"שרדתי היסטוריה של זנות, התמכרות לסמים וכלא"

התחלתי את הכתבה הזו אחרת. התכוונתי לספר על ראיון מורכב שערכתי עם עו"ד רוני אלוני סדובניק, מי שעמדה מאחורי חשיפת העדות של מיקה (שם בדוי), הנאנסת שעברה חקירה משפילה בה התבקשה להדגים את האונס שעברה בעת מתן העדות בבית המשפט. במשך שנתיים נאבקה אלוני סדובניק לחשוף את המקרה על מנת להגן בעתיד על נפגעות בעת החיפוש אחר הצדק, והיא ידעה למה. האירועים לא מפסיקים לרדוף אחד את השני. טרם סיימתי לכתוב וכבר נחשפנו למקרה המחריד של האונס ההמוני שהתרחש במועדון "אלנבי 40" בתל אביב, בו סרטון שהסתובב ברשת הוואטסאפ חשף גברים מקיימים יחסי-מין עם נערה על הבר מול קהל מעודדים. האונס הזה מעלה שאלות מורכבות בעניין ההסכמה. הנערה מעידה שהיתה שיכורה, מעידה שאינה זוכרת ויחד עם זאת אומרת שהדברים קרו בהסכמתה המלאה. האם ניתן בכלל לתת הסכמה תחת שכרות מוחלטת? האם אישה שאינה יכולה לעמוד על הרגליים יכולה להסכים לכך שגברים יקיימו איתה יחסי-מין, אחד אחרי השני, בפומבי ולעיני מצלמות הסמארטפונים?

כשאדם שיכור עד אובדן חושים בשום אופן אין לו יכולת לתת הסכמה מדעת. אין שיכור פיכח, פשוט אין. היחידים שנתנו הסכמה לאונס הם אלו שנכחו במקום, הפיקו הנאה ועונג מאונס המונים ואף צילמו והפיצו. יש כאלו שיטענו שזה פטרנליזם, במקרה הזה מדובר בפטרנליזם הכרחי. אני מדמיינת את הנערה הזו יושבת לפני שבועיים ושומעת את עדותה של מיקה בתכנית "המקור" בערוץ 10, שקוראת לנאנסות לא להתלונן. שומעת שמיקה מתארת סיוטים בלילה ומכנה את עדותה בבית המשפט אונס שני. כעבור זמן קצר, הנערה הזו נאנסת במועדון לעיני כל כשחברותא של פסולת אנושית מעודדת את הגברים מסביב "לתת בה עבודה" ואני מבינה אותה. אני מבינה מדוע היא מעדיפה לומר שהדבר היה בהסכמתה. אמה הגישה בעקבות האירועים תלונה במשטרה ונותר לקוות שכל הנוכחים, האנסים, המעודדים, הצופים מן הצד – כולם שותפים לפשע – יתנו את הדין. בדיוק בגלל זה יצאה אלוני סדובניק למאבק שמסכן את עתידה המקצועי, על מנת שנשים ונערות נוספות ירגישו בטוחות.

עו"ד רוני אלוני סדובניק | צילום: איליה מלינקוב

היום פורסם שבדיקת המשטרה העלתה כי הנאנסת טוענת שלא עברה אונס אלא שקיימה יחסי מין על הבר בהכרה מלאה. נשמע מחריד, את מבינה אותה?
"נפגעות תקיפה מינית זקוקות בדרך כלל לפרק זמן כלשהו לצורך הבנה פנימית של היותן נפגעות. נדמה לי שבמקרה זה הנפגעת לא הפנימה עדיין מה קרה וכיצד הושגה "הסכמתה" באמצעות מניפוליציה של אלכוהול. ניתן היה להבין מהדיווחים בתקשורת כאילו הנפגעת במקרה זה איננה זוכרת דבר ממה שארע על הבר וכי מעשיה היו בהסכמה, זה מה שקורה לנפגעי עבירה פלילית כשמוסרים הודעות לתקשורת ולמשטרה מבלי לקבל יעוץ משפטי. חייבים לברר לפני ההגעה למשטרה האם הנפגעת מבינה בכלל את הפרשנות המשפטית של המילה "הסכמה"? האם היא יודעת שגם הסכמה או אי התנגדות בעת שאדם שיכור או מסומם עד בלי דעת- איננה מהווה הסכמה בעיני החוק".

פעילות פמיניסיטיות דוגמת רתם אלישע גם הן קוראות לנפגעות לא להתלונן משום שהמשטרה ובתי המשפט מעבירות את הנפגעות מה שהן מכנות "אונס שני". המקרה של מיקה די תומך בדעתן.
"אני לא מסכימה עם רותם אלישע. המסקנה המתבקשת ממה שקרה לנאנסת בבית המשפט איננה חלילה לא להגיש תלונה אלא לפנות מיידית לעורך דין המתמחה בליווי נפגעים מהסוג הזה עוד בטרם הגשת התלונה למשטרה. כל אחד יכול לעקור לעצמו את השן עם פלאייר אבל בוחרים ללכת לרופא שיניים ולפעול במקצוענות, כך גם בעת הגשת תלונה במשטרה. לא מומלץ להתחיל הליכים ללא ליווי משפטי צמוד. כשבוחרים עורך דין פלילי רצוי לא לקחת מי שמייצג גם נאשמים וגם נפגעים, אלא להעדיף תמיד עורכי דין שהתמחותם היא ייצוג הנפגעים. יש מספיק כאלה ועבודתם היא קודש".

היא  מוכרת לציבור בזכות המקרה של החיילת מאי פאטל שהתלוננה על הטרדה מצד המפקד שלה לירן חג'בי. היום פורסם כי פטאל אינה מסתפקת בפסק הדין הצבאי בו הורשע חג'בי על סמך הודאתו ותובעת אותו גם תביעה אזרחית בטענה כי היא סובלת מהפרעות פוסט טרואמתיות כתוצאה מהפגיעה.

מה החשיבות של התביעה הזו?
"ההחלטה של מאי להגיש תביעה אזרחית נובעת בין השאר, בשל ההתנכלות החמורה מצד מר חג'בי וחבר מרעיו המסייעים בידו לנהל מסע הכפשה חסר תקדים כלפיה. נזכיר כי חג'בי בחר לסרב לבדיקת פוליגרף ,העדיף עסקת טיעון ואחרי שעמד והודה בפני שלושה שופטים צבאיים בביצוע 35 מקרים של התנהגות לא הולמת כלפי מאי, רץ לתקשורת כקוזק נגזל וטען כי הודאתו בבית הדין הייתה שקרית למעשה, מאחר שכלל לא עשה דבר ממה שהודה בו. מקורביו מכפישים את מאי ללא הרף ומדליפים פרטים רפואיים וחצאי מסמכים וראיות במטרה להתנכל לה בשל כך שהגישה תלונתה. ניכר שמר חג'בי משתוקק להציג ראיות ועדים שלא הציג בבית הדין הצבאי לכן כעת נאפשר לו ניהול משפט מלא, והפעם ללא כל עסקת טיעון".

איך מאי מתמודדת עם הפרסום והפרשה, היא הפכה סמל למאבק בתקיפה מינית.
"כשאני מביטה במאי אני מתמלאת גאווה כמו אם המתגאה בבנותיה. היא מייצגת את הדור החדש של נשים, שלא מתביישות ולא מאשימות את עצמן. אני לוקחת רק תיקים עם אמירה פמיניסטית, שיכולים לעזור לנפגעות אחרות".

בתחילת ספטמבר, לאחר מאבק משפטי ממושך שניהל ערוץ 10, התיר בית המשפט העליון לעיתונאי רביב דרוקר ולתוכנית "המקור" לפרסם את קלטת העדות המדוברת, רק אז נחשפה המדינה כולה לגודל הזוועה שהתחוללה בחקירת הנאנסת. "זה שחרור גדול, הקלה גדולה, האמת יצאה לאור", אומרת לנו אלוני סדובניק בריאיון בלעדי.

חשיפתן של ההקלטות מדיון בית המשפט בתיק האונס בו התבקשה הנאשמת להדגים את תנוחת האונס ועדיין מסעירות את המדינה, אפשרה לה לנשום לרווחה לראשונה זה שנתיים. עד לרגע הפרסום התנהל נגדה קמפיין אגרסיבי שכלל את סנגור הנאשמים, הנהלת בתי-המשפט, שופטים מכהנים, נציב תלונות הציבור על שופטים, עיתונאים ופוליטיקאים – כולם הוקיעו אותה, כינו אותה פרובוקטיבית ושקרנית והיא הואשמה בכך שפגעה בכבודם של שופטים ובמערכת המשפט לשווא. חמש תלונות הוגשו נגדה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי-הדין, ורישיונה עומד בסכנה בטענה שהדליפה חומרים מדיונים חסויים.

עו"ד רוני אלוני סדובניק | צילום: איליה מלינקוב

אף על פי שזה לא המקרה הראשון שבו ניהלה תיק בעל פרופיל תקשורתי גבוה, היא מעידה שבמקרה הזה הותקפה וספגה הכי הרבה ביקורת. הפרשה הנוכחית נסובה סביב משפט אונס שבו הקורבן, מיקה, ילדה בת 14, נאנסה על ידי ארבעה נערים פלסטינים בירושלים. הם היכו אותה וגררו אותה לוואדי – שם אחד היה תצפיתן, שניים ריתקו אותה אל האדמה והרביעי אנס אותה. בשל גיל הנאשמים אחד מהנערים נשפט כקטין ונמצא אשם באונס, והאחרים הורשעו במעשים מגונים וחבלה בנסיבות מחמירות במסגרת עסקת טיעון ונגזרו עליהם בין 15 ל־24 חודשי מאסר. את הנאשמים ייצג עו"ד מנחם בלום.

בשנת 2012, כארבע שנים לאחר סיום ההליכים הפליליים, הגיעה מיקה למשרדה של אלוני סדובניק והודתה בפניה שהיא לא מצליחה להתאושש ממה שעבר עליה במהלך המשפט. "היא אמרה לי: אני לא יכולה להמשיך בחיים שלי, אני מתעוררת בלילה מסיוטים ורואה את הפרצוף שלו מולי' (הכוונה לסנגור הנאשמים, עו"ד בלום – אב"ד). אבא שלה אמר לי: 'היא לא הסכימה ללכת לאף אחת חוץ ממך, רק איתך היא מוכנה לדבר'. זה קורה לי המון. מגיעות אליי נשים מכל פינה בארץ, בדואיות, יהודיות, כולן. הן רוצות רק אותי".

למה?
"מגיל 3 ועד גיל 12 עברתי פגיעה פדופילית קשה. אני מאובחנת כנפגעת הפרעת דחק פוסט טראומתית. אני מתייחסת לעצמי כמי ששרדה היסטוריה של זנות, התמכרות לסמים וכלא. רק בנס ניחנתי בחוסן נפשי קצת אחר. צעד אחד לא נכון וגורלי היה כולל את כל זה".

את הפגיעה האישית מינפה כמנוע רב עוצמה לעשייה ציבורית. אלוני סדובניק, בת 48, אם לשניים, פעילה כבר שנים במסגרות שונות למען ילדים ונשים. היא הייתה האישה הראשונה שרצה לראשות עיריית ירושלים וכיהנה חמש שנים כיו"ר המטה למאבק בסחר בנשים. כיום היא עומדת בראש המשרד שהקימה, המתמחה בייצוג זכויות נשים וילדים ומתמקד בנפגעות ונפגעי גילוי עריות ותקיפה מינית. מיקה גוללה בפניה את מסכת ההשפלות שעברה בבית המשפט ומחוצה לו, ואלוני סדובניק, במקביל להגשת תביעת נזיקין להכרה במיקה כנפגעת פעולה איבה, הגישה תלונה נגד עו"ד בלום ושלחה העתק ממנה להנהלת בתי המשפט.

ביולי 2013 חשפה העיתונאית הדס שטייף את הסיפור בגלי צה"ל, הקריאה בשידור קטעים מהפרוטוקולים החסויים שהודלפו וטענה כי הנאנסת התבקשה לכרוע על ארבע ולהדגים לבית המשפט כיצד נאנסה. הסיפור, המורכב מכל החומרים שעיתונות אוהבת, הצית מיד מהומת אלוהים והתקשורת חגגה. ציפי לבני, אז שרת המשפטים, הגישה תלונה מטעמה לנציב תלונות הציבור על שופטים, מה שהעלה את הפרשה הילוך נוסף.

תמלילי ההקלטות כפי שנחשפו | צילום מסך מתוך תוכנית "המקור", ערוץ 10

איך העניין יצא משליטה?
"לבני, בחוסר אחריות משווע, וכדי לזכות בעוד כותרת, הגישה תלונה. לא נפגשנו איתה בכלל, לא היו ברשותה התצהירים. רק לאחר פרסום הדו"ח היא הואילה להזמין את מיקה לשיחה".

השופט אליעזר גולדברג, מבקר המדינה לשעבר ונציב התלונות דאז, פתח בבדיקה שבסופה קבע כי "שמיעת ההקלטה אינה מותירה כל ספק בכך שהמתלוננת לא התבקשה לכרוע על ארבע ולהדגים את מעשה האונס שבוצע בה. לטענה זו אין כל יסוד והינה עלילת דברים".

מה הרגשת כששמעת את מסקנות הדו"ח?
"פחדתי שמיקה תעשה לעצמה משהו. הדו"ח גמר אותה. היא הייתה כבר מרוסקת, והוא דרך עליה לרסיסי רסיסים. להגיד לילדה שנפגעה באונס קבוצתי שהיא מעלילה, זה דבר קשה מאוד. זה לא לגיטימי. מצדי הרגשתי בדידות קשה. כל יום הגיעה נגדי תלונה חדשה ללשכת עורכי הדין. האשימו אותי שבגדתי, שהדלפתי חומרים. נבהלתי נורא, הבנתי שסימנו אותי כמטרה".

גולדברג קבע שמדובר בהשתלחות חסרת רסן במערכת המשפט.
"כתבנו שיש לבדוק את 'שתיקתם הרועמת של השופטים מול התנהגות הסנגור' – זו השתלחות חסרת רסן? לצד כבודם של השופטים עומד גם כבודה של העדה."

"כשיצא דו"ח גולדברג גם אני קיבלתי אותו כאמת, לא חשבתי לפקפק בו", אומר העיתונאי רביב דרוקר, שעמד בראש המאבק המשפטי שהוביל לחשיפת חומרי הדיון. "איתי רום, שעשה איתי את התחקיר, הציע שנבקש את ההקלטות. העליון לא יכול היה לדחות את הבקשה שלנו כי הנפגעת אישרה. הופתעתי מהפער העצום שהתגלה בין מסקנות הדו"ח לבין ההקלטות. הצטמררתי ממה ששמעתי שם".

ואכן, בהקלטה אפשר לשמוע איך עורך הדין, בגיבוי השופטים, חוקר את מיקה בצורה גסה ואלימה. שאלותיו בוטות ונראה כאילו נועדו למוטט את העדה. "או שיש לו איבר מין גדול באופן דמיוני, או שהוא לא היה מגיע אלייך בכלל", הוא מטיל ספק, או "אולי לא הייתה בכלל חדירה". במהלך החקירה הוא גם שואל בצורה קרה אם היא הייתה רטובה או יבשה בזמן האונס, וכל זה עוד לפני החלק שעורר את הסערה – בו שומעים את הגברים באולם מבקשים ממיקה להדגים את תנוחת האונס. והשופט צבי סגל אף נשמע בבירור אומר: "תדגימי תדגימי".

תמלילי ההקלטות כפי שנחשפו | צילום מסך מתוך תוכנית "המקור", ערוץ 10

הועלו נגדך האשמות קשות, שלא דייקת בפרטים בעת הגשת התלונה. גם חלק מהפרטים שסיפרה שטייף בשידור היו לא מדויקים.
"אני מוצאת הרבה צביעות בטענה החוזרת ונטענת כלפיי כאילו לא דייקתי. טענו שמיקה אולצה להדגים את תנוחת האונס כשהיא כורעת על ברכיה, ואכן שומעים בקלטת שזה מה שקרה. זה באמת משנה אם כרעה על ארבע או על שתיים? אם ההדגמה נעשתה בזמן החקירה הנגדית או החוזרת? גולדברג יכול היה לחדד את שאירע בבית המשפט, אבל הוא בחר לנקות את השופטים. הוא עוד הגדיל לעשות ולקבוע שלא נגרם לנאנסת נזק נפשי בזמן שאינו מוסמך כלל לתת אבחנה כזו".

מיקה, איך הרגשת כשנחשפו ההקלטות מבית המשפט?
"הרגשתי הקלה עצומה. עודדה אותי מאוד תגובת הציבור שחיזקה אותי ותמכה בהרגשה שלי כי החקירה שעברתי לא ראויה. ילדים לא צריכים לעבור דבר כזה. אני עדיין פגועה מאוד מכך שהשופטים עד היום לא יצרו איתי קשר, ושהבקשה שלי לבטל את הדו"ח שקבע שהעללתי עלילה ולא נגרם לי נזק נפשי מההדגמה כלל לא נבדקה".

איך את מרגישה לגבי זה שמאיימים לשלול לעורכת הדין שלך את הרישיון?
"זו חוצפה, ואני לא מתכוונת לוותר בעניין הזה. אם לרוצחים ואנסים מותר ייצוג של טענותיהם למה לי כנפגעת עבירה אסור שעו"ד ישמיע את מה שאני טוענת?"

רוני, מה מצבך כיום בין כל התלונות?
"הוגשו נגדי חמש תלונות, מטעם עורך הדין, הנהלת בתי המשפט, תנועת אומ"ץ ועוד. כולן התקבלו על ידי לשכת עורכי הדין. אני עומדת לדין ועלולה לאבד את הרישיון. אבל אני מאמינה שאצא זכאית לגמרי. אתגרתי את גבולות השיח המשפטי והצבתי בפעם הראשונה בארץ קביעת גבולות מותר ואסור בחקירה נגדית של נפגעות תקיפה מינית. אני שועלת קרבות ותיקה, אני לא מפחדת מאף אחד ומשום דבר, אני הולכת עם האמת שלי. אין שום סיבה ביקום שלא אהיה עורכת דין".

תמלילי ההקלטות כפי שנחשפו | צילום מסך מתוך תוכנית "המקור", ערוץ 10

הצלה עצמית

אלוני סדובניק גדלה בשכונת קריית היובל בירושלים, מגיל צעיר פיעמה בה רוח מהפכנית, "אנרכיסטית" כדבריה. היא אמנם שש שנים בלבד בתחום אבל כבר הספיקה לרשום הצלחות מרשימות. "הצלחנו להשיג מהמדינה פיצויים גבוהים עבור ילדות שנוצלו מינית במשפחות אומנה. השגנו גם פיצוי לנערה שנאנסה בתוך מחלקה פסיכיאטרית סגורה והמשרד שלי מוביל את המאבק להפרדה מגדרית במחלקות פסיכיאטריות".

לאחרונה היא מובילה מהלך משפטי ייחודי למען הכרה בקורבנות אונס כנפגעות פעולות איבה במקרים שהפגיעה המינית היא על רקע לאומי. "גם הנאנסת מגן העיר, גם מיקה וגם ליפז חימי ז"ל אם לא היו נאנסות אלא רק מותקפות היו מוכרות כנפגעות פעולות איבה. כשנכנס אלמנט מיני מקטלגים ישר את הפגיעה על רקע מיני – מה שפוגע בזכויות המותקפות. זכויות ילדים ונשים היו תמיד בראש מעייניי. אם אני כילדה הייתי יודעת מה הזכויות שלי, זה לא היה קורה לי. הייתי שומרת על עצמי. אני אסירת תודה לאלוהים על כך שמול הבית הנורא שגדלתי בו הייתה ספרייה עירונית. כל הזמן הייתי בספרייה, לא היה לי לאן ללכת. שם אף אחד לא הרביץ, לא צעק עליי ולא היה אלים כלפיי. במקום סמים או אלכוהול ברחתי לתוך הספרים. החלטתי לקחת את מה שקרה לי ולהפוך את זה לכוח ולעוצמה".

התחלת ללמוד משפטים מאוחר, בגיל 38. איך התגלגלת לתחום?
"דרך הניסיון לשקם נשים מזנות. פתאום קלטתי כמה זה אבסורד שאנחנו באות לעזור להן כשהן כבר ממש מרוסקות. הבנתי שנפגעי גילוי עריות ופדופיליה הם העתודה של תעשיית הזנות ואפשר לעצור את זה. בחיים לא עבר לי בראש להיות עורכת דין. זה היה רעיון של נחום בעלי. הכרנו כשהוא צילם סרט דוקומנטרי, על המירוץ שלי לראשות העיר ירושלים. אמנם הפסדתי בבחירות אבל הרווחתי אותו. יש לנו שני ילדים, הקטן בן שש. כשנכנסתי להיריון וילדתי, זו הייתה הפעם הראשונה שהשלמתי עם הגוף שלי. כל החיים הייתי במרדף אחרי תפקידים ותארים ושום דבר לא עשה אותי מאושרת, הוא אמר לי: 'את לבה רותחת, את חייבת לוע שהיא תפרוץ ממנו', והציע לי ללמוד משפטים. למדתי עם כל הצעירים, הייתי הכי זקנה שם, כשלמדתי משפט חוקתי הבנתי שמצאתי את המקום שלי".

פמיניזם משפטי

אומרים על אלוני סדובניק ש"היא לא רואה בעיניים". זה נכון. היא אבירת מה שמכונה "אקטיביזם פמיניסטי במשפט", דואגת לחשוף תדיר את כשליו של בית המשפט ולהעמיד אותו לביקורת ציבורית. הפרשה המדוברת תיזכר כקו פרשת המים בכל הנוגע לחקירה נגדית של נפגעות אונס. קשה להאמין שלאחר הביקורת הציבורית הרחבה יהיה שופט, פרקליט או סנגור שלא ינקוט משנה זהירות כלפי נאנסת.

המקרה הזה מייצג את מה שמתרחש בבתי המשפט או שמדובר במקרה חריג?
"מיקה לא היחידה. אני מלווה הרבה ילדות בהליכים מהסוג הזה. הגיע הזמן שהנפגעות ידעו שיש להן זכות להיות מיוצגות. ייצוג נפגעות עבירה זה תחום חדש שאני ומשפטניות פמיניסטיות נוספות פיתחנו. הרעיון הוא שכל דבר שאנחנו עושות הוא מתוך מחשבה פמיניסטית, ואנחנו לא מוותרות בשום אופן. אם הכלל מנוגד לרוח הפמיניסטית, אנחנו נשנה את הכללים".

איך היית מנסחת את הבעיה המרכזית כיום ביחס לנפגעות בבית המשפט?
"ברגע שנפגעות אונס מגיעות לבית המשפט לתת עדות, הן כבר הוגדרו על ידי ביטוח לאומי כנפגעות טראומה. הרי לוקח זמן להליכים פליליים להגיע לדיון, ורוב הנפגעות כבר מאובחנות בשלב הזה כבעלות נכות (בדרך כלל בין 30 ל־50 אחוז), אז איך יכול להיות שהן מופלות בחקירה מול שאר בעלי המוגבלויות האחרים? יעלה על הדעת ששופט יאפשר לסנגור לשים תמונה מול עד עיוור ולהגיד לו 'איך פתאום אתה לא רואה את התמונה, אתה שקרן?'

"התסמינים של נפגעות טראומה משמשות את התביעה לקעקע את הנפגעת כלא אמינה. תסמין נפוץ למשל הוא אובדן של חלקים שלמים מהזיכרון. כשהנפגעת לא זוכרת פרט מסוים בעקבות הטראומה, הסנגור משתמש בזה כדי לחבל באמינותה. הנהלת בתי המשפט לא עושה התאמות של הדיון או מתחשבת בפרטים הללו וכך היא למעשה מאפשרת לסנגור להשתמש בתסמיני המוגבלות כדי להפוך את העדה ללא אמינה".

אמרת שאת אוהבת את מערכת המשפט. את עדיין עומדת מאחורי זה?
"מערכת המשפט היא הבית שלי, ואני רוצה לשפר אותה. אני אלחם שהיא תהיה חסונה יותר, נגישה יותר. זה שאני מבקרת אותה זה לא אומר שאני לא מכבדת אותה, אבל כבודן של הנפגעות לא פחות חשוב מכבודו של בית המשפט״.

מימין לשמאל: עו"ד מנחם בלום, אליעזר גולדנברג, רביב דרוקר, זיו סגל | צילום: צילום מסך ערוץ 10, נתי שוחט פלאש 90, יונתן סינדלר פלאש 90, אתר הרשות השופטת

תגובות

לשכתה של ציפי לבני: "מי שפרסמה מלכתחילה את כל הפרשה ביחס לאופן ניהול החקירה הנגדית באולם המשפט והעבירה את פרטי התלונה המלאה לתקשורת היא עו״ד אלוני סדובניק. לבני מילאה את חובתה – פנתה לנציב התלונות על שופטים, שהוא הגורם המוסמך על פי חוק לבדוק את אופן ניהול המשפט ואת הטענות הקשות שהושמעו. לעומת אלוני סדובניק, שחשפה את הסיפור בגל״צ, הפנייה של לבני לנציב התלונות על שופטים נעשתה במטרה להפוך את הדיון לענייני ומקצועי וכדי לבחון לעומק את הטענות שהושמעו".

לשכת עורכי הדין: "נגד עו"ד רוני אלוני סדובניק מתנהל הליך משמעתי בעקבות תלונה שהוגשה על ידי הנהלת בתי המשפט. דו"ח נציב התלונות על שופטים דחה את טענותיה של עו"ד אלוני סדובניק ובעקבות האמור בדו"ח הגישה הנהלת בתי המשפט תלונה נגדה אשר מתבררת בבית הדין המשמעתי של הלשכה. נכון הוא שהוגשה נגדה תלונה גם על ידי עו"ד בלום שאף היא מתבררת בבית הדין המשמעתי באיחוד דיון. יש להבהיר באופן מפורש כי להליך המשמעתי אין שום קשר לפמיניזם. באם יש לעו"ד אלוני סדובניק טענות בדבר ההליך, מן הראוי שתפנה אותן להנהלת בתי המשפט אשר הגישה נגדה את התלונה".

דוברות בתי המשפט: "הנושא נבדק על ידי נציב התלונות על שופטים אשר דחה את התלונה. המתלוננת יוצגה בהליך על ידי עורכת דין מטעם מרכז נגה. במסגרת בירור הטענות, עורכת הדין לא הצטרפה לעמדת המתלוננת על פגמים שנפלו לטענתה בהליך".

נציבות תלונות הציבור על שופטים במשרד המשפטים: "בניגוד לנטען על ידי עו"ד אלוני סדובניק, בשום מקום בהחלטה לא נאמר על ידי הנציב דאז (השופט גולדברג) כי למתלוננת לא נגרם נזק נפשי כתוצאה מן ההדגמה הקצרה. בהחלטה נכתב, כי באותה הדגמה קצרה לא הייתה משום פגיעה בכבודה של המתלוננת".

למרות פניות חוזרות ונשנות לא התקבלה תגובתו של עו"ד מנחם בלום.