שובו של המָלַאי

מתכונים מהאינטרנט הם משהו שצריך לקחת בערבון מוגבל, ולמדתי זאת על בשרי, או יותר נכון – על סיריי. לפני כמה שבועות בישלתי עם חברה ארוחה הודית כיד המלך. מה לא היה שם? אלו גובי (כרובית ותפוחי אדמה), פלאק פניר (תבשיל תרד עם גבינה), עוף טיקה, וגולת הכותרת – ניסיון שלא צלח להכין מלאי כופתה.

מה זה מלאי כופתה? (או קופטא, או קופתא, או כופתא – תלוי את מי שואלים). ובכן – גם כאן תלוי את מי שואלים. באופן כללי מדובר ברוטב סמיך ומתובל של עגבניות, שמנת ותבלינים, בתוכו שוחות להן קציצות סולת, תפו"א או וריאציות אחרות.

ובכן, זה נשמע קל. הרכיבים ידידותיים, ההכנה לא מסובכת, אבל הקציצות, רחמנא ליצלן, התפרקו ברוטב והפכו לעיסה.

כמפלט אחרון מפני בושה קולינרית החלטתי ללכת לסדנת בישול הודי. המלאי הנכסף היה בתפריט ואני כבר ראיתי את האור בקצה המנהרה.

ב-19:00 בדיוק התייצבתי בסניף של "קוק סטור" ברחוב ביאליק ברמת-גן. התיישבתי ליד השולחן הארוך ותפסתי נקודת תצפית טובה על הסירים. לאט-לאט הגיעו אנשים נוספים, ובכמה דקות של איחור התחלנו את הסדנא.

השפית אלה חורי הורידה מן המדף בזו אחר זו צנצנות קטנות ומלאות בתבלינים מתבלינים שונים: הל שלם והל טחון, קינמון, כוסברה יבשה, גאראם מסאללה (תערובת תבלינים הודית), כורכום וכמון, אליהם הצטרפו צרור גדול של כוסברה, שורש טרי של ג'ינג'ר ופלפלים חריפים.



הסדנה החלה בהסברים קצרים וממצים על המטבח ההודי על שלל גווניו ומחוזותיו, ועל המאכלים המרכיבים אותו. הצגנו את עצמנו, כשהכוכבת ללא ספק היתה סבתא רחל שהציגה את עצמה כ"אני רחל ובאתי לבשל".

קיבלנו את דפי המתכונים וללא שהות נוספת התחלנו לבשל. בהתחלה היתה זו הזירה של אלה (במלרע) שהתחילה עם הכוכב של הערב (שלי לפחות) – אתם כבר יודעים. אחריו הגיע האלו פארנטה – פיתה הודית ממולאת בדברים טעימים. אנחנו הכנו מילוי של בצל מטוגן, תפוחי אדמה ותבלינים.

מה שכיף בבישול ההודי זה שאין חוקים ואין כמויות. התיבול הוא בגדר המלצה, ואם שכחתם גי'נג'ר או שמתם יותר מדי קינמון, החיך שלכם, סביר להניח, יסלח לכם. כך יצא שכל אחד הציע או ביקש להוסיף מזה, להוריד מזה או לשים מהכל, והרבה.

אחרי שהכנו את הבצק לפארנטה נתנו לו לנוח ועברנו לאורז ביראני הריחני. בשלב הזה נרשם קרקור בטן קולקטיבי והרעב החל לזחול במורד הגרון. התבלינים פותחים את התיאבון ואנחנו מנשנשים בחטף צימוקים שנותרו בקערה או ג'ינג'ר מסוכר שאלה העבירה בינינו. אבל כנראה שזה היה לטובה, כי הרעב הניע אותנו לקום ולעשות מעשה.

בתוך כמה דקות הפכה הסדנא לבית מלאכה רוחש. האחד קוצץ, השני מטגן, השלישי לש והרביעי טועם. בשעה האחרונה של הסדנה עשינו פי שניים ממה שהכנו בשעה הראשונה.



הספקנו להכין פלאק פניר עם טופו במקום גבינה; תבשיל דאל שבלע בתוכו כמעט 100 גרם של חמאה (אבל כולם הצהירו שהם לא בדיאטה), וגם ראיטה – יוגורט מתובל.

בשעה היעודה נערך השולחן, הכיריים דממו והריחות השתלטו על המרחב הקטן. ישבנו לאכול והחלטנו פה אחד שהכל פשוט טעים, וגם אם אחד רצה יותר ג'ינג'ר והשני ממש לא אוהב קוקוס, הכל התחבר בסופו של דבר למטעמים שהתקבלו על כולם.

הסדנה הועברה באווירה נעימה, לוותה בהסברים קצרים ופרקטיים והשיגה את ייעודה: טיפים, מתכונים ובטן מלאה. הדבר היחיד שהפריע היה השולחן הארוך – היה הרבה יותר אפקטיבי ונכון מבחינת נוחות להעביר כזו סדנה על שולחן מרובע, כדי שכולם יוכלו לראות, אבל מרגע שהתחלנו לבשל הכיסאות נותרו מיותמים עד לזמן האכילה.

 

סדנת בישול הודי ברשת The Cook Store. מחיר: 229 שקלים לאדם