שחר אדמוני מ"אקס פקטור לאירוויזיון", מדברת בגילוי לב על הגמגום ממנו היא סובלת

שחר אדמוני, בת 19 מראשון לציון, היא דמות מרעננת שתפסה את תשומת ליבנו עוד לפני שסחפה את השופטים בתוכנית אקס פקטור לאירוויזיון (רשת 13). אדמוני מנגנת מגיל צעיר על גיטרה ופסנתר, מבצעת גרסאות כיסוי לשירים בערוץ היוטיוב שלה והחודש שחררה סינגל בכורה – "דייט גרוע" שכבר הספיק להיות ויראלי בטיקטוק ולגרוף מגוון סרטונים משעשים ומעניינים בשימוש הסאונד של השיר הלוהט.

אמש שיתפה שחר בחשבון האינסטגרם שלה שהיא מתמודדת עם גמגום: "בואו נפתח את זה… אני מגמגמת! מה? כן כן. מגמגמת. הנה אמרתי את זה וזה מאחוריי!" כתבה והוסיפה: "להרבה אנשים קשה להבין לפעמים למה אני נתקעת באמצע שיחה, למה אני בוחרת לשתוק בהמון סיטואציות, למה אני עונה בהודעות ולא לשיחות טלפון, למה לצלם סרטון של דקה לוקח לי שעה, למה אני לא יכולה להתראיין בצורה נורמלית לכתבה באתר או ברדיו… פאק זה הרי החלום שלי להיות זמרת! אז איך זה מסתדר עם גמגום?
הפער בין מה שאני רוצה להגיד לבין איך שאני אומרת אותו בפועל הוא עצום וזה מתסכל, הפחד שיחשבו שאני פשוט בן אדם חלול בלי עומק לפעמים מכניע אותי! לפני כמה חודשים התגייסתי ושמו אותי בשמירה, המפקד ביקש שכשאני יורדת מהשמירה אני אתקשר להודיע לו… (יש יותר פשוט מזה?) אז התקשרתי ולא יצאו לי המילים! נתקעתי על הקו והוא פשוט יצא עליי (אני לא שופטת אותו, הוא לא ידע על הגמגום שלי). באותו רגע החלטתי שאני מתחילה לטפל בבעיה שלי וללכת לקלינאית תקשורת. זה לא יקח יום ולא יומיים ומי יודע אם זה יפתור את הבעיה בכלל אבל עד אז חשוב לי לנסות לחיות עם עצמי בשלום ובעיקר להוות השראה… שאם יש עוד מישהו או מישהי כמוני שהוא לא יסתתר או תתבייש, שימשיך להגשים ת'חלומות שלו ולעשות מה שהוא אוהב!
אז בשיר החדש שלי נתתי לזה מקום ואפילו חגגתי את זה! נכון, "לא טובה בדיב דיב דיבורים" ואין ספק שאני "מלכת הטעויות של גיל עשרים" אבל אני אעשה הכל כדי להגשים את החלום שלי ליצור, לשיר, להופיע גם אם זה יהיה לי ממש קשה אני פה להתמודד".

במקרה של שחר, היא תמיד ידעה שזה מה שתעשה בחיים והיא חולמת בגדול, זה מה שהיא סיפרה לנו היום: "למזלי אני כותבת את מה שיש לי להגיד וזה מחליף את הורבליות שאין לי כרגע. ייקח כמה זמן שיקח, אני פשוט תמיד ידעתי שזה מה שאעשה בחיים, אם לא זמרת – אז מפיקה. אם לא מפיקה – גיטריסטית. אני חולמת בגדול, והלוואי שזה מה שיקרה. זה כל החיים שלי בסופו של דבר, אז שום גימגום לא יעצור אותי".

היא מוסיפה ומספרת לנו על ההתמודדויות ה"קטנות" בבית הספר ובחברה בכלל: "למגמגמים יש שיטות הסתרה, הם פשוט שותקים, או אומרים את המשפט במילים שונות ובדרך שונה. זה מה שעשיתי, לרוב שתקתי או שפשוט אמרתי את מה שאני רוצה להגיד אבל עם מילים קצת שונות. שזה מעצבן – שאת לא אומרת אף פעם בדיוק מה שאת רוצה להגיד, זה תמיד ליד".

נראה שמההיבט החברתי היא לא מתרגשת. אדמוני מגדירה עצמה כאדם חברותי מאוד, דבר שעזר לה לצלוח את תקופת התיכון. "ובלי קשר לבית ספר בהיבט חברתי, יש את החיים עצמם. משפחה, עבודה, חברים בחוץ. השתיקה הזאת, יכולה להביא אותי לסיטואציות מוזרות, שאני נמצאת בתחנת אוטובוס, בלי סוללה, ואין סיכוי בעולם שאני שואלת מישהו מתי הקו שלי מגיע. גם בסופר אני אף פעם לא ניגשתי להביא גבינה צהובה כדי שלא אצטרך להגיד לו כמה גרם, ואיזה סוג גבינה".

"בשיעורים לא הייתי מסוגלת להקריא ועד היום אני מנסה להתחמק מפעולות של קריאה ודיבור"

את הצעד ללכת לאקס פקטור היא מגדירה כניצחון: " לקח לי המון זמן להחליט אם ללכת או לא, אבל בסוף עשיתי את זה, כי אין מה לעשות, אני לא אתקע את החיים שלי. אני משתדלת להלחם בזה וכל פעם לעשות צעד שנלחם בגמגום. התחלתי לא מזמן טיפול אצל קלינאית תקשורת".

ומה החלום?
"יש לי המון חלומות, לפעמים כשאני כותבת אני מדמיינת איך שחר של עוד עשר שנים הייתה שרה, ולפי זה בונה לי את הסגנון לאט לאט. אנחנו חיים פעם אחת, אז לדעתי אפשר הכל אם רוצים עם הגימגום או בלעדיו".