שומרים על הבית – חלק ב'

גירושין הפכו לדבר שבשגרה, אך לא חייבים תמיד לפרק את החבילה. להלן שלוש גישות שעשויות לא רק להציל את הנישואין, אלא להביא כל אחד מבני הזוג לשלמות אישית - חלק ב'

88 שיתופים | 132 צפיות

לחלק א' של הכתבה»

הגישה ההתפתחותית היא גישה של התיאורטיקנית מרגרט מאהלר המסתכלת על הזוגיות בראי שלבי ההתפתחות של התינוק. מגיל חודשיים מצוי התינוק בשלב הסימביוטי. שלב זה מאופיין בחוסר נפרדות התינוק מהאם. התינוק חווה את עצמו ואת אמו כיחידה אחת בלתי נפרדת, כי היא זו המספקת את כל צרכיו. סיפוק בסיסי זה של צרכיו הופך לתבנית של כל סיפוק עתידי, אמפטיה ואהבה. שלב זה נמשך אצל התינוק עד אשר נוצרת אצלו מודעות שהאם קיימת כדמות נפרדת ממנו.

ההשלכה אל המערכת הזוגית היא בשלב הראשוני של הזוגיות בו קיימת התקשרות חזקה בין האוהבים. כדי לאפשר את ההתמזגות הזו, בני הזוג מתעלמים מהשוני ביניהם ומתמקדים בתשוקה, בנתינה ובקבלה ההדדיים. אם כל בן זוג יקבל בשלב זה אישור מהאחר והסכמה ברורה לזוגיות, היחסים יתחילו על בסיס יציב ויאפשרו מעבר להכרה בנפרדות של בן הזוג. אם הבסיס לא נבנה בהצלחה, שני בני הזוג יישארו תקועים בשלב הסימביוטי ואז יחסיהם יאופיינו במיזוג ובהימנעות מקונפליקטים וביטוי השונות ביניהם. אופציה שנייה היא שהמערכת הזוגית תהיה עוינת ונשלטת על ידי זעם וקונפליקט ואז הזוג נשאר במעגל סגור של הכאבה הדדית.

לאחר השלב הסימביוטי אצל התינוק, מופיע השלב ההיפרדות. בשלב זה מנסה התינוק להתרחק מאימו כדי לחוות את העולם בעצמו. ככל שהוא צעיר יותר, כל התרחקות מהאם תהא קצרה יותר. האם יכולה לעודד את ההתרחקות הזו ולאפשר אותה. היא יכולה גם להזהיר ולהפחיד מפניה ואז יחשוש התינוק להתנסות בעצמו. כך גם ביחסים הזוגיים. בשלב הנבדלות (הדיפרנציאציה) מתחילים לצוץ ההבדלים. נגמרת ההערצה ובן הזוג נתפס באופן אובייקטיבי יותר. בני הזוג יוצאים מהסימביוזה על ידי הגדרת גבולותיהם האישיים. עבור חלק מהזוגות ההבדלים הללו יכולים להוות מקור לשיחות מתמשכות ומאתגרות. עבור זוגות אחרים, ההבדל הזה יוצר אכזבה גדולה.

כך קורה, למשל, שכאשר בן הזוג האחד מבקש ליצור לעצמו נפרדות, לדאוג קצת "לאני" ולא "לאנחנו", לחוות את העולם בעצמו, בן הזוג האחר נכנס לחרדה. כאשר בן הזוג האחד מבקש לצאת לפאב לבד עם חבריו או לנסוע לבדו לכמה ימים או להירשם לחוג סלסה, מתפתח ריב קשה. רוב הזוגות מגיעים לטיפול בשלב הזה ביחסים. כאשר זהו מקור הבעיות ביחסים הזוגיים, מאפשר המטפל לשניהם להבין שהמריבות הללו הן נורמטיביות והן מהוות שלב בהתפתחות הזוגית. כאשר מתפתחת ההבנה הזו, קל יותר לבני הזוג לקחת לעצמם חופש ולאפשר אותו גם לבני זוגם.

ד"ר אורן מסבירה כי בטיפול על פי הגישה התפתחותית, המטפל מזהה את השלב בו נמצאים בני הזוג ועוזר להם לעבור לשלב הבא ביחסים. כאשר בני הזוג יעברו את השלבים השונים בהצלחה, הם יגיעו לפיוס והדדיות. כאשר כל אחד מבני הזוג פיתח לעצמו זהות מוגדרת היטב, הוא חוזר להיות בטוח ומחפש ביחסים אינטימיות ותמיכה רגשית. כששני בני הזוג מוצאים סיפוק בחייהם האישיים, הם יוכלו מעתה לבנות קשר המבוסס על צמיחה ולא על חסך.

להשיל את ההגנות

תפיסת הקצוות היא גישה הטוענת שבין בני זוג מתקיים "משחק נסתר" ועל פי רוב לא מודע. המשחק הזה הוא הגנתי ומאפשר לכל אחד מבני הזוג להתמודד עם הפחדים ורגשות האשמה ששניהם חשים במשותף ובאופן לא מודע. כתוצאה מכך, כל אחד מהם חש את עצמו קשור לבן זוגו ללא יכולת הפרדה. בין זוגות כאלו ישנו חוזה נישואים סמוי ולא מודע הקושר ביניהם. בחוזה טמונים ההבטחות שהקשר הזוגי הבטיח לכל אחד מבני הזוג. הפרת האיזון העדין של החוזה הזוגי עלול לערער מערכת היחסים.

גישת הקצוות מזהה סוגי בריתות שבני זוג כורתים בינם לבין עצמם באופן לא מודע. למשל, זוג יכול לסכם באופן לא מודע: "אני תמיד אהיה זו שעוזרת ומטפלת ואז אתה בתגובה תרעיף עלי מאהבתך". היחסים יכולים להיות מבוססים על תפיסה זו שנים רבות, אבל אז לבן הזוג האחד יש צורך בשינוי, ואז בת הזוג תאמר משפטים כגון: "למה אתה אף פעם לא יוזם?", "למה תמיד אני זו שצריכה לעשות…". בתגובה להתנערות הזו שלה מהברית יגיב בן הזוג בקימוץ באהבה וההערכה שהוא סיפק עד כה.

כיוון שהברית הזו היוותה עד כה את הבסיס ליחסים, בלעדיה יחושו בני הזוג אבודים. זו שביקשה שינוי בתפקידה, לא ייחלה לכך שבן זוגה יקמץ באהבתו, אלא רק שיתחיל לזום. במצב כזה הקונפליקט יכול לגרום לבני הזוג להיקלע למשבר. הרעיון ששניהם יחליפו מדי פעם את התפקידים נראה מאיים לשניהם, ותפקיד המטפל לעזור להם בכך.

ברית אפשרית נוספת היא למשל ברית שנכרתה סביב עניין האוטונומיה. בברית כזו ישנו בדרך כלל בן זוג שלוקח על עצמו או מקבל את הזכות לקבוע ולהחליט ביחסים, והאחר שנענה לקביעות ולהחלטות של בן זוגו. כאשר בן הזוג הכנוע ירצה לפרוש כנפיים לעצמאות, שוב תתפורר הברית עליה נבנה כל מרקם היחסים. בן הזוג שהיה רגיל להיות הפוסק האחרון עלול להתמרמר. למשל, "מה פתאום הלכת לקנות בגד ים בלעדי?!", "מדוע נרשמת לחוג איטלקית בלי להתייעץ איתי?". כשהברית הופרה, הקונפליקט יכול להיות משתק עבור בני הזוג.

מטרת המטפל, על פי גישה זו, טוענת ד"ר אורן, תהיה לקרב בין שני קצוות הצירים כך שתהיה תנועה פתוחה ביניהם שתאפשר לכל בן זוג לגעת גם בקצה הנגדי שלו. אפלטון גרס, כבר לפני מאות שנים, כי "כדי שהנפש תפגוש את עצמה, היא צריכה לפגוש נפש אחרת". זוגיות היא ההזדמנות לצמיחה ולגדילה. מפגש עם נפש אחרת מאפשר לנו לפגוש את עצמנו ולהתפתח כתוצאה ממפגש זה – ולכן אף פעם לא כדאי להחמיץ הזדמנות זו וכדאי תמיד להשקיע בה את המרב והמיטב שבנו.

* מתוך המגזין דרך האושר