רשת סדרתית

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם

למרות שרוב הילדים מתארים את חוויית הגלישה כבטוחה ומהנה, הרי שבפועל, מספר הילדים שחוו הטרדות והתנכלויות תוך כדי גלישה באינטרנט עולה משנה לשנה. עובדה זו מחייבת את הילדים וההורים כאחד לדעת מהם הכללים הרצויים לשימוש נכון ברשת, מה מותר ומה אסור לעשות, במטרה להימנע מהסכנות הקיימות בה.

החשיפה הרבה והאפשרויות האינסופיות שהמחשב מספק היום לילדים, הפכו אותו לחברם הטוב של רבים מהם, המעסיק אותם שעות ארוכות מדי יום. אבל ה"חבר" הזה עלול לגרום להם גם לעוול, בצורת השפעות שליליות כמו הצקות, הטרדות, פגיעה או הסתה. כך נוספת להתמודדות של הילדים מול העולם החברתי הממשי שבו הם חיים, התמודדות חשובה לא פחות – עם העולם הווירטואלי שבתוכו הם מתנהלים, כלומר הרשת החברתית במחשב. בהתאם לכך, גם ההורים של היום עשויים למצוא את עצמם בהתמודדות חדשה עם מטרדים כלפי ילדיהם. רבים מהם זקוקים להכוונה ולייעוץ בכל הנוגע למה שאפשר וצריך לעשות במקרים של הצקות לילד דרך האינטרנט, בין אם הדבר מתבטא בחרם ובהכפשה מילולית ובין אם בניסיון לפגוע בו בכל צורה אחרת.



משלושה יוצא אחד

המקרה המפורסם והקיצוני ביותר בנושא הטרדות ברשת אירע בשנת 2003 בארצות הברית: ריאן האליגן בן ה-13 התאבד בעקבות הצקות מתמשכות והטרדות מצד חבריו לכיתה, שבוטאו כלפיו על דפי רשת האינטרנט. מדי יום ספג האליגן עלבונות וכינויי גנאי, ולא עמד במועקה הנפשית שהתלוותה למסע ההכפשות כלפיו. מקרה לא פחות חמור שאירע בארץ ונחקר על ידי המשטרה היה הודעה במחשב ששלח ילד בן 12 לילדה שהכיר, שבה איים עליה שיעשה לה "מה שעשו לילדה מקצרין" (תאיר ראדה, הילדה שנרצחה לפני כשנתיים וחצי בשטח בית ספרה).

הטרדה באמצעים טכנולוגיים, בטלפון הסלולרי או באינטרנט, עלולה ללוות את הילד במשך כל שעות היום, בהיותו בבית, מבלי שיוכל לדעת מיהו המטריד. מבחינה זו, במקרה של הצקות "בעולם האמיתי", בבית הספר או בשכונה, הילד לפחות יודע בדרך כלל מי עומד מאחוריהן, ובכל מקרה יכול להתגונן כנגדן בשובו הביתה, למקום מוגן.

ממדי התופעה של הצקות לילדים באמצעות האינטרנט רק הולכים וגדלים, ואין ספק כי טמונה בה סכנה של ממש. ילדים יכולים למצוא את עצמם במציאות בלתי נסבלת שעלולה להובילם למצבים של חוסר אונים, תסכול, כעס, עלבון ונידוי, ומכאן הדרך לתוצאות הרסניות היא קצרה.

מחקרים מראים כי ברוב המקרים, ילדים שסבלו מהצקות באופן קבוע בזמן בית הספר, בכיתה או בהפסקות, הם אלו שיסבלו גם מהטרדות ברשת האינטרנט. לא אחת ישנה התאמה ברורה בין המתרחש בין כותלי בית הספר לבין ההצקות במחשב, והמשמעות היא כי ילד דחוי חברתית עלול לקבל מסרים אלימים והצקות גם בזמן שהוא יושב בביתו שלו מול המחשב הפרטי שלו. האנונימיות האפשרית של כל גולש באינטרנט, מאפשרת למעשה "חוכמה על חלשים" בכמה רמות, מעבר למציאות היומיומית. ילדים הרי נוטים להיות אכזריים כלפי חלשים, ורבים מהם יחושו ביטחון מופרז ותחושת עליונות בבואם לשלוח מסר מעליב ובוטה כלפי ילד אחר מעל המסך. מבחינה זו, עוצמת הבריונות הווירטואלית עלולה להיות הרסנית וקשה הרבה יותר ממצבים שבהם ילד אחד עומד מול ילד אחר, באופן פיזי. במצבים כאלה ישנה חשיבות רבה להתערבות ההורית ולמקום שהורי הילד הנפגע לוקחים בסיפור.

"הסמכות ההורית לא נגמרת מול מסך המחשב", מדגישה צביה אלגלי, יועצת איגוד האינטרנט הישראלי לגלישה בטוחה ברשת העוסקת במודעות הורים לנושא. לדבריה, לא די בכך שהורים יגוננו על ילדיהם מפני חשיפה לתכנים בעיתיים ואלימים כמו פורנוגרפיה ברשת, אלא שמחובתם להיות לפני הכל מודעים לתרבות ההצקות וההטרדות הווירטואליות.

"ישנה תפישה מוטעית בקרב הורים, לפיה אם גם אני גולש/ת באינטרנט אני יודע/ת מה הילד שלי עושה. אבל זה בכלל לא נכון", אומרת אלגלי. "בתוך מגוון האתרים שאליהם גולשים הילדים ישנם תכנים מדהימים, אולם תופעת ההצקות וההטרדות קיימת במלוא עוצמתה עד כדי כך שכל ילד שלישי כיום חשוף להצקות במדיום הזה". אלגלי נסמכת בדבריה על מחקרים שנערכו באחרונה בארצות הברית ומראים כי אחד מכל שלושה מתבגרים סובל מהצקות באינטרנט. גם בארץ, על פי הערכות, המצב אינו שונה בהרבה.



פרופיל שקרי ותמונות מביכות

ההצקות לילדים באמצעות האינטרנט מגיעות לרוב דווקא מסביבה שאמורה להיות תומכת, כלומר מחברים ומילדים שהילד מכיר. אלגלי מציינת כי הטרדות אלה יכולות לבוא לידי ביטוי בכמה דרכים, כאשר הבולטת בהן היא תוכנות למסרים מיידים, כמו איי.סי.קיו או מסנג'ר. "ילדים בכיתה יכולים להחרים ילד מסוים, להתעלם ממנו ולא להשיב לו. הם יכולים להתאגד ולתקוף אותו בצורה מעליבה, להפיץ כנגדו שמועה לא נעימה או תמונות מביכות, לשנות תמונה שלו לתמונה פוגעת, וכיו"ב".

האם ניתן לאפיין את הילדים שמציקים דרך האינטרנט?
"מבחינת אופי הילדים, קיים שוני ביניהם. חלקם ילדים שתמיד מציקים, גם בבית הספר, אך יכולים להיות גם אחרים – אלה שדווקא שקטים בכיתה, ובעולם המחשב מקבלים פתאום הזדמנות לביטוי, בשל הסודיות והאנונימיות".

תופעה מדאיגה נוספת שמציינת אלגלי היא לחימה של קבוצות שטנה כלפי ילדים. "במדיום של רשתות חברתיות של ילדים ניתן לפעול בתוך קבוצה. לא פעם ילדים מתאגדים לקבוצה וקוראים לה בשם הילד שאליו הם מתנכלים, או בשם השמועה שאותה הם מפיצים", היא מתארת. דוגמאות? "דני האידיוט", "רונית השקרנית" וכיו"ב. ישנם גם מקרים שילדים יוצרים ברשת פרופיל שקרי עבור מישהו, ילד או אפילו מורה, ובו הם מציינים פרטים ונתונים שקריים שגורמים למבוכה רבה, או מעלים תמונות פוגעות שעוברות את גבול הטעם הטוב.

מה את מציעה להורים לעשות כדי לגלות אחריות הורית לתרבות הגלישה של ילדיהם?
לשיטתה של אלגלי, המניעה היא החשובה ביותר, כלומר שינוי דפוסי התנהגות פסולים ובדרך זו צמצום, ככל האפשר, של אפשרות פגיעה בילדים נוספים. "הורים צריכים להיות מעורבים כבר מגיל צעיר מאוד ולא להיזכר פתאום כשהילד בן 15", היא מבהירה. "עליהם ללמוד את הנושא ולהיחשף לתכנים שאליהם חשופים ילדיהם. זהו חינוך לתרבות, לפני שמשהו נורא יוכל לקרות. כפי שמלמדים ילדים איך להתנהג בחברה או להיזהר בכבישים, כך על ההורים ללמד את ילדיהם כללים מותרים לצד כללים אסורים בגלישה ברשת האינטרנט. האחריות והמקום של ההורה הכרחיים כדי לפתח אצל דור הילדים שלנו תרבות גלישה בטוחה ונעימה".

בחלק השני של הכתבה: איך יכולים ההורים להתמודד עם תופעת ההצקות ברשת, וגם: כלים להורים ולילדים שיעזרו להם להימנע מהצקות»

 

מתוך: מגזין הורים וילדים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה