רשת סדרתית
בארצות הברית אחד מכל שלושה מתבגרים סובל מהצקות באינטרנט העלולות להיות הרסניות, וההערכה היא כי בישראל המצב דומה. איך מונעים מצבים כאלה ואיך מתמודדים איתם?
החשיפה הרבה והאפשרויות האינסופיות שהמחשב מספק היום לילדים, הפכו אותו לחברם הטוב של רבים מהם, המעסיק אותם שעות ארוכות מדי יום. אבל ה"חבר" הזה עלול לגרום להם גם לעוול, בצורת השפעות שליליות כמו הצקות, הטרדות, פגיעה או הסתה. כך נוספת להתמודדות של הילדים מול העולם החברתי הממשי שבו הם חיים, התמודדות חשובה לא פחות – עם העולם הווירטואלי שבתוכו הם מתנהלים, כלומר הרשת החברתית במחשב.
בהתאם לכך, גם ההורים של היום עשויים למצוא את עצמם בהתמודדות חדשה עם מטרדים כלפי ילדיהם. רבים מהם זקוקים להכוונה ולייעוץ בכל הנוגע למה שאפשר וצריך לעשות במקרים של הצקות לילד דרך האינטרנט, בין אם הדבר מתבטא בחרם ובהכפשה מילולית ובין אם בניסיון לפגוע בו בכל צורה אחרת.
ההורים לא יודעים
המקרה המפורסם והקיצוני ביותר בנושא הטרדות ברשת אירע בשנת 2003 בארצות הברית: ריאן האליגן בן ה-13 התאבד בעקבות הצקות מתמשכות והטרדות מצד חבריו לכיתה, שבוטאו כלפיו על דפי רשת האינטרנט. מדי יום ספג האליגן עלבונות וכינויי גנאי, ולא עמד במועקה הנפשית שהתלוותה למסע ההכפשות כלפיו. מקרה לא פחות חמור שאירע בארץ ונחקר על ידי המשטרה היה הודעה במחשב ששלח ילד בן 12 לילדה שהכיר, שבה איים עליה שיעשה לה "מה שעשו לילדה מקצרין" (תאיר ראדה, הילדה שנרצחה לפני כשנתיים וחצי בשטח בית ספרה).
הטרדה באמצעים טכנולוגיים, בטלפון הסלולרי או באינטרנט, עלולה ללוות את הילד במשך כל שעות היום, בהיותו בבית, מבלי שיוכל לדעת מיהו המטריד. מבחינה זו, במקרה של הצקות "בעולם האמיתי", בבית הספר או בשכונה, הילד לפחות יודע בדרך כלל מי עומד מאחוריהן, ובכל מקרה יכול להתגונן כנגדן בשובו הביתה, למקום מוגן.
מימדי התופעה של הצקות לילדים באמצעות האינטרנט רק הולכים וגדלים. ילדים יכולים למצוא את עצמם במציאות בלתי נסבלת שעלולה להובילם למצבים של חוסר אונים, תסכול, כעס, עלבון ונידוי, ומכאן הדרך לתוצאות הרסניות היא קצרה.
מחקרים מראים כי ברוב המקרים, ילדים שסבלו מהצקות באופן קבוע בזמן בית הספר, בכיתה או בהפסקות, הם אלו שיסבלו גם מהטרדות ברשת האינטרנט. לא אחת ישנה התאמה ברורה בין המתרחש בין כותלי בית הספר לבין ההצקות במחשב, והמשמעות היא כי ילד דחוי חברתית עלול לקבל מסרים אלימים והצקות גם בזמן שהוא יושב בביתו שלו מול המחשב הפרטי שלו. ילדים נוטים להיות אכזריים כלפי חלשים, ורבים מהם יחושו ביטחון מופרז ותחושת עליונות בבואם לשלוח מסר מעליב ובוטה כלפי ילד אחר מעל המסך. מבחינה זו, עוצמת הבריונות הווירטואלית עלולה להיות הרסנית וקשה הרבה יותר ממצבים שבהם ילד אחד עומד מול ילד אחר, באופן פיזי. במצבים כאלה ישנה חשיבות רבה להתערבות ההורית ולמקום שהורי הילד הנפגע לוקחים בסיפור.
"הסמכות ההורית לא נגמרת מול מסך המחשב", מדגישה צביה אלגלי, יועצת איגוד האינטרנט הישראלי לגלישה בטוחה ברשת העוסקת במודעות הורים לנושא. לדבריה, לא די בכך שהורים יגוננו על ילדיהם מפני חשיפה לתכנים בעיתיים ואלימים כמו פורנוגרפיה ברשת, אלא שמחובתם להיות לפני הכל מודעים לתרבות ההצקות וההטרדות הווירטואליות.
"ישנה תפיסה מוטעית בקרב הורים, לפיה אם גם אני גולש/ת באינטרנט אני יודע/ת מה הילד שלי עושה. אבל זה בכלל לא נכון", אומרת אלגלי. "בתוך מגוון האתרים שאליהם גולשים הילדים ישנם תכנים מדהימים, אולם תופעת ההצקות וההטרדות קיימת במלוא עוצמתה עד כדי כך שכל ילד שלישי כיום חשוף להצקות במדיום הזה". אלגלי נסמכת בדבריה על מחקרים שנערכו באחרונה בארצות הברית ומראים כי אחד מכל שלושה מתבגרים סובל מהצקות באינטרנט. גם בארץ, על פי הערכות, המצב אינו שונה בהרבה.
ילדים רבים יחושו ביטחון ותחושת עליונות בבואם לשלוח מסר מעליב ובוטה כלפי ילד אחר
ליווי מגיל צעיר
ההצקות לילדים באמצעות האינטרנט מגיעות לרוב מחברים ומילדים שהילד מכיר. אלגלי מציינת כי הטרדות אלה יכולות לבוא לידי ביטוי בכמה דרכים, כאשר הבולטת בהן היא תוכנות למסרים מיידים, כמו איי.סי.קיו או מסנג'ר. "ילדים בכיתה יכולים להחרים ילד מסוים, להתעלם ממנו ולא להשיב לו. הם יכולים להתאגד ולתקוף אותו בצורה מעליבה, להפיץ כנגדו שמועה לא נעימה או תמונות מביכות, לשנות תמונה שלו לתמונה פוגעת, וכיו"ב".
תופעה מדאיגה נוספת שמציינת אלגלי היא לחימה של קבוצות שטנה כלפי ילדים. "במדיום של רשתות חברתיות של ילדים ניתן לפעול בתוך קבוצה. לא פעם ילדים מתאגדים לקבוצה וקוראים לה בשם הילד שאליו הם מתנכלים, או בשם השמועה שאותה הם מפיצים", היא מתארת. דוגמאות? "דני האידיוט", "רונית השקרנית" וכיו"ב. ישנם גם מקרים שילדים יוצרים ברשת פרופיל שקרי עבור מישהו, ילד או אפילו מורה, ובו הם מציינים פרטים ונתונים שקריים שגורמים למבוכה רבה, או מעלים תמונות פוגעות שעוברות את גבול הטעם הטוב.
מה את מציעה להורים לעשות כדי לגלות אחריות הורית לתרבות הגלישה של ילדיהם?
לשיטתה של אלגלי, המניעה היא החשובה ביותר, כלומר שינוי דפוסי התנהגות פסולים ובדרך זו צמצום, ככל האפשר, של אפשרות פגיעה בילדים נוספים. "הורים צריכים להיות מעורבים כבר מגיל צעיר מאוד ולא להיזכר פתאום כשהילד בן 15", היא מבהירה. "עליהם ללמוד את הנושא ולהיחשף לתכנים שאליהם חשופים ילדיהם. זהו חינוך לתרבות, לפני שמשהו נורא יוכל לקרות. כפי שמלמדים ילדים איך להתנהג בחברה או להיזהר בכבישים, כך על ההורים ללמד את ילדיהם כללים מותרים לצד כללים אסורים בגלישה ברשת האינטרנט. האחריות והמקום של ההורה הכרחיים כדי לפתח אצל דור הילדים שלנו תרבות גלישה בטוחה ונעימה".
אלגלי ממליצה להורים ליטול חלק פעיל בפעילות ילדיהם ברשת, מהרגע הראשון של השימוש בה. "קחו כיסא ושבו לצד הילד בזמן הגלישה, אל תסתפקו בכך שתעמדו מעליו חמש דקות בזמן שהוא יושב ליד המחשב. הקדישו לכך לפחות רבע שעה ביום, ותוכלו לראות זאת כזמן איכות שלכם עם הילד. רק כך הוא יתרגל לעובדה שהוא לא תמיד פועל לבד במחשב ושהתחום של האינטרנט אינו פרטי לגמרי, כי לפעמים הוא גולש עם אמא או אבא.
"בנוסף, על ההורה לכוון, להתעניין ולשאול: מה אתה עושה?, לאן אתה גולש?, אילו אתרים אתה אוהב?, איזה מידע אתה יכול לקבל מהם?, איך אתה מתכתב עם ילדים אחרים?, מה הכינוי שלך ברשת?, האם אתה שייך לקבוצה כלשהי?, האם רוב הילדים שאיתם אתה מתכתב מוכרים לך?". על ההורים להתעניין, לבקש לדעת, לראות, להיות חלק מהעולם של הילד במחשב".
אלגלי מציעה להורים לראות בכך הזדמנות פז להיכנס לעולם התוכן של ילדיהם: בעוד שבחוץ קשה להימצא עם הילד בשלל פעילויותיו (וזו גם תיחשב "פדיחה" עבורו אם הוריו יתלוו אליו), הרי שבבית, בסביבה נעימה, ניתן ליהנות ולשחק יחד במשחקי מחשב, ללמוד ולרכוש מיומנויות במשחקי תפקידים ובשלל אתרים נפלאים עבור ילדים והורים. רעיון נוסף שמעלה אלגלי הוא לקיים "מעגל הורים", כדי לספק מידע אחד לשני על המתרחש ולהיות מעורבים בחיי הילדים דרך הקשר המשותף בין ההורים. זהו מעגל תומך שיש לו כוח והשפעה והוכח כשיטה יעילה.
ובכל זאת, אם לא הצלחנו למנוע, איך נתמודד עם תופעה של הצקות לילד שלנו באינטרנט?
"ראשית, חשוב להעביר לילדים מסר ברור שהם לא צריכים להתמודד לבדם עם מקרים כאלה. אם בעולם האמיתי, רוב ההורים מצפים מילדיהם להסתדר בעצמם בעת עימותים חברתיים, הרי שכאן ציפייה כזו תשאיר אותם חסרי אונים ומבולבלים כי אי אפשר להסתדר לבד מול מתקפה כזו. לכן, חשוב לומר לילדים מראש שיש מה לעשות במקרים כאלה וכי עליהם לספר תמיד לאמא ואבא אם מישהו מציק להם. למשל, אם פועלת קבוצת שטנה נגד ילד כלשהו, ההורים חייבים לדעת על כך וליידע את הגורמים השונים בבית הספר. כך ניתן יהיה לאתר את הילדים שעשו זאת, לשוחח עם הוריהם ולגרום לפירוק הקבוצה. בנוסף, אם מישהו מעלה לרשת חומר מעליב או מביך, ניתן בהחלט לפנות להנהלת האתר ולבקש להסירו. צריך לדעת שיש מה לעשות בנדון, ושכהורים אנחנו חייבים לתמוך בילד המוטרד ולסייע לו ככל שרק אפשר".
כללים להורה ולילד
בני ישראלי, רכז בעמותת אשנ"ב – אנשים למען שימוש נבון באינטרנט (הוקמה להנצחת ערן אדרת ז"ל, חייל שהתאבד לאחר שקיבל תשובה מפורטת לשאלה ששאל בצ'ט באינטרנט: "איך הכי טוב להתאבד עם M16"), מונה את הכללים החשובים שמחובת ההורים להעביר לילדיהם. לדבריו, הורים שהילד שלהם גולש ברשת באופן קבוע ולזמן ממושך בלעדיהם, חייבים לשוחח עימו על הסכנות הקיימות וללמדו כללים חשובים בנושא:
* לא לתת פרטים (שם, כתובת, מספר טלפון, שם בית הספר וכו') לאנשים שהם אינם מכירים.
* לבחור כינוי בצ'ט שלא מאפשר זיהוי (מין, שם המשפחה, כתובת או בית הספר), ולהימנע מבחירת כינויים "מזמינים" או "מפתים" ("המהממת", לדוגמה).
|
|||||
* לצאת מהפורום או מהצ'ט ברגע שאתה מרגיש מוטרד (בשל בקשת פרטים או אי נעימות בשיחה).
* להיזהר מצ'ט בחדר פרטי: שם, מעצם היותם לבד ובלי נוכחות אינטרנטית של משתתפים אחרים, קל יותר לפתות ילדים למסור פרטים אישיים ולהטריד אותם. כמו כן, להיכנס רק לחדרי צ'ט שיש בהם מנהל.
* לא לקיים פגישות אמיתיות עם זרים שהכירו רק דרך האינטרנט. רק בהסכמת ההורים ניתן ללכת לפגישה, וגם אז בליווי אחד מהם ובמקום ציבורי הומה אדם.
* לא לקנות ולא להזמין דבר באינטרנט, ללא הסכמת ההורים.
* לא לשלוח את התמונות שלהם או כל דבר אחר באינטרנט, ללא אישור ההורים.
* לא להשתמש בשפה גסה באינטרנט ולא לשלוח הודעות לא נעימות (מטרידות, אלימות, מאיימות אמו מכפישות).
* לא לחדור למחשב אחר, לא לשבש פעולת מחשב אחר, לא להעתיק תוכנות ללא אישור. כל אלה מוגדרים כעבירות על החוק.
בנוסף מציין ישראלי עצות מועילות להורים עצמם, במטרה להימנע מהתופעה של הצקות והטרדות לילדיהם ברשת:
* מוטב שהמחשב לא יהיה בחדר פרטי וסגור, אלא בסלון הפתוח.
* ליצור תקשורת והבנה טובה עם הילדים סביב הנושא: להתעניין ולברר לגבי הרגלי הגלישה שלהם.
* לבדוק מדי פעם את תכני הפורומים והצ'טים שבהם משתתפים הילדים. המטרה היא לגלות האם הילד מוטרד או מאוים, האם הוא במצוקה, מבקש עזרה במקומות לא ראויים ולא רצויים. לדידו של ישראלי, הגנה על הילד מפני סכנות הרשת עולה על הצורך לשמור על פרטיותו.
* לגבש הסכם גלישה משותף בהסכמת הילדים. מוכח בסקרים שבמקום שיש הסכם כזה, הסכנה פחותה. ההסכם אמור לכלול התחייבות של הילד שלא למסור מידע מזהה על עצמו, להודיע להוריו על איום או הרגשה לא נוחה, לא להיפגש עם זר מהרשת ללא אישורם, לא לגלוש לאתרים שהתחייב שלא לגלוש בהם, להקפיד על מספר שעות גלישה ביום שנקבע מראש ולהימצא בקשר מתמיד עם ההורים באשר לכללי ההתנהגות ברשת. ההורים מתחייבים בהסכם ללמוד ולדעת על הגלישה ברשת כמה שיותר, ולקיים דיאלוג שמציב גבולות שיטוט ברשת, מתוך אמון וללא חרדה מיותרת.
אם חלילה נתקלתם בהודעה מטרידה, ישראלי מציין כי יש לשמור אותה במחשב ולהעבירה לטיפולו של ספק האינטרנט. ניתן לדווח למחלקת אבטחת מידע של הספק. במקרה של התנהגות לא ראויה, מרמה, הטרדה או ניצול מיני – יש לדווח בהקדם לרשויות ולמנהל הפורום/הצ'ט ואף למועצה לשלום הילד, ובמקרה של עבירה חמורה יש לפנות למשטרה.