רק על הפסים

"בית השאנטי" הוא בית מחסה לנערים ונערות חוסים, שמסיבה כזו או אחרת מצאו עצמם חיים ברחוב. פעילות "בית השאנטי" ענפה ומתפרשת על פני כמה עשורים, בהם עזרו צוות הבית לכמה עשרות אלפי בני נוער לחיות חיים נורמליים. לפני כמה שנים פורסם ספר שירים שכתבו ילדים המתגוררים ב"בית השאנטי", כחלק מניסיון לעורר מודעות לפעילות הבית וגיוס כספים להמשך פעילותו.

כעת, דודי לוי ותלמידיו בביה"ס למוסיקה MUZIK מעבדים חלק מהשירים לכדי אלבום קונספט בשם "רכבת לונה פארק".

ההחלטה לעבד את השירים ע"י תלמידי בי"ס למוסיקה, ולא ע"י אמנים "לגיטימיים" היא החלטה אמיצה, על גבול מעוררת מחלוקת, שכן ידוע כי אמני ישראל נוטים להתגייס למען מטרות כאלו, ולא צריך להתאמץ יותר מדי בשביל לרתום ענקי מוסיקה כמו אביב גפן, שלום חנוך, ברי סחרוף ועוד רבים וטובים. אבל דודי לוי, שמלמד בביה"ס והפיק את האלבום, לקח החלטה חשובה ונתן את הבמה לתלמידיו הרעבים שרוצים להוכיח את עצמם.

מבלי לגרוע בפועלם המוסיקלי של חלק מאמני הארץ, אפשר להניח בבטחה שחלק מהעיבודים באלבום הקונספט המופלא הזה לא היו מתקיימים לעולם לו היו השירים הללו מוצאים דרכם לידיהם של יקירי הפלייליסט הישראלי. קל מאד לדמיין את הטקסט הכן והבוטה לשיר "הנה אני כאן" נופל לידיה של איזו זמרת בוגרת רימון, ומקבל עיבוד כלי מיתר אנמי ומרגש כקליפת השום. הביצוע המצמרר שהונדס על דיד תומס פ. קרני (תלמיד MUZIK) מוכיח עד כמה צדק דודי לוי בתחושתו. האותנטיות המלוכלכת שאופפת את הטקסטים המצמררים שכתבו נערי "בית השאנטי" מקבלים את מלוא תשומת הלב והאהבה מתלמידי ביה"ס ואת מלוא הכבוד. האלבום לא נופל בשום שלב למלכודת קיטש או לעיבוד צפוי ולא מרטיט. אפילו שחלק מהתלמידים אינם זמרים מטבעם (ולמרות שחלקם לא שולטים בכלי המוסיקלי שלהם בצורה מושלמת), האלבום עדיין נשמע מצוין ו"נכון". ישנם שירים בהם אפשר לשמוע את הבוסריות של העיבודים, אבל החיבור לטקסטים אמיתיים כל כך שמגיעים מהקרביים הבוערות, מחפים על טעויות כאלו או אחרות.

התוצר הסופי הוא אלבום קונספט מעביר צמרמורת, שחשיבותו החברתית שווה לחשיבותו האמנותית. מעבר לעובדה שהפרויקט יוצר מודעות לקיומו של "בית השאנטי", הוא גם מסמן כמה קולות בולטים בעתיד המוסיקה הישראלית – הן כמבצעים (אן שטרייכמן, זמרת מופלאה) והן כמעבדים ומפיקים (תומס פ. קרני, שחר פליישר ואלו רק חלק מהשמות).

ראו זאת כחובתכם האזרחית לרכוש את האלבום הזה – אם כאזרחים מודאגים המבקשים לתרום עוד כמה שקלים למקום שעושה עבודת קודש, ואם כחובבי מוסיקה המבקשים להעיר את הרדיו הישראלי מתרדמת הקיץ הנוראית שהוא שוכן בה בשנים האחרונות.

לא בטוח שתיהנו מהאזנה לאלבום, מכיוון שהנאה אינה המילה המתאימה לתהליך הנפשי שאנחנו כמאזינים אמורים לעבור (מהאזנה לשירים כגון "כלב", "פנטגרם", או "שטן"), אבל התחושה ששמעתם עכשיו משהו חשוב בהחלט תאפוף אתכם.

רכבת לונה פארק, ילדי בית השאנטי בשיתוף ביה"ס MUZIK. תוית