משותפים במפה שמחוברים יפה יחד".
אליהו, מצידה, מנתחת את החיבור בין בני המשפחה באופן שונה לחלוטין: לא דרך מזלות, אלא דרך גורלות. "אני מאמינה בנשמות, בקארמה", היא אומרת. "לדעתי ילד לא מגיע כך סתם למשפחה שלו. אני מאמינה שאנו מכירים זה את זה מגלגולים קודמים, שחברי המשפחה היו האחד בחיי האחר גם בגלגולים קודמים. הילד שמגיע למשפחה קשור בקשר של קארמה להוריו – אולי הם היו דווקא בניו בגלגול קודם, אולי המורים שלו, אולי האחים שלו. מתוך ההנחה הזו, אנחנו גם מגיעים עם מטענים קודמים, ואנחנו מגיעים כדי ללמוד וללמד זה את זה שיעור. כל דבר יכול להיות שיעור".
לפי הגישה שלך, דווקא שוני גדול או אפילו חוסר התאמה יכולים להיות שיעור?
"בדיוק, והשיעורים האלה חשובים מאוד. אם ילד אקטיבי נולד למשפחה איטית יותר, אז השיעור הוא שיעור בעשייה. אם ההורים מאוד רגשיים, והילד שנולד הוא רציונלי, אז זהו שיעור בשכלתנות. פעם הגיעה אלי אמא בת מזל קשת, שזקוקה לחופש, לתנועה ולפעלתנות. הבן שלה נולד במזל שור, והוא בכה ללא הרף. האמא היתה תשושה".
"בדקתי במפה וראיתי שהילד בעל קצב איטי הרבה יותר מהקצב של אמו. הוא זקוק לשקט, לשלווה, לעשייה איטית, אפילו לאכילה איטית. הוא גם היה זקוק מאוד לקרבה פיזית, מה שנתפש אצל אמא שלו כפגיעה בחופש שלה. הסברתי לה שהקצב שלהם מאוד שונה ושזהו שורש הבעיה. שקשה לו עם המהירות והתזזיתיות שלה. כשהיא הבינה שמוקד הבעיה הוא הקצב, כל ההתייחסות שלה השתנתה. היא קיבלה שיעור לחיים מהבן שלה, על היכולת להתאים את עצמה ולהרגיע את עצמה".
אולי אפשר לנטרל את הציפיות, להסתיר אותן?
"גם אם אנחנו מנסים להסתיר את הציפיות, אנחנו עדיין בעלי דעה. כמעט כל ההורים, גם הטובים שבהם, מתקשים שלא ליפול למלכודת של הרצייה – כלומר שילדיהם יתנהגו בצורה מסוימת כדי לרצות אותם – וזהו מנגנון עמוק יותר מאפקט פיגמליון. אם ההורה חושב שהילד הוא בעל אופי מסוים, אז הילד יתנהג בהתאם, כדי לא לאכזב את ההורה או כדי לא לאבד את מקומו".
אז מה, אי אפשר לחזות אופי או התנהגות של ילד?
"דווקא כן. אם פעם הגישה הרווחת היתה שילד נולד כמו לוח חלק – טאבולה ראסה, והוא יכול להיות הכל, היום כבר יודעים שילדים מושפעים מגורמים רבים כבר בשלב העוברות שלהם. האיכות של הסביבה העוברית, צריכה של חומרים מזיקים בשלב ההריון, חוסר או עודף ויטמינים – כל הדברים האלה משפיעים על בניית המוח העוברי ועל הילד שעתיד להיות. אנחנו משפיעים על הילדים שלנו, לא הכוכבים והמזלות, ועדיף שנהיה הורים טובים יותר כבר משלב ההריון, כדי שנוכל לעצב לילדים שלנו אישיות בטוחה ובריאה יותר".
האם המשמעות היא שהאופי מולד?
"בהחלט לא. מה שחשוב לומר להורים הוא שהטמפרמנט שאיתו נולד הילד הוא הבסיס ולא האישיות הסופית, וכאן בדיוק אנחנו ודרכי החינוך שלנו נכנסים לתמונה. אנחנו צריכים, בעצם, לדעת להיות הורים שונים עבור כל אחד מילדינו. ישנם ילדים שנוכל לקחת למסעדה, וישנם ילדים שיסבלו מאוד מהרעש. אנחנו צריכים לתת לילד את מה שמתאים לטמפרמנט שלו כדי שיוכל לצמוח בצורה הטובה ביותר".
מהי השקפתך לגבי ניתוחי אישיות אסטרולוגיים?
"אני חושבת שאסטרולוגיה היא כלי שנותן לנו אפשרות לעשות סדר בלא נודע. אני לא מתנגדת, אם משתמשים באסטרולוגיה כדי לקבל כיוון ונקודות להתייחסות. אבל אם ישנו קיבעון, אם מאמינים יותר מדי, זה מצמצם את הראייה שלנו לגבי הילד ועלול להביא להגשמה של האמונות. אסטרולוגיה שמקנה לנו בסיס להבנה ולא מגבילה את העתיד, אין בה כל רע. כשאנחנו הופכים להורים אנחנו נמצאים במצב של אי ודאות ואנחנו מאוד רוצים לדעת, לכן אולי אנחנו מחפשים כלים להבנה. אבל צריך לזכור שהכל פתוח לשינויים, הכל אפשרי, וגם טמפרמנט מולד לא קובע את האישיות".
מתוך: מגזין הורים וילדים
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה