רוצים חיבוקי – חלק ב'
חיבוק הוא אחד הדברים החשובים ביותר עבור ילדים
החיבוק כדרך להכרת הגוף
הילי כוכבי, פסיכולוגית חינוכית מומחית ומחברת הספר "המדריך הישראלי להורים" בשיתוף עמירם רביב, מביאה אף היא את נקודת המבט שלה על החיבוק. "אנחנו יודעים היום שהחיבוק עובד בהמון רמות שונות: הוא עוזר לתינוק להכיר את הגוף שלו, את גבולות הגוף ואת תחושות הגוף".
"חשוב לזכור, שהעובר בתוך הרחם חווה כל הזמן מגע אינטנסיבי, ועם היציאה לאוויר העולם, בבת אחת, יחד עם כל השפע של הגירויים שיש מסביב, ישנה גם ירידה דרסטית במגע שהתינוק מקבל. וכאן יש מקום חזק לגעת ולא לחשוש, תינוקות לא שבירים – אפשר לחבק אותם.
"גם ההנקה, כפעולה אבולוציונית, נעשית בצורה של חיבוק. אי אפשר להיניק כשלא מחבקים. ממש כמו בעלי-חיים אחרים שנושאים את הגורים על גופם, הטבע ייעד גם אותנו לשאת את התינוקות על הגוף.
הדבר נכון פי כמה וכמה לתינוקות שאינם יונקים. תינוקות יונקים יקבלו את החיבוק בין כה וכה דרך ההנקה. ולכן כאשר ההנקה לא מתאפשרת מאיזושהי סיבה, רצוי לאמץ את תנוחת ההנקה, כך שהתינוק יחוש חזק את הגוף של ההורה.
"בסופו של דבר החיבוק מפעיל בגוף שלנו את המנגנונים שפועלים מהעוברות דרך הינקות ועד הזיקנה. החל מההריון מופרש אצל האמהות הורמון האוקסיטוצין שהינו הורמון האהבה והגדילה, והוא נמצא בשיאו עם הלידה ובהנקה. ההורמון, שמשתחרר הן אצל האימהות והן אצל הילדים, הינו גורם מתווך נוסף לקשר ולאהבה שנוצרים בין האם לילדה.
התקופה הקריטית של החיבוק
"עבור תינוקות שרק נולדו המגע הוא הערוץ העיקרי שדרכו הם חווים את העולם," מוסיפה כוכבי. הראייה והשמיעה עדיין לא מאפשרים לתינוק לארגן היטב את עולם הגירויים שסביבו, ומה שמשרה את הרוגע ואת הארגון של העולם הוא המגע. ולכן לחיבוק יש תקופה קריטית, כמו שתינוק שלא יקבל גירויים חזותיים לא יוכל לראות כך גם למגע יש את החשיבות שלו בהתפתחות, ופה המקום לתת קצת כבוד לאבולוציה. לטפל בילד זה לשאת על הידיים, להרגיע ולתת את התחושה שהוא מוגן."
"ועד כמה שהחיבוק נראה מובן מאליו, אי אפשר להגזים בו, כל עוד הוא כמובן רצוי לשני הצדדים. אנחנו חיים בעידן שמעביר מסר גדול של פיתוח עצמאות, שעובר באופן מעט מוגזם לילדים. אנחנו רואים הורים שאומרים 'שלא יתרגל', שמשקיעים בצעצועים יקרים כתחליף, שמעבירים מדמות אחת לדמות אחרת ומדודה לדודה כדי שהתינוק יתרגל לכמה שיותר דמויות, וזה לא נכון.
"הרבה פעמים החיבוק מקושר ל'להיות קטן'. כמובן שצריך לכבד את הילד, אבל כדאי למצוא אפשרויות למגע נעים, וכל עוד הילד לא מתנגד – להמשיך לחבק. ילדים בכל גיל צריכים את זה".
אילוסטרציה: gettyimages
להתאים את החיבוק לילד
"בשנים האחרונות הולכת וגוברת המודעות שיש שונות בין ילדים ובין מבוגרים ביכולת בוויסות חושי, וזה יכול לבוא לידי ביטוי בכל החושים – שמיעה, ראייה ומגע. הקושי נע על גבי רצף שבשני קצותיו נמצא ילדים שחווים מגע בצורה שונה, קשה יותר ופחות נעימה, ובקצה השני נמצא ילדים שזקוקים למגע יותר חזק", אומרת הילי כוכבי.
כוכבי מוסיפה ומדגישה כי "חשוב מאוד להבין שגם הילדים האלו זקוקים למגע, אך בדרך אחרת, מסוימת, שמתאימה להם. הם יירגעו בתנוחה מסוימת, ובמגע מסוים ובידיים מסוימות ולא אחרות.
"הוויסות הוא חלק מטמפרמנט מולד, ולכן יש חשיבות גדולה לטיב ההתאמה בין הילד להורה. זה אומר שגם אם הילד הוא בעל מאפייני טמפרמנט קשים, אם נתכוונן טוב לילד המאפיינים הקשים יתמתנו, אך זו בהחלט עבודה יותר קשה עבור הורים".
גם מבוגרים צריכים חיבוק
הפריחה של סדנאות חיבוק ומגע , של הילינג, של מסאז'ים ועוד פינוקים של הגוף בשנים האחרונות, מעלה את השאלה: מה קרה לנו במהלך החיים שאנו כבוגרים חוזרים לפגוש את צרכי הגוף והנפש, שאנו מחפשים את החיבוק, ולמה דווקא עכשיו?
לשאלה הזו משיבה ד"ר יואלס: "מתוך הקונספט שיש משהו כל-כך מרוחק ומנוכר בחיים המודרניים, יש משהו מאוד ראשוני ומתדלק בחיבוק. זו בדיוק השנייה שאתה מרגיש שהכי אוהבים אותך בעולם. וכמבוגרים, אנו זקוקים לזה לא פחות מאשר ילדים. אנו אמנם לא תמיד מודעים לכך, ואף חוששים מזה כי זה מפר את גבולות המרחב שלנו, ועדיין כבני אנוש כולנו זקוקים למגע וחום של אדם אוהב".
ויואלס מוסיפה: "צריך להבין שהבגרות היא תוצר של התנסויות בילדות. אם בילדות חווינו חוויה לא נעימה סביב חיבוק, אנחנו מפסיקים לרצות אותו. אם הורינו לא חיבקו אותנו, אז למדנו לא לצפות לזה. וכמבוגרים אנו ממשיכים באותו דפוס. אם מולנו עומד מישהו שהחיבוק חשוב לו, ולנו זה קשה, אז זה הופך לדיאלוג במקרה הטוב וקונפליקט במקרה הפחות טוב.
"גם בשלב הזה אפשר ללמוד לחבק, וזה מה שרוב האנשים מנסים לעשות היום. ואכן, יש הרבה אנשים שלמדו ליהנות מהחיבוק. הוא כבר לא מקושר למקומות של פגיעה, דחייה או תסכול, אלא מתחבר למקום נעים וטוב".
ענת הלל סלפטר, מאמנת אישית, מדברת על האנרגיה שיש בחיבוק ועל מה שהוא יוצק לתוך חיינו.
"זה לא סתם טרנד שפתאום מחפשים את החיבוק. הרבה אנשים מחפשים משמעות, ומתחילים להבין שמשמעות זה לא סתם ללכת לעבודה או להיות בעל משפחה, או להיות עשיר. אם אתה לא מחובר לרגשות שלך, אתה לא יכול להיות מאושר בחיים. והבסיס הקיומי הזה שעליו נבנה הכל הוא החיבוק, החיבוק של אמא".
ענת עושה פאוזה בדברים ושואלת אותי: "תגידי, אם נשים עכשיו 100,000 שקלים ליד מתג החשמל, האור יידלק?". בעוד מוחי מחפש את הקאצ' אני עונה: "לא, ודאי שלא, צריך ללחוץ".
"בדיוק", היא אומרת לי, "זה בדיוק כוחו של המגע והחיבוק, אין לו תחליף ושום סכום של כסף, או עבודה טובה ומתגמלת. רכב חדש או דירה חדשה אינם יכולים לפצות על החוסר בחיבוק. וכמו שאנו צורכים מזון כצורך קיומי כך גם האהבה היא קיומית, היא הדבר הכי בסיסי. רק שבאהבה אנו לא מאפשרים לעצמנו את הדבר הזה. אנחנו שבויים בתוך חומות של מה יחשבו עלינו ומה לא, ועוד כהנה וכהנה. ומה שאנשים מבינים היום זה שמה שמסתתר מאחורי החומריות וההישגיות זה הצורך הגדול באהבה. שבסופו של דבר האנרגיה שתתחיל את ההתנהלות שלנו בעולם יהיה החיבוק של אמא".
עמותת חיבוק ראשון
מדי שנה ננטשים עשרות תינוקות במחלקות היילודים של בתי החולים בישראל. על תינוקות אלה נגזרת בדרך כלל שהות ממושכת בבית החולים, ללא טיפול הורי מסור, ללא מגע אוהב וללא חום ואהבה.
עמותת "חיבוק ראשון" שמה לה למטרה לאהוב ולחבק כל תינוק, למלא את החלל הנוצר בהיעדר האם, ולספק עד כמה שניתן את הצרכים הרגשיים והקוגניטיביים החיוניים כל-כך להתפתחותו התקינה של התינוק. מתנדבות ומתנדבי "חיבוק ראשון" דואגים לבלות עם התינוק מספר שעות בכל יום, להעניק לו חום, אהבה ומגע גוף, וכן לשחק אתו, לשיר שירים, להקריא סיפורים וכו'.
הטיפול בכל תינוק נעשה באהבה על-ידי קבוצת מתנדבים מצומצמת המלווה אותו באופן יומיומי במשך כל תקופת שהותו בבית החולים. בדרך זו מבטיחים בעמותה שהתינוק לא ייחשף לדמויות רבות מדי, ויוכל לזהות את הדמויות הטיפוליות, בדומה לבני משפחה. בנוסף, דואגים בעמותה ליצור לתינוק סביבה ביתית ככל האפשר בעזרת מוביילים, ספרי תמונות, צעצועים, משחקים, עגלות טיול, מנשאים, מצעים, בגדים ועוד.
תחילתה של העמותה במסע התנדבות פרטי של תמר שלזינגר, ד"ר לעבודה סוציאלית במכללת צפת ולימים מייסדת העמותה. "הכל התחיל", היא מספרת, "בתקופה בה התגוררתי סמוך לבית החולים איכילוב ונודע לי על תינוק נטוש עם תסמונת דאון. בעלי ואני החלטנו אז להגיע אליו פעמיים ביום, וליווינו אותו במהלך חודש בבית החולים עד שהועבר למסגרת אחרת. הערך המוסף של הדבר הזה הוא מאוד גדול. ארבעה ימים אחרי שהתחלנו לחבק אותו, הוא התחיל לחייך ומייד אחר-כך התחיל להתהפך.
לחיבוק אין תחליף
"ברור היה לי, גם כאשת מקצוע וגם כאדם, שלחיבוק אין תחליף", מוסיפה שלזינגר, וכשהבנו שהצלחנו לטפל בתינוק הזה קבענו עם העובדת הסוציאלית בבית החולים, שאם יהיה תינוק נטוש נוסף אנחנו נבוא להיות איתו. וכך נוצר מודל חדש של עבודה, לפיו לא היה מקובל יותר שתינוק יהיה נטוש.
"כך במשך שלוש שנים חיבקתי שמונה תינוקות. באיזשהו שלב עמדתי לעזוב את תל-אביב והרגשתי שאת ה"בייבי" הזה אני לא יכולה לנטוש. זה היה כבר שלב שבו הבנו איך הדבר הזה אמור להתנהל, והתחלנו בגיוס מתנדבות דרך התקשורת שיחליפו אותי והגיעו פניות מכל רחבי הארץ, ואז "ירד האסימון" שיש נכונות להתנדבות בכל הארץ ובטח גם יש תינוקות נטושים בכל הארץ.
"העמותה החלה לקרום עור וגידים בעזרתה של מיכל קוריאט, אשת עסקים שהנושא נגע לליבה, והיא שהפכה את ההתארגנות לעמותה מסודרת ויצאנו לדרך. היום העמותה נותנת ליווי לשני שליש מבתי החולים בארץ, ובכל פעם שקיים צורך מצלצלים אלינו.
"הניסיון מראה שלאותו חיבוק ראשוני אין תחליף, ואי אפשר בלעדיו. ואת התוצאות אנו רואים דרך המקרים הרבים שאנו נותנים להם מענה. באחד מבתי החולים נולדה תינוקת עם פרוגנוזה קשה לפיגור, הוריה נטשו אותה. מתנדבת שלנו לקחה את הטיפול בה על עצמה. מדובר בתינוקת ששכבה עם עיניים עצומות בעריסה. לאחר תקופה מסוימת התינוקת החלה לפקוח עיניים וליצור קשר עין. כשהיא התחילה לחייך, ההורים שלה חזרו לבקר אותה ובסוף לקחו אותה הביתה.
חשוב לנו להעביר את המסר שהחיבוק בתקופת החיים הראשונה הוא קריטי להתפתחות. ויש לנו כאן חלון הזדמנויות מאוד קצר למזער את הנזק של הנטישה"
להתנדבות ולמתן תרומות – "חיבוק ראשון", רח' החשמונאים 91 ת.ד. 20497, תל-אביב 61204, טלפון: 03.6022457, פקס: 03.5444159, דוא"ל: info@tinokot.org.il
מתוך: מגזין הורים וילדים
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה