עלייה וקוץ בה: לנה רוסובסקי מנפצת מיתוסים

לנה בחולצה של Moi Collection, מכנסיים מנגו, טבעות They Dream | צילום: תום מרשק | סטיילינג: אנה מירקין לסולו | איפור: נורית חן לסולו | שיער: זק אלמוג לאמיקה ישראל
לנה בחולצה של Moi Collection, מכנסיים מנגו, טבעות They Dream | צילום: תום מרשק | סטיילינג: אנה מירקין לסולו | איפור: נורית חן לסולו | שיער: זק אלמוג לאמיקה ישראל

בדיחות על בלונדיניות? לא מצחיק. תרבות רוסית? לא רק דוסטויבסקי. לנה רוסובסקי, מייסדת קבוצת הפייסבוק "רוסיות בלי חוש הומור", שוברת את כל מה שאנחנו מתעקשות לחשוב על רוסיות: לא מפנקת, לא קרה ולא משרתת אף גבר. ריאיון רציני

88 שיתופים | 132 צפיות

 

הנה כמה משפטים שלנה רוסובסקי (35) תשמח לא לשמוע יותר מגברים: "רק רוסייה מבינה גבר", "רוסיות זה זן משובח", "רוסיות יודעות לפנק יותר מהישראליות".

"אני יכולה להיות באירוע ומישהו שרוצה להרשים אותי יגיד משהו כמו 'אני אוהב רוסיות'", אומרת רוסובסקי, אקטיביסטית ומייסדת קבוצת הפייסבוק "רוסיות בלי חוש הומור וחבריהן". "למה להתייחס אליי שונה? אני לא אדם בפני עצמי? אני רק המוצא שלי ומה שהלבשתם עליו?"

בשלב הזה הוא ינסה להסביר לך שזו הייתה מחמאה, אני מניחה.

"ברור, הוא אוהב את הספרות הרוסית, כי הוא קרא ספר אחד של דוסטויבסקי. זה לא מחמיא לי כשמעלים אותי מעל שאר הנשים, ועוד על מה? שאני משרתת את הגבר יותר טוב? את הביטוי 'אישה בונה רוסייה הורסת' את מכירה? אני רוצה להגיד לגברים שמדברים ככה – לא הרוסייה הורסת, זה אתה שהורס".

רוסובסקי היא טיפוס תוסס, ססגוני וחסר מנוחה – אבל עד לאחרונה חייה היו מרובעים למדי. היא עבדה כמנהלת ניסויים קליניים בחברת תרופות כשהאקטיביסטית שבה החלה לעבור לקדמת הבמה. היום היא עושה תואר שני במגדר באוניברסיטת תל אביב ובין לבין משמשת כאדמינית בקבוצת הפייסבוק שייסדה, "רוסיות בלי חוש הומור וחבריהן". אחד הדיונים הפופולריים בקבוצה בזמן האחרון היה סביב שירו של יוסי שטרית שמפזם בפלייליסטים על מישהי "חצי רוסייה חצי מרוקאית" עם רפליקות כמו "עצבנית אבל יודעת לאהוב". חברות הקבוצה ניסו להבין את פיסת הפופ הזו. "לא הבנו מי הבחורה שהוא מדבר עליה ומה בזה אמור להחמיא לנו. עכשיו יש בכלל סטיגמה חדשה, שרוסיות הן קרות, אז התבלבלתי כבר. אני מפנקת או קרה?״

שמלה זויה צ'רקסקי ל-maya bash, עליונית מנגו, צמידים maya chen | צילום: תום מרשק | סטיילינג: אנה מירקין לסולו | איפור: נורית חן לסולו | שיער: זק אלמוג לאמיקה ישראל
שמלה זויה צ'רקסקי ל-maya bash, עליונית מנגו, צמידים maya chen | צילום: תום מרשק | סטיילינג: אנה מירקין לסולו | איפור: נורית חן לסולו | שיער: זק אלמוג לאמיקה ישראל

 

בלונדיניות סובלות יותר

הלך הרוח הזה אינו קוריוז אלא מציאות עבור חצי מיליון נשים בישראל. במרץ האחרון נאמה רוסובסקי על החוויות האלו בדיון בכנסת בנוגע למעמדן וביטחונן של ישראליות יוצאות ברית המועצות לשעבר. היא שלפה את הנתון הבא: על פי "מדד הביטחון של נשים" מ־2013, נשים דוברות רוסית דיווחו שהן מוטרדות מינית כמעט פי שניים מילידות הארץ. ב"רוסיות בלי חוש הומור וחבריהן", שמונה קרוב ל־10,000 חברים, רוסובסקי מקבלת גישה לאלפי סיפורים כאלה. "יש שרשורים קשים. חברה סיפרה בקבוצה שרצתה לצבוע שיער מבלונדיני לשחור כדי שיפסיקו להטריד אותה. אלימות מינית לא נוצרת בוואקום אלא במרקם חברתי, שאומר שנשים רוסיות יותר מוכנות לפנק גבר, שהן לא פמיניסטיות, שהן נגישות מינית. זה יוצר ציפייה אצל גברים ואנחנו משלמות את המחיר".

נשמע כמו הסתה של החברה לפגיעה מינית.

"כן, בדיוק. אני כותבת עכשיו תזה על הייצוג שלנו בתקשורת, ומגלה עד כמה חלק גדול ממנו קשור לזנות. לא יכול להיות שכל דמות בזנות שיש בסדרת טלוויזיה מדברת במבטא רוסי. למה היא לא יכולה להיות ישראלית? יש לזה שורשים היסטוריים – בסוף שנות ה־90 היה סחר גדול בנשים ממזרח אירופה וזה השפיע גם על הדרך שראו אותנו. מה שקרה לאותן נשים בזנות הוא מזעזע, אבל צריך להבין שכשבכותרות העיתונים כותבים שנתפסה דירה עם רוסיות, הקורא לא יודע אם זו מישהי ששיקרו ולקחו לה דרכונים או אלה שהגיעו כעולות. על כל זה תלבישי את המוחלשות החברתית של עולה חדשה. תתחילי להיות דעתנית במקום שבו את חדשה? לוקח זמן להרים את הראש. קודם צריך לעמוד על הרגליים".

זעם מהסוג הזה גרם לרוסובסקי לפתוח את הקבוצה בלילה עצבני אחד. בתוכנית ספורט בערוץ 1 הוזכר שרוסיה עומדת לארח את המונדיאל הבא, וקומיקאי בפאנל שאל "אם היא מארחת בדיסקרטיות". רוסובסקי הייתה במקרה מול המסך וקפאה. "הייתי בהלם שדברים כאלה יכולים להיאמר ככה, בטלוויזיה, וכל הגברים פשוט יושבים וצוחקים", היא משחזרת, "החלטתי לכתוב מכתב גלוי לנציב תלונות הציבור ולפתוח קבוצה בפייסבוק כדי שעוד אנשים יכתבו. זה הפך לסוג של קמפיין מוצלח, אבל במקביל אנשים בקבוצה החליטו לשתף בחוויות שלהם, במיוחד נשים, והבנתי שיש צורך במרחב כזה. שיניתי את שם הקבוצה ל'רוסיות בלי חוש הומור', כי היא חלק מהקבוצות הפמיניסטיות שנפתחו באותה תקופה, אבל הוספתי גם 'וחבריהן', כי הקבוצה היא לא רק לנשים ולא רק ליוצאי ברית המועצות. חשוב לי שהכל יהיה פומבי".

מאז הפכה רוסובסקי, שגרה בשכונת פלורנטין בתל אביב, לאחד הקולות הבולטים בשיח הזהויות החדש – צעירים שעלו כילדים, ולקראת אמצע חייהם התחילו לעבד את חוויות הילדות שלהם ולהבין שכור ההיתוך שמכרו להם כאן לא תמיד מתפקד. זה קול שהולך ומתגבר היום, זמין לציבור הרחב בספרו של ניסן שור "הישראלי הנצחי", בתכנים של הקומיקאית לאה לב, בקבוצת האמנים "דור 1.5" ובפעילות של ח"כ קסניה סבטלובה מהמחנה הציוני בזירות הפוליטיות. וכמו כל שיח זהויות, גם כאן יש מקום לתקינות פוליטית מסוג חדש.

הכינוי "רוסים" הוא פוגעני?

"לקבוצה קראתי 'רוסיות' כסוג של ריקליימינג, ניכוס מחדש של המושג. אבל צריך לזכור שכשאת אומרת על מישהי שהיא רוסייה, את ישר מבטלת את הישראליות שלה. יש כאלה שמעדיפים לקרוא לנו 'דוברי רוסית', אני מעדיפה 'יוצאי ברית המועצות לשעבר' פשוט כי אני חושבת ששפה היא לא חזות הכל. שפה זה המון, אבל יש עוד מטען".

מה הפוסטים הכי מדוברים בקבוצה?

"יש מאות תגובות לסטטוסים הקשורים למקרים של גזענות, מקרים של סקסיזם וגזענות, הדרה, סטטוסים על מדיניות שפוגעת בנו, כמו כל מה שקשור לרבנות. לאחרונה שיווקו תוכנית בערוץ 10 והפרומו היה: 'האם אוקסנה תהיה מוכנה ללכת את כל הדרך כדי להיות יהודייה?'. במקום לדבר על הניכוס של הרבנות, שלא נותנת אלטרנטיבות לאזרחים, היא צריכה ללכת כל הדרך. היה גם דיון על הדמות של שלום מיכאלשווילי, של המאמנת הרוסייה הקשוחה. היו כאלה שאמרו שזה שוב הסטריאוטיפ של הרוסייה הקשה, אבל חברות אחרות בקבוצה, שהגיעו מעולם ההתעמלות האמנותית, אמרו שזה בדיוק מה שהן עברו וחשוב לחשוף את זה".

מעניין שהכל נעשה בעברית.

"זו אג'נדה ברורה שלי ואני שומרת עליה. לפעמים יהיה משפט ברוסית, אבל זה יוצא הדופן. חשוב שהדברים יהיו נגישים לכולם".

ובכל זאת, יש בקבוצה שלך שרשורים נוסטלגיים על איך היה ברוסיה.

"עם הזמן ראיתי שיש לאנשים צורך לדבר על זיכרונות קולקטיביים כאלה, זה גורם לוונטילציה קבוצתית שאנשים אומרים שהיא מרפאת אותם. את מבינה שאת לא לבד, מה שחווית כשהגעת לארץ זה לא רק את. אני אוהבת לתת במה לאמנים דוברי רוסית, כי הם לא תמיד יקבלו אותה במקומות אחרים".

זה לא יוצר את מה שקוראים לו "גטו רוסי"?

"אני לא אוהבת שאומרים 'גטו' כי זה ניחוח של האשמת הקורבן. אם אני שומעת מוזיקה רוסית אני בגטו? אישה בת 60 שמדברת רוסית, זה גטו? יש געגוע לבית אימא, למה לא. גם אני הולכת לפעמים למסיבות עם די.ג'יי רוסי ונהנית מזה".

שמלה אלן לוקש, טבעות They Dream, נעליים אלדו | צילום: תום מרשק | סטיילינג: אנה מירקין לסולו | איפור: נורית חן לסולו | שיער: זק אלמוג לאמיקה ישראל
שמלה אלן לוקש, טבעות They Dream, נעליים אלדו | צילום: תום מרשק | סטיילינג: אנה מירקין לסולו | איפור: נורית חן לסולו | שיער: זק אלמוג לאמיקה ישראל

אני עושה את עצמי

היא נולדה בפושקינו, כ־30 ק"מ ממוסקבה, לזוג הורים מהנדסים. האנטישמיות הבריחה אותם ואביה הגיש בקשות לעבור לארצות הברית ולישראל. רוסובסקי מספרת ששמח שדווקא הבקשה להגר לישראל התקבלה. "הם רצו לעלות ממקום של אחריות להציל את המשפחה. אני חושבת שהם צדקו ויותר טוב לחיות כאן, אני שמחה שעלינו".

מה את זוכרת מהעלייה?

"הייתי בת 9, אני זוכרת הכל, אבל אני לא יודעת עד כמה הכלתי את כל מה שקורה. הרגשתי שמשהו מטורף קורה, לא הצלחתי להבין שאנחנו נוסעים לתמיד, זה רגע כזה שהחיים האישיים שלך נכרכים בהיסטוריה עולמית. ידענו שבמקום שאנחנו נוסעים אליו לא תהיה אנטישמיות אבל לא ידענו הרבה מעבר לזה".

המשפחה התיישבה בדירה קטנה בקריית ים שלתוכה נדחקו ההורים, לנה ואחותה, סבא, סבתא וסבתא רבתא. בחיים החדשים, כמו בהרבה משפחות עולות, הכל השתנה. אמה התחילה לעבוד בסופרמרקט, ואביה עשה הסבה מקצועית לרתכות. רוסובסקי עזרה בכלכלת הבית בעבודות שונות: ספירות מלאי בחנויות, בייביסיטר, מלצרות. "אבל החלק הכי קשה היה לראות את סבא שלי", היא משחזרת, "הירידה בסטטוס הייתה לו קשה. במוסקבה הוא היה עורך דין ידוע ומצליח, כאן היינו בהישרדות. ראיתי שזה לא קל לו".

איך מתמודדת עם זה ילדה צעירה?

"בקבוצה שומעים את אותו הדבר – שילדי הגירה לוקחים את עצמם אחורה כי עובר משהו גדול על ההורים. זה אומר פחות להזדקק, אם אתה נזקק אתה מתמודד ולא אומר. אולי בגלל זה אומרים שהנשים הרוסיות חזקות, אבל צריך להבין שזה לא חוזק גנטי – זו הישרדות. הילדות שלי נגמרה כשעלינו לארץ. אימא שלי אמרה לי לפני היום הראשון בכיתה ד': 'לנה, תזכרי שברוסיה היה לנו הכל, כסף וקשרים, וכאן אין לנו כלום, מה שתעשי מהחיים שלך זה מה שיהיה לך'. מאז אני עושה את עצמי", היא צוחקת.

את נראית כמו סיפור הצלחה – מלאת תארים, רהוטה. יש אנשים שקשה להם לראות את הקיפוח.

"זה נכון שרואים הרבה יוצאי ברית המועצות וחבר העמים בהנדסה ובהיי־טק, במדעים. כשאתה במקום חדש, הגיוני שתלך למקצועות פרקטיים. אבל זה לא חזות הכל. מה עם תקשורת? עיתונאים רוסים? מה עם רוסים בשירות הציבורי? אפשר לעשות דברים בצורה מערכתית חכמה כדי שנשתלב בעוד מקומות. אין לנו את הרישות החברתי של הצברים. זה לא שאבא היה עם מישהו במילואים והוא יכול להרים טלפון ולסדר אותנו".

ולהפסיק להגיד שזו העלייה הכי טובה שהייתה לנו?

"אוי, אני שונאת את המושג הזה. אני מבינה שיש בזה הערכה, אבל היא מגיעה עם מחיר כבד. קודם כל זה מבדל אותנו מאחרים. עכשיו יגידו שהצרפתים יותר טובים ממני? למה אני יותר טובה ממי שייבש ביצות? גם ככה לכולם קשה, למה עוד לפלג? ושנית – זה סותם לנו את הפה. הנה אתם בהיי־טק. את מדברת עברית, על מה את מתלוננת? עד שאנחנו פותחים את הפה, מנסים לסתום לנו אותו".

שמלה קסטרו, ז'קט מנגו, שרשרת מנגו, סיכה אלדו, טבעות They Dream | צילום: תום מרשק | סטיילינג: אנה מירקין לסולו | איפור: נורית חן לסולו | שיער: זק אלמוג לאמיקה ישראל
שמלה קסטרו, ז'קט מנגו, שרשרת מנגו, סיכה אלדו, טבעות They Dream | צילום: תום מרשק | סטיילינג: אנה מירקין לסולו | איפור: נורית חן לסולו | שיער: זק אלמוג לאמיקה ישראל

 

רוסייה בלי חוש הומור

על אף שרוסובסקי מנתבת את הפעילות שלה לפמיניזם, יש לה גם לא מעט טענות כלפי נשים. את הדיון שבו נאמה בכנסת יזמה ח"כ קסניה סבטלובה ("היא גם כותבת בקבוצה, זה מגניב") ונכחה בו ח"כ יוליה מלינובסקי מישראל ביתנו, אבל רוסובסקי יצאה משם עם הרהורים דווקא על אלה שלא הגיעו, "לא רק על חברות הכנסת הרוסיות שלא באו, אלא כל חברת כנסת שמתעסקת בפמיניזם ומתעלמת מחצי מיליון נשים יוצאות ברית המועצות. לא שמעתי אף פעם את שלי יחימוביץ' ומרב מיכאלי מתייחסות לנושא הזה, ואני לא רואה את הארגונים הפמיניסטיים בודקים למה אין יוצאות ברית המועצות בוועד המנהל. בכנס אקדמי שדן במגדר ופמיניזם, איך זה שאין הרצאה אחת על דוברות רוסית? זה ביזיון. איך אפשר למחוק ככה את החוויה שלנו?"

העשייה של רוסובסקי לא פוסקת. לאחרונה גויסה לתאגיד השידור הציבורי, להקמת "רדיו רקע" ברוסית כעורכת ומגישה. היא שותפה להקמת תא ליוצאי ברית המועצות באוניברסיטת תל אביב, ועובדת עם ארגוני נשים על הנגשת קווי סיוע טלפונים בשפה הרוסית ("אם יש קו חם לסיוע משפטי, סיוע לאלימות במשפחה או כל דבר אחר – אישה צריכה לדעת שמישהי שם תענה לה ברוסית, אחרת היא לא תתקשר. שפה היא יצירת אמון").

ביום האישה הבינלאומי האחרון ערכה מסיבה לקהילת "רוסיות בלי חוש הומור" שכל הכנסותיה הועברו לעמותה לילדים בסיכון. היא חושבת על אירועים נוספים, ובמקביל, כמנהלת קבוצת פייסבוק קצת קונטרול פריקית, היא מאשרת כל פוסט שעולה שם, בלי אדמיניות מטעמה. "הגיע הזמן שיהיו לי אדמיניות באמת", היא נאנחת, "זו עבודה קשה, והיא חושפת אותי להמון דברים. יש גברים שחושבים שאנחנו קבוצת היכרויות, רוצים שאכיר להם רוסייה טובה. הם פספסו את הנקודה".

איפה הגברים יוצאי חבר העמים וברית המועצות בסיפור הזה?

"הם עוזרים לי, הרבה באו למסיבה. תראי, הנשים בברית המועצות תמיד היו חזקות ומתקדמות ביחס לעולם המערבי, בגלל מחסור בגברים במלחמת העולם השנייה, אבל אצלנו אף פעם לא קראו לזה פמיניזם אלא שחרור האישה. מצד שני, כל מה שקשור למגדר וחלוקת העבודה בבית נשאר על האישה. כל הרעיון של מה זה גבר ומה זו אישה, איך אישה אמורה להיראות, מה התפקיד שלה ואיך היא דואגת לבית ולילדים – זה עדיין נשאר. גם זה יוצר בעיות. במדד הביטחון יש נתון, שהאלימות במשפחה אצל דוברי רוסית גבוהה יותר, וגם זה מטריד אותנו".

בני הזוג שלך היו ממוצא רוסי?

"גם ממוצא רוסי וגם צברים. אין לי העדפה לכאן או לכאן. שפה זה עוד ערוץ תקשורת, וזה מדהים שיש לשני בני הזוג את אותו מטען תרבותי, אבל בסופו של דבר זוגיות זה מרקם עדין מאוד, זה בעיקר חיבור של נפשות ואני מחכה לחיבור שלי. אני בת 35 ולא נשואה וברור שזה מדאיג את המשפחה שלי, אבל הם לא מציקים. גברים מפחדים שפמיניסטית תהיה אחרת ותעשה בעיות בבית. בבית הם רוצים שקט".