שובר מוחות

סחרחורת. זה הדבר הכי קרוב לרגש שהצלחתי לצאת איתו מהסרט 'קלוברפילד'. 84 דקות של צילום תזזיתי גרמו לי לפנטז שחייזרים חוטפים אותי ממושב 13 בשורה השביעית, מוחקים לי את הזיכרון ומחזירים אותי לארץ כשכל זכר מהסרט הזה נעלם.

אני יכולה לדמיין לעצמי את הבמאי מאט ריבס ('רצח מאדום לשחור', הסדרה 'פליסיטי') קם בוקר אחד אחרי שהיה לו חלום על חייזר שנכנס בהתקף אמוק לניו יורק ומתחיל להרוס מכל הבא ליד. ריבס מרים טלפון למפיק הפורה ביותר שיכל לחשוב עליו, ג'יי.ג'יי אברהמס, שאחראי בין היתר לסרטי אקשן ומדע בדיוני כמו 'משימה בלתי אפשרית 3', 'ארמגדון', 'מסע בין כוכבים' (11), ולסדרות כמו 'אבודים', 'ניקיטה', 'זהות בדויה' ו'המשרד'.

לג'יי ג'יי ולריבס יש היסטוריה משותפת, הם צילמו יחדיו את 'פליסיטי', סדרת נעורים המזוהה עם פניה היפות של קרי ראסל המתולתלת. ג'יי ג'יי כנראה חשב שלא יזיק לעולם סרט אפוקליפטי נוסף שהמוקד בו הוא ניו יורק, ובטח שלא יזיק לאמריקאים לקבל שטוזה חזקה שתעזור להם להשתחרר מהפחד שטבעו בהם אירועי ה-11 בספטמבר, ויפה שעה אחת קודם.

התוצאה הסופית היתה סרט שנעשה בתקציב זעום במושגים הוליוודיים של 25 מיליון דולר, כששחקניו הראשיים אלמונים בני עשרים ומשהו ושעלילתו ואפילו שמו נשמרו בסוד. אולפני פארמאונט השתמשו במסע פרסום אינטרנטי שלא חשף הרבה, אך עשה את הבאזז ואף עלה יותר מהפקת הסרט. גם מי שראה את הטריילר שכבר עלה לאקרנים לא כל כך הבין במה מדובר.



והנה, הגיע ה-D DAY וקלוברפילד נחשף. העלילה (אם ניתן לקרוא לזה כך) מספרת על חבורה של צעירים שמתכנסת בביתו של רוב (מייקל סטאהל-דייויד), חבר שנוסע לעבוד ביפן, כדי לחגוג לו מסיבת פרידה. רוב בדיוק נפרד מבת', אהבת חייו, וכשהיא מגיעה למסיבה עם בחור חדש הוא מתבאס לגמרי. בזמן שהוא יושב עם חבריו בחדר קטן ומהגג על משמעותה של אהבה, הכל מתחיל לרעוד. החברים מזדרזים לרדת למטה, תוך שהם תוהים אם מדובר בהתקפת טרור נוספת, כשלפתע כדור אש מתפוצץ בכיוון הים, ומשהו ענק עף לעברם. מסתבר כי זהו ראשו של פסל החירות, כמה אמריקאי מצדם.

כאן מתחיל בליל של צעקות, בריחה, קולות נפץ, מטחי אש, חיילים ומפלצת אחת גדולה שכל מטרתה לפלס דרכה בין מגדלי ניו יורק, תוך כדי שהיא דורכת על בני אדם ומשירה מעליה עכבישי ענק רעבים.

רוב, ביחד עם חברו האד, אחיו ג'ייסון, חברתו לילי ונספחת בשם מרלנה, פורצים במנוסה, כמו כל תושבי העיר, עד לשלב שבו רוב מקבל שיחת טלפון מבת', שמבשרת לו כי היא תקועה בין הריסות ביתה. רוב מחליט לחזור אחורה אל לב ליבה של העיר ומוקד השתוללות המפלצת חסרת האוריינטציה, כדי להציל את אהובתו.

את הסרט, כמעט מתחילתו ועד סופו, אנו רואים דרך מצלמתו של האד (טי.ג'יי מילר). האד, טיפוס אובססיבי ונודניק, לא מניח את המצלמה לרגע. צלם הסרט, מייקל בונווילן, נעזר במומחים כדי ליצור את הצילום המיוחד שלא נח לרגע, אך נאיבי לחשוב שצילום מקורי הוא שיגרום לסרט להפוך ללהיט.



מסתבר כי תופעות כמו הקאות וסחרחורות נרשמו אצל צופי הסרט בארה"ב, ולפי דעתי אם הסרט היה נמשך 85 דקות במקום 84, כבר היה צורך בחלוקת עזרה ראשונה לכל מי שנכנס לצפות בו.

נכון שקלוברפילד עשה כמעט 50 מיליון דולר בסופשבוע הראשון שלו בארה"ב, אבל האם אנשים באמת הגיעו בגלל הסרט, או שמא בגלל האסוציאציות שהוא מעלה, ובשל הבערה שמרגישים האמריקאים בצלקת שנשארה להם מה-11 בספטמבר? ואם כן – מה לשאר העולם ולסרט הזה, שמלבד כאב ראש לא הותיר אצלנו שום חותם?

 

'קלוברפילד', ארה"ב 2008. במאי: מאט ריבס. שחקנים: ליזי קפלן, ג'סיקה לוקאס, טי.ג'יי מילר, מייקל סטאהל-דייויד. 84 דק'