נשות המהפכה

יוזמות שביתת הנשים עם הפנים לבחירות

סתיו ארנון דרור שדות ורותי קליין. צילום: מיכאל טופיול
סתיו ארנון דרור שדות ורותי קליין. צילום: מיכאל טופיול

אחרי שסחפו עשרות אלפים למאבק באלימות נגד אלימות, רותי קליין, דרור שדות וסתיו ארנון מסמנות את היעד הבא: הכנסת. יום האישה 2019, נשות המהפכה

88 שיתופים | 132 צפיות

עד לשנה האחרונה היה נדמה שנשים ישראליות יודעות להפגין על כל נושא בעולם – ימין, שמאל, להט"ב, איכות סביבה וזכויות חברתיות, הן תמיד שם, ממלאות כיכרות ועוצרות את התנועה, נלחמות בכל אי צדק, חוץ מאחד – החיים שלהן. איכשהו, כשהנושא על הפרק הוא המאבק הפמיניסטי, אלימות נגד נשים ומקרי רצח שלא נגמרים, האקטיביזם נדחק לטובת פתרונות מנומסים ושקטים יותר. אבל לא עוד. 2018 הייתה השנה שבה יצאנו לרחובות יחד בהמון מאוחד. כ־30 אלף בני אדם מילאו את כיכר רבין ב־4 בדצמבר, במחאה על מגיפת האלימות נגד נשים, ועוד עשרות אלפים תמכו באופנים שונים והשביתו מקומות עבודה. מחאת הנשים פתחה מהדורות והפכה לנושא שיחה שאי־אפשר להתעלם ממנו. נשים רבות היו חלק מהארגון והיצירתיות שאפשרו את המציאות הזו, ובתוכן בולטות במיוחד דרור שדות (24), רותי קליין (28) וסתיו ארנון (29) שפתחו את דף האירוע "אני אישה, אני שובתת", שבוע לפני מחאת הנשים הגדולה.

"את ההתעוררות בשטח אפשר היה להרגיש חודשים לפני ההפגנה", משחזרת שדות, "היו כמה הפגנות קטנות בארץ, הארגונים התחילו להתעורר ואז קרו כמה דברים שהיו הגפרור. זה היה חודש 'האלימות נגד נשים', הייתה הצעה לוועדת חקירה פרלמנטרית על אלימות נגד נשים אבל הקואליציה הפילה אותה ובאותו יום ביבי נתניהו ביקר במקלט לנשים מוכות. זה צרם מאוד לאור זה שהבטיחו להעביר תקציב של 250 מיליון שקל למלחמה בנושא הזה, שלא עברו. באותו שבוע נרצחו שתי נערות: סילבנה צגאי ויארה איוב, וזהו, השטח בער. הבנו שאנחנו חייבות לעשות משהו עכשיו. סתיו, רותי ואני נפגשנו באותו לילה, כתבנו תוכנית מסודרת למה צריך לקרות ופרסמנו איוונט בפייסבוק".

השלוש שותפות לאקטיביזם כדרך חיים – שדות היא הדוברת של חבר הכנסת ויו"ר סיעת חד"ש והרשימה המשותפת איימן עודה, ארנון עבדה באותו זמן במוקד לפליטים ומבקשי מקלט וקליין היא יועצת תקשורת של מאבקים חברתיים רבים. "מיד אחרי פרסום האיוונט קיבלנו טלפון מענת ניר, פעילה נוספת שכינסה את קואליציית ארגוני הנשים ורצתה להצטרף", ממשיכה שדות, "יש עוד הרבה נשים בגרעין המייסד של המחאה, כמו חן אריאלי ויארא כריים (יו"ר אגודת הלהט"ב ופעילה חברתית בהתאמה, ה"ב), האיחוד של כולן ביחד הוא מה שאפשר לזה לקרות".

השביתה נקבעה ל־4 בדצמבר, לשעה עשר בבוקר. נשים בכל הארץ התבקשו לציין את המחאה ל־24 דקות, לזכר 24 נרצחות. חלקן יצאו ל־24 דקות לחסום כבישים, אחרות עמדו מחוץ למקום עבודתן או העלו פוסטים ברשתות החברתיות. בנוסף, היו הפגנות, מיצגי אומנות וחסימות כבישים ספונטניות, ב־150 מוקדים בסך הכול, עד להפגנה הגדולה בערב בכיכר רבין. "המערכת איימה עלינו מאוד, היה קשה לבקש לשבות יום שלם, אז מצאנו פתרונות – לעמוד בשעה 10, ללבוש שחור, נתנו אפשרויות כך שכל אחת תצליח לבטא את ההזדהות שלה עם המחאה. זה היה אירוע מתמשך שנמשך כל היום", אומרת קליין.

בהפגנת הלהט"בים היה דגש גדול על גיוס חברות מסחריות, שיאפשרו לעובדים הלהט"בים שלהם להיעדר למשך כל היום. אתן ויתרתן על הכיוון הזה?

שדות: "קל יותר לבקש מחברות מסחריות לאפשר ללהט"בים לשבות יום שלם, כי מדובר ב־15 אחוז מהאוכלוסיה, עם נשים שהן יותר מ־50 אחוז מהאוכלוסיה זה קשה יותר. יצרנו קשר עם חברות מסחריות אבל זה היה פרויקט צד, זה לא היה העניין. כן היו רשויות מקומיות ששיתפו איתנו פעולה, והרשויות הערביות היו מהראשונות להגיד שהן שובתות".

קליין: "הכוח הכי גדול של המחאה היה ההתאחדות של נשים מכל קצוות החברה. חרדיות, חילוניות, פלסטינאיות, מבקשות מקלט, מתנחלות, כולנו הבנו יחד שצריך לשים בצד את ההבדלים בשביל המטרה המשותפת".

את תוצאות המחאה אפשר היה להרגיש מיד. ועדת השרים לטיפול באלימות במשפחה התכנסה ואישרה את העברת התקציב, הובטח שהוא יועבר תוך חמש שנים והוא אף הוגדל ב־2019 מ־30 ל־50 מיליון שקל. "אנחנו רוצות לראות שכל התקציב אכן יועבר תוך חמש שנים", אומרת ארנון, "אבל כבר עכשיו אפשר לראות שינוי של השיח. מאז המחאה הוכפל מספר הנשים שפנו לקבל סיוע של נפגעות אלימות והנתון הכי מרגש הוא שעלה גם מספר הגברים שמתלוננים על פן אלים באישיות שלהם ומבקשים טיפול. ועכשיו, אחרי שהוכחנו לנשים שאנחנו יכולות לעשות שינוי ביחד, אנחנו לוקחות את זה לשלב הבא – הבחירות".

"המטרה שלנו היא שנשים יכריעו את הבחירות האלה. שידרשו מהמפלגות פתרונות לאלימות כלפי נשים", סתיו ארנון, דרור שדות ורותי קליין. צילום: מיכאל טופיול
"המטרה שלנו היא שנשים יכריעו את הבחירות האלה. שידרשו מהמפלגות פתרונות לאלימות כלפי נשים", סתיו ארנון, דרור שדות ורותי קליין. צילום: מיכאל טופיול

ארנון וקליין עובדות כעת פול טיים בשיתוף עם האקטיביסטית ענת ניר בארגון חדש שהקימו על בסיס המחאה "אני אישה, אני בוחרת", שמעביר את הכוח מהרחוב אל הקלפי. "המטרה שלנו היא שנשים יכריעו את הבחירות האלה. שידרשו מהמפלגות פתרונות לאלימות כלפי נשים, יצירת שוק תעסוקה שוויוני, חינוך מגדרי מגיל הגן, ייצוג של נשים סביב שולחן קבלת ההחלטות ומניעת הדרת נשים במרחב הציבורי", אומרת ארנון, "פתחנו אתר שמספק מידע על פעילות בנושאים האלה של כל המפלגות, על ייצוג נשים בתוכן ועל קידום ענייני הנשים. אנחנו מתמקדות בנשים שמקדמות נשים, לא בעלי תאנה. אנחנו גם מופיעות בחוגי בית ברחבי הארץ בהם אנחנו נותנות לנשים את הכלים לשאול שאלות את הפוליטיקאים".

"כל הפוליטיקאים מדברים היום על תיק הביטחון, זה הזמן לנשים לעשות ריקליימינג למושג הביטחון. סוגיות ביטחוניות זה לא רק הנושא המדיני – גם רצח נשים הוא סוגיה ביטחונית", מחזקת שדות.

"כבר רואים שהשיח בבחירות האלה מתחיל להשתנות", מסכמת ארנון באופטימיות, "בנאום הראשון והחשוב שלו, בני גנץ דיבר על אלימות נגד נשים, זה משהו שלא שמענו בעבר בנאום כזה. אורלי לוי אבקסיס מציעה רשימה עם 50 אחוז נשים בתוכה. כל אלה הם צעדים חשובים אבל אנחנו נמשיך לעקוב, לא נסתפק בהבטחות בחירות אלא נדרוש מהפוליטיקאים לממש אותן".