רק עם אמא!

זה קורה כמעט לכל אחת, אם לא בילד הראשון אז בשני. הילד מפתח העדפה מוחלטת לאמו, רוצה רק אותה, ולא יעזור כלום. האם מצדה מגלה שכמו בימי ההריון, היא ועוללה שבו להיות מקשה אחת, משום שהוא, מצאת החמה ועד צאת הנשמה, רוצה להיות רק עימה, ורצוי בזרועותיה.

לכאורה זה מתוק ונוגע ללב, אבל למעשה המצב מדאיג: זה יכול להגיע לידי סצנות בכי כשהאם יוצאת משדה הראייה שלו, והקושי גובר במחיצת חברים ובני משפחה.

הכי קרוב אלייך, אמא

הפעוט לא נותן להם להתקרב אליו, לחבקו או לשחק עימו, ומסרב לכל הצעותיהם המפתות ולניסיונותיהם לחלצו מחיקה היגע של אמו. גם בבית אין לאם רגע דל, והוא עומד בסירובו מול אביו הנואש, ומתעקש שרק היא – תקלח, תשחק, תאכיל ותלביש.

התסכול של האם, שאין לה רגע לעצמה (גם לא כדי ללכת לשירותים), הוא רק חלק מהבעיה. לצד זאת עומד האב חסר האונים שלא מבין מה לא בסדר בו, ומדוע הילד שלו, עצמו ובשרו, לא רוצה בקרבתו.

גם קרובי המשפחה והחברים חשים דחויים ונעלבים, ואם יש ילדים נוספים בבית, שזקוקים גם הם לתשומת לב, המצב נעשה בלתי אפשרי לחלוטין. אז מדוע זה קורה ובעיקר, איך יוצאים מזה?

"האינטראקציה בין אם לילד היא עולם ומלואו", מדגישה מיכל דביר-קורן, פסיכולוגית התפתחותית מומחית. "קשה לתת הסבר פשוט לגבי למה פעוטות רוצים רק את אמא או איך פותרים את זה, כי למעשה כל מערכת היחסים הראשונית של הילד מושתתת על קרבה ומרחק מההורים, ואין כלל אחד בנושא, זה תלוי באופיו של כל ילד.

אמממממממממממא! אילוסטרציה: ingimage

מערכת ההתקשרות הראשונית

שנת החיים הראשונה היא הקריטית לגבי יצירת מערכת ההתקשרות הראשונית של ההורה והילד. אז הילד לומד לסמוך על ההורה שלו כמי שיהיה זמין וייענה לצרכיו. בהמשך חיי הילד, בכל גיל, היחסים האלה נצבעים אחרת, מכיוון שהצרכים משתנים. למשל, בגיל שבע הילד כבר לא יזחל ויטפס על ההורה בבכי, אבל הוא כן יזדקק לקרבתו כשהוא מתוסכל או עייף", היא מסבירה.

"כל הילדים זקוקים להוריהם, בכל עת, ובתקופות מסוימות ביתר שאת. ישנם מצבים ותקופות שבהם ילדים זקוקים יותר לקרבה: בשגרה – כשהם עייפים, רעבים או חולים, או בתקופות מתמשכות יותר כמו סביב שינוי במשפחה – לידת אח, מעבר דירה או מעבר אישי של הילד, כמו גן חדש, גמילה או דרישה אחרת להסתגלות".

ד"ר עדנה כצנלסון, פסיכולוגית קלינית ומחברת הספרים "דיאלוג עם ילדים" (הוצאת דביר) ו"הורים וילדים ומה שביניהם" (הוצאת עמיחי), מציינת כי לעיתים התנהגות זו של הפעוט נובעת מכך שהאם אינה סומכת על אחרים, נוזפת בהם ומבקרת אותם בעת טיפולם בפעוט.

הפעוט, שקולט זאת היטב, סומך לכן רק עליה, ובוטח רק בה. "האם צריכה לבדוק עם עצמה עד כמה היא סומכת על הדמויות האחרות שמטפלות בילד, משום שהמסר הביקורתי מפריע לפעוט לקבל טיפול מאחרים", היא מסבירה. "האם צריכה לבחון אם אין לה רווח משני, לא מודע, מההעדפה של הילד אותה, מה שנותן לה כוח".

לא רוצה את אבא! אילוסטרציה: ingimage

אמא יקרה לי, יקרה

אך לא רק האם יכולה לגרום למצב הזה, לעיתים גם האב מוביל לכך. ד"ר כצנלסון: "האב עלול להעביר לפעוט מסר שהוא חושש מהזמן של אחד על אחד איתו, שאינו מרגיש בטוח או שהוא בעצם מעדיף להימנע מלטפל בו ועושה זאת רק כתוצאה מלחץ מצד האם. הפעוט חש זאת ויבקש את הביטחון שבנוכחות אמו".

ולעיתים האב פשוט לא מספיק נוכח. "ישנם פעוטות שמגלים התנהגות סימביוטית כלפי האם, כי האב פחות מעורב בטיפול בהם. כשפעוט מתרגל לאופן טיפול אחד – של אמו, הוא לא גמיש לגבי סגנונות טיפול מגוונים, וכל מה שההורה השני עושה הופך ללא מספיק טוב", היא מסבירה.

"ייתכן גם שהאב, הסבים או המטפלת אינם מספיק רגישים לפעוט ולצרכיו, וילדים, באופן כן לחלוטין – מעדיפים בגלוי את מי שרגיש לצרכיהם".

ד"ר כצנלסון מציינת כי גם התנהגות הפוכה של האם עלולה להוביל את הפעוט לדבוק רק בה: "כשהילד מרגיש חסך מצד האם, הוא מנסה לתבוע את טיפולה הבלעדי כדרך לפצות את עצמו. מקור החסך יכול להיות עבודה תובענית של האם, תחרות עם האחים או חוסר סבלנות של האם כלפיו".

אמא, הו אמא, חבקיני חזק

אז איך מכניסים דמויות נוספות לטיפול בפעוט?
דביר-קורן: "כדי שיהיו דמויות נוספות, הפעוט צריך לשהות עימן וללמוד לסמוך עליהן, וגם זו פונקציה של גיל ושל למידה. ככל שהילד גדל ההסתגלות היא שונה, כמו שלמשל יש ימי הסתגלות רבים בפעוטון בהשוואה לזמן קצר בגן חובה.

בתכלס איך לשלב דמויות משמעותיות נוספות בחיי הפעוט? * היצמדות לאמא: הפעוט יכול להעדיף את קרבת אמו מסיבות שונות: אם שאינה נותנת לאחרים לטפל בו ומעבירה ביקורת כלפי הסביבה, אב שאינו רואה את תפקידו כפעיל בגידול הילדים, או להיפך – פעוט המבקש את תשומת ליבה של אמו הטרודה בענייניה. * מטפלים נוספים: כשהפעוט נצמד דווקא לגורם מטפל אחד, יש לשאוף להכניס יותר אנשים למעגל הטיפול שלו, כדי שהוא יהיה פתוח ולא נוקשה. * לפנות מקום: כדי שאבא או הסבים יוכלו להיכנס לתמונה, הם צריכים הזדמנויות לכך שזה יקרה. לשם כך האמא צריכה לצאת מהתמונה ולפנות להם מקום. * מי מחליט: לא הפעוט אלא ההורים הם שקובעים מי מטפל בו (רוחץ, מלביש, לוקח לגן וכו'). * עושה מניפולציות: גם אם נדמה לנו שהפעוט עושה לנו מניפולציות בכך שהוא דורש רק את אמא, כדאי לברר אולי מאחורי התנהגותו יש צורך מהותי שבוער בו.

לעיתים הסצנות מתרחשות בעיקר כשהאם נמצאת, לכן כדי שאבא או הסבים יוכלו להיכנס לתמונה, הם צריכים הזדמנויות. לשם כך האמא צריכה לצאת מהתמונה ולפנות מקום".<br />
אם כך, איך יש לנהוג במצב שבו הפעוט מתעקש שרק הורה מסוים יטפל בו?
ד"ר כצנלסון: "ילד לא יכול להכתיב מי מההורים יטפל בו. זוהי החלטה הורית, ועליהם לומר לו 'אנחנו נחליט מי ייקח אותך לגן ומי ירחץ אותך'".

דביר-קורן מוסיפה: "לא צריך לתת לפעוט לקבוע מי יקלח אותו, אבל אם למשל הוא רגיל שהאם רוחצת אותו ופתאום דמות אחרת אמורה לעשות זאת, רצוי שזה יקרה קודם בנוכחותה.

כך גם אם הוא אמור לישון אצל סבתא, מוטב שיכיר היטב את הבית ויתרגל לשחק בו ולהיות מטופל שם". למרות כל זאת, אין מקום לבוא בטענות לפעוט המתעקש ש"רק אמא", או לחשוד בו שהוא רק עושה מניפולציות.

"צריך לזכור שגם מאחורי 'מניפולציה' יש צורך שבוער בפעוט, וצריך להבין אותו ולנסות לברר איתו מה עומד מאחוריו", מדגישה דביר-קורן. "לפעמים זה דבר קטן כמו שינוי בהרגל. הוא רגיל למשל שעם אמא מתקלחים בעמידה ועם אבא בישיבה, ולפעמים אלה דברים מהותיים יותר שעומדים מאחורי הבקשה שלו וצריך לברר אותם".

על ההורה לזכור שהצורך של ילד בהוריו אינו דבר שחולף, ושהוא מתחזק בתקופות מסוימות. "ילד תמיד זקוק להוריו וזו פונקציה של תקופות בחייו", היא מסבירה. "זהו היבט משמעותי מאוד ביחסים מוקדמים של ילדים, ותלוי במשפחה ובאינטראקציה שבין ההורים לילדים. במידת הצורך אפשר לבקש התערבות חיצונית מאנשי מקצוע".