שווה למחות בעיר הזאת

ליבי ניצלה את השקט היחסי ששרר במאהל המחאה בשדרות רוטשילד בערב תשעה באב, ויצאה לסיבוב קצר בתקווה למצוא אהבה. פרויקט אהבה תוך שבעה ימים - היום השני
אני חייבת להודות שכשהמחאה החברתית תפסה תאוצה ושדרות רוטשילד התמלאו באוהלים ובמפגינים, ישר חשבתי שזו יכולה להיות הזדמנות טובה להכיר מישהו. אם כבר להכיר אז שיהיה מישהו ערכי, שיש לו עקרונות חזקים ושהוא מוכן ללכת איתם עד הסוף. כן, גם במחיר של לינה בחוץ בלילות שבהם הלחות מגיעה ל-100%.
ליהנות מכל העולמות: כל סוגי הגברים במקום אחד
יצא לי לעבור במתחם האוהלים ברוטשילד מספר פעמים. בפעם הראשונה רק הסתכלתי והתרגשתי מההתרחשויות. בפעם השנייה שעברתי במקום התקיימו 3 הפגנות אחת אחרי השנייה, ובכולן השתתפתי. בפעם השלישית הצטרפתי לדיונים ערים, התווכחתי עם אנשים, האזנתי למוסיקה ועקבתי אחר מישהו שצייר מודל במתחם האמנים.
ואז, לפתע פתאום, הבנתי את הפוטנציאל הטמון באירועי המחאה: הם מרכזים את כל סוגי הגברים במקום אחד; בצעדת המילואימניקים נתקלתי בגברים מסוקסים וגיבורים (גם לי מדים עושים את זה), בצעדת הרפתנים פגשתי כמה מושבניקים קשוחים שלא מפחדים מפרות ושיכולים לספק לי חלב לנס קפה לכל החיים, שלא לדבר על כמות הגברים שיכולתי להיתקל בהם "בטעות" בהפגנת הענק שנערכה במוצ"ש האחרון.
|
|||||
בגלל שהחלטתי לעשות הכל כדי למצוא אהבה תוך שבוע, כולל דברים שלא הייתי עושה בדרך כלל, החלטתי לצאת לצוד. אחד הדברים הטובים בלחפש אהבה באירועי מחאה זה שלא צריך להשקיע יותר מדי בבגדים, איפור, עקבים ועוד תוספות חיצוניות שנועדו למשוך את העין של בני המין הגברי. כדי ליישר קו עם המראה הכללי, לבשתי את מיטב מחלצות סיני שלי – גופייה וחצאית שעשויה מחתיכת בד שעוטפים בה את הגוף, סנדלי אצבע שטוחים ודקים ואיפור מינימלי (כי בכל זאת צריך להשקיע קצת).
אחרי שיטוט חסר תועלת בשדרה, הבנתי שאני צריכה להתמקם במקום אחד, ובו להשקיע את האנרגיה שלי, ולא להתפזר. התלבטתי איפה: בדוכן שבו החתימו אנשים על עצומה למען העלאת שכרם של הרופאים והמתמחים, יכולתי להכיר סטודנטים לרפואה ועוד איזה רופא חמוד שבא לתמוך, במתחם הפסיכולוגים יכולתי למצוא מישהו שיקשיב לי – ועוד בחינם – במתחם האמנים יכולתי להכיר איזה אמן מיוסר, אם חיפשתי להתחזק הייתי משתתפת בשיעור שהתקיים במאהל של התנועה הרפורמית, ואם רציתי לקבל גבר שכבר בא בחבילה אחת עם ילדים משלו – הייתי יכולה ללכת למתחם האבות הגרושים.
באתי, כבשתי, נתתי מספר טלפון
המשכתי להסתובב בין האוהלים, המתחמים השונים, הדיונים, עמדות ההסברה ושיעורי היהדות והספרות שהתקיימו בגלל שהיה זה ערב תשעה באב, תוך שאני מתלבטת איפה הכי כדאי לי לעצור ולזרוק את החכה למים. החום, הלחות והעייפות של סוף היום התישו אותי, ולכן עצרתי לנוח באיזו זולה קטנה ונטושה שמצאתי בין האוהלים. חלצתי נעליים, ישבתי על המחצלת שהייתה שם ושלפתי ספר.
אנשים שהגיעו למתחם כדי להסתכל על האוהלים ועל המוחים חלפו על פניי – תוך שהם מתבוננים בי ובטוחים שאני אחת מדיירות המקום (וזה די מובן לאור המראה של בחורה יחפה עם גופייה יושבת על מחצלת לצד אוהל). חלקם אף צילמו אותי מהצד, מנסים לתפוס זווית מיוחדת שבה יתפסו אותי, את האוהל ברקע ואולי גם את הספר שקראתי.
|
|||||
אחרי כחמש דקות הגיע בעל הזולה עם חברו: "אני רואה שפלשו לנו", הוא אמר בחיוך. "סליחה, לא התכוונתי לכבוש לכם את השטח, הייתי פשוט חייבת לנוח שנייה. אני הולכת", אמרתי בקול הכי רך ועייף שיש לי, תוך שאני יודעת שהוא יציע לי להישאר. וכך בדיוק היה. ולא רק שהוא הציע שאשאר, הוא שלף צידנית ומזג לי וודקה-אשכוליות, שאחרי שני שלוקים וראש מסתובב הוחלפה אחר כבוד בקולה.
קוראים לו דניאל (שם בדוי), לבחור שהשתלטתי לו על המקום. בן 38 (like), עובד בהיי-טק (like), יש לו דירה בתל אביב, מגיע למאהל כל ערב וישן מדי פעם באוהל כדי להזדהות עם המוחים (like, like, like). אה, כן, והוא גם נראה מעולה.
זה התחיל טוב והשיחה קלחה, עד שהגיע גבר תמהוני, סמי מסטול מאלכוהול או מסמים, שמתברר שדניאל מארח לו לחברה ומקשיב לסיפוריו על גרושתו, בית הכלא שבו ישב, המצב הביטחוני, הנשים שמגיעות למאהל ועוד ועוד. וזה לא הסוף: כל כמה דקות הגיעו אנשים שדניאל הספיק להכיר בשלושת השבועות שהוא כאן, עצרו, התיישבו לשתות משהו, קשקשו והמשיכו הלאה. מדי פעם החלפנו עוד כמה מילים בינינו, אבל, כמו שאמרתי – רוב הזמן היו לנו הפרעות.
אחרי שחלפו שעתיים והרגשתי שמיציתי, אמרתי שאני זזה. הוא ביקש את מספר הטלפון כדי ש"נהיה בקשר בהמשך" ונפרדנו בנשיקה על הלחי. אני נסעתי לדירה שלי, הוא נכנס לישון באוהל. האם יש כאן מצב לאהבה? האמת היא שאין לי הרגשה טובה בקשר לזה. אבל אולי זה רק בגלל הוודקה.
ולציון הסופי
כפי שציינתי בטור הראשון, במהלך כל דייט/תהליך היכרות ייבחנו 10 פרמטרים (ראו מסגרת), ועל פיהם יינתן ציון לכל גבר שהכרתי/יצאתי איתו לדייט. חשוב לציין שזה לא היה באמת דייט ולא היינו לבד, אך עדיין יש מה לומר על דניאל:
1. האם הוא משלם בדייט הראשון – לא היה על מה לשלם. מה שכן, הוא כיבד אותי במשקה אלכוהולי, שאני משערת שהיה עולה בסביבות ה-40 ש"ח אם היינו יושבים בפאב. הציון: 10.
2. האם הוא מציע לאסוף אותי מהבית – טוב, לא ממש היתה אפשרות כזו – אני התנחלתי אצלו. פרמטר זה לא נחשב בשקלול הסופי.
3. האם הוא לוחץ על סקס בדייט הראשון – הנושא לא עלה מכיוון שהיו אנשים אחרים מסביב. גם כאן פרמטר זה לא נחשב בשקלול הסופי.
4. האם הוא ג'נטלמן – 10.
5. איך הוא מתנהג לסביבתו – 10. מי שלא ראה את דניאל מאזין לאדם תמהוני שלא מפסיק לקשקש, לא יודע סבלנות מה היא.
6. האם אני מרגישה נוח לידו – 8.
7. האם הוא רק מדבר או מתעניין במה שיש לך להגיד – 10.
8. האם ואיך היתה הנשיקה בסוף הדייט – מכיוון שהיו אנשים, היתה רק נשיקה מנומסת על הלחי כשעזבתי את המקום. לא מכניסה פרמטר זה לשקלול הסופי.
9. האם הוא עניין אותי – 10.
10. האם היתה כימיה/מתח מיני – 7.
הציון הסופי: 9.3
ליצירת קשר עם ליבי בדוא"ל