"אימהות היא אימהות": רות אסרסאי מדגמנת היריון בגיל 40
רות אסרסאי עומדת להפוך לאימא לשניים ולא מוכנה לשמוע על "הורות מאוחרת". בינתיים היא מדגמנת בגדי היריון לאבישג ארבל, חולמת על חו"ל ומחכה לרגע ששחקניות אתיופיות לא יהיו דבר יוצא דופן
גם כשהיא בחודש תשיעי להריונה, השחקנית רות אסרסאי (40), המשיכה להופיע על הבמה בהצגה "לילה לבן" בתיאטרון הקאמרי. רק לאחרונה, כשהלידה מתקרבת ממש (היא צפויה ללדת באמצע דצמבר), היא יצאה להפסקה: "על הבמה הרגשתי שאני מרחפת, אבל במציאות התחיל להיות כבד וקצת קשה יותר לנשום", היא מסבירה. הזמרת אסתר רדא מחליפה אותה בתפקיד עד שתחזור מחופשת הלידה.
עבור אסרסאי, אחת השחקניות המוערכות בעולם התיאטרון הישראלי, התפקיד האחרון שלה הוא בעל משמעות גדולה. היא גילמה את אלישבע, אם ממוצא אתיופי שמגיעה בלילה לתחנת משטרה כדי להודיע על בנה הנעדר. "אף תיאטרון רפרטוארי לא שם מחזה אודות יוצאי אתיופיה בפרונט, אני מברכת על זה וגאה בקאמרי שבחר להתעסק באופן גלוי בגזענות. אני רוצה להאמין שהמסר של ההצגה יחלחל והיא תיגע באנשים, תיתן עוד נקודת מבט ותעזור להבין את האחר".
סוגיות אתיופיות מדוברות יחסית הרבה בתקשורת ישראלית, אבל פחות בתרבות – בקולנוע, בתיאטרון.
"הסיפור שלנו הוא חלק מהנרטיב הישראלי. אני מאמינה שתפקידנו באמנות הוא לספר הכול".
לא גילמת תפקידים של אתיופית בדרך כלל?
"נכון, הרזומה שלי יעיד על כך. זו הפעם השנייה שאני מגלמת אישה שחורה. הפעם הראשונה הייתה בהצגה 'כבוד אבוד'. הנושא שם היה אחר, הוא עסק בבחור פקיסטני שחווה גזענות ואני גילמתי עורכת דין. למחזה הזה היו גרסאות שונות, הוא הגיע גם לברודוויי וקטף את פרס פוליצר".
"אימהות היא אימהות, לא משנה באיזה גיל. תמיד ידעתי שיהיו לי ילדים, ואם אלוהים ירצה אז גם יהיו שלושה"
עד כמה חווית גזענות בעצמך?
"חוויתי, אבל אני לא מצולקת מזה. הגזענות מעולם לא ערערה אותי. לפני עשור, מישהי ראתה אותי בחנות ואמרה לי: 'זוזי מכאן כושית', אבל תמיד ידעתי להגן על עצמי. באתי ממקום שגידל אותי טוב".
אין הרבה שחקניות אתיופיות בארץ, מסקי שיברו היא בין הבודדות. למה זה כך, לדעתך?
"אין לי מושג למה אבל חבל שכך. אין כאן אצבע מאשימה ועדיין זה עצוב לי, אבל להרגשתי זה הולך ומשתנה".
![מתוך ההצגה "לילה לבן" בתיאטרון הקאמרי | צילום: כפיר בולוטין](https://medias.atmag.co.il/www/uploads/2022/12/Layla_Lavan_photo_by_Kfir_Bolotin_17-1000x667.jpg "מתוך ההצגה "לילה לבן" בתיאטרון הקאמרי | צילום: כפיר בולוטין")
אסרסאי היא כבר אמא לתינוקת בת שנה ועשרה חודשים, אך לגבי מה שבבטנה כיום היא עוד שומרת על דיסקרטיות. "אני לא מגלה את המין עדיין. גם ככה אני במקום חשוף מאוד, מותר לי לשמור משהו לעצמי. בסוף כולם ידעו".
אימהות קצת יותר מאוחרת, היא שונה?
"אימהות היא אימהות, לא משנה באיזה גיל. תמיד ידעתי שיהיו לי ילדים, ואם אלוהים ירצה אז גם יהיו שלושה".
היא נשואה כבר יותר משלוש שנים למסעדן צחי מימון שצעיר ממנה בשלוש שנים, הבעלים של מסעדת "קאנו" הוויאטנמית בדרום העיר. "הוא הגיע לזה בעקבות טיול שעשה במזרח. בוויאטנם הוא למד מהמאמות המקומיות את הבישול המקומי והתאהב בו".
לאחרונה היא הצטלמה לקמפיין בגדי ההיריון של אבישג ארבל. "בהיריון הראשון היינו סגורים רוב הזמן בבית בגלל סגר הקורונה, העליתי 17 קילוגרמים. בהיריון הזה העליתי רק שמונה – אני בתנועה, יוצאת הרבה ומתייחסת לגוף שלי כאל מקדש. בזכות הקמפיין, גיליתי עולם שלם של בגדים הריוניים סקסיים מחמיאים ונעימים מאוד. הם כל כך כיפיים עד שגם חברות שלי שאינן בהיריון רוצות ללבוש אותם. אני חושבת שלכל אישה בהיריון חשוב להרגיש הכי נוח בגוף שלה, סקסית ובסטייל".
בהיריון הקודם פינטזת על לידה טבעית, אבל זה לא קרה.
"נכון, גם עכשיו הרעיון הוא להתחיל ולראות לאן נתקדם. אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד, אני לא נבהלת מאפידורל".
שני ילדים זו כבר משימה גדולה יותר, את ערוכה לחופשת לידה ארוכה?
"המקום המשפחתי חשוב לי לא פחות מהקריירה, ועדיין אני מתכוונת לחזור אחרי שלשה חודשים. יש כבר פרויקטים שנקבעו לי ויש משהו שמתבשל בטלוויזיה. בלידה הראשונה לא היה לי קל להפקיד את הילדה בידיים של מטפלת, הייתה לי חרדה ברמת פחד אלוהים. כל המשכורת הלכה על עזרה מבחוץ והוצאתי הון. מצד שני, כשראיתי שהיא פורחת ונהנית, שחררתי. אני עדיין לומדת כל הזמן. אני לא אימא היסטרית ואני נותנת הרבה חום ואהבה. היום רנה, שהיא ממש שילוב של צחי ושלי, כבר בגן. בעלי פעיל וממש עזר כנגדי כשאני עמוסה. כשהוא במסעדה אני איתה ואם צריך עזרה מוצאים סידור. חמתי מגיעה לעזור וגם אחות שלי שגרה ברמת גן, מג'נגלים כמו כולם ולומדים תוך כדי תנועה".
איך המגורים בתל אביב משפיעים על ההורות?
"אני מאוד אוהבת את העיר הגדולה, הכל מהיר, קרוב וזמין. למרות זאת, נהיה לי קשה עם העומסים שהרכבת הקלה יצרה אז יש מחשבות לעזוב למקום שקט יותר, אולי רמת גן או גבעתיים".
הוריה הכירו בדרכם לישראל, בשנת 1979. אימה הייתה בת 17, אביה בן 18, ולאחר עלייתם לארץ הם התיישבו בבאר שבע. אסרסאי היא הבכורה מחמישה ילדים. אימה עבדה שנים בתחום הקליטה והיא יועצת בתחום עד היום, אביה שעבד במפעלי ים המלח, הוא כיום פנסיונר. היא מספרת שגדלה בבית חם ואוהב, למדה בלט והתעמלות אמנותית, אבל ידעה מגיל צעיר שמשחק הוא העניין שלה.
אחרי השרות הצבאי בחיל ההנדסה הצטרפה לצוות בידור באילת ומשם ל"בית צבי", בו גרי בילו עודד אותה שהיא בדרך הנכונה. היא התחילה בתיאטרון באר שבע ב"קומדיה של טעויות" וכבר 13 שנה היא בתיאטרון הקאמרי, שחקנית עסוקה שמגיחה לטלוויזיה ולקולנוע, כולל ב-"מטומטמת", "בננות", ו-"חסמב"ה דור 3". תפקידה ב-"וויצק" שביים איתי טיראן בקאמרי, זיכה אותה בפרס התיאטרון הישראלי.
אילו עוד חלומות מקצועיים יש לך?
"אני שחקנית עם רעב מקצועי גדול, שאוהבת גם תיאטרון וגם טלויזיה וגם קולנוע. עשיתי תפקידים מרכזיים ומאתגרים אבל אני רוצה עוד. השאיפה שלי היא להיות בפרונט ולהמשיך לשחק בתפקידים מרכזיים. עוד לא ראו כל מה שיש לי לתת. אני לא יכולה לדבר על שיא כי אני עדיין לא באמצע הדרך, אבל אני מאמינה שמחכים לי שיאים גדולים".
חו"ל זו אופציה?
"כן. החלום המקצועי הגדול שלי הוא להתפתח לחו"ל גם כיוצרת ומפיקה, למזלי יש לי פרטנר שזורם אותי. אני רוצה ליצור משהו חדש, להביא את האישה השחורה לקדמת הבמה ולספר סיפורים עמוקים. אני רוצה ליצור משהו מלא, להיות שותפה לתהליך ארוך, משהו שיהיה הבייבי שלי. מעניין אותי להמשיך לגדול ולמתוח את הגבולות שלי".