רומיאו ויוליה?

לאור ניסיון העבר, הצטיידתי מבעוד מועד בחבילת טישו להקרנת פרק איחוד עם המשפחות. אך בניגוד לפעם הקודמת, הפעם התרגשתי קצת פחות.

אולי זו העובדה שהפעם הדיירים יכלו לשאול שאלות וממש לתקשר (כמו אסיר בכלא מבעד לזכוכית), לעומת ההולגרמות הבלתי-נשכחות שמתוכן בקעו קולות בני המשפחה (ללא מתן אפשרות לדייר להגיב) בעונה שעברה, היא שהכריעה את הכף וסחטה ממני פחות דמעות.

קיבלנו עובדות חצי-יבשות, כמו "זה הבית של פרידה הכט" ממקור ראשון, בנה של השולטתתת. או שאלות תמוהות של "אני לא עושה בושות"? ממרב לבתה שכל כך דומה לה, וגם התבטאות נפלאה של אמו של ילד-הפלא, אלעד: "אתה ענק", "אתה יותר מילד, אתה חבר שלי".

ואז הגיעו המפגשים שלג'קי ונופר עם אמהותיהם. מזל. אחרת עוד הייתי משאירה את חבילת הטישו כמו שהיא.

ילדים של אמא

די היה להתבונן בפניו התמימות של ילד הקסם, מג'יק, כשהבחין לראשונה באמו, כדי להתמלא באמפטיה. אחרי ששומעים את אמו הגאה, מבינים מיד מאיפה הוא משפריץ את כל החום, החן והמתיקות הבלתי נדלית. גם אם הם לא היו מחליפים ביניהם משפטים, עצם הסיטואציה הייתה מרגשת, כי עיניהם דיברו המון.

"אתה שמח, אתה גדול, כשאתה עצוב גם אני עצובה. תבכה, זה בסדר". כמה כוח ודאי ג'קי שאב מאמו להמשך הדרך. ולמרות שלא היו שם הרבה מילים, כל אחת מהן היא של הביוקר. כל אחת כאילו חקוקה בסלע, נחרטה בלבו, משרטטת את כל מה שהיה דרוש לו כדי להמשיך להחזיק מעמד בתכנית.

לא רחוק ממנו, גם הבייגלה הצליחה לעלות את מפלס הדמעות בעיניי. החיבור העוצמתי בין נופר לאמה משול לקשר הבלתי-נפרד בעליל בין הפרה לעגל, וגם כאן – מבלי לומר מילים של ממש. הושחלו פה ושם מילים על גאווה, כבוד לעדה, נשמה טהורה, ואפילו "מצטיינת הבית בסגנון לבוש", אבל הברז בעיניי נפתח עם פרץ הדמעות מהלב, ששטף את עיניה של הפרסייה והציף את הבית כולו. אפילו קצת את פרידה.

אך בנוסף לעוצמה הרגשית המשותפת לשתי האמהות, נראה שהן יישרו ביניהן קו ברור אחד לגבי הקשר בין הילדים. אמנם שתיהן לא ביטאו עמדה נחרצת בעניין, אך הסכימו בלבן כי הן לא מחסידיה של מערכת היחסים בין עצבן למג'יק.

"תשחרר כשצריך", פילחה האמא את השיחה השמיימית עם ג'קי. וגם אמה של נופר לא קפצה מאושר כשזו שאלה מה היא חושבת על ג'קי. אבל שניהם כאילו סירבו להקשיב, או רק עשו את עצמם. אולי לא ממש רצו לקרוא בין השורות, והעדיפו לנגוס עוד מעננת האהבה האסורה.

רומיאו מאוהב ביוליה שלו עד כלות. וגם היא אוהבת אותו, אם כי לא באופן שהוא היה רוצה. אבל כיף להם ביחד, הם מאושרים, נהנים אחד בחברת השנייה, צוחקים, מתמוגגים וגם בוכים. כמו שני ילדים שחיים את הרגע. מעדיפים לבלות כאן ועכשיו, מבלי לחשוב על המחר.

ואז פרידה תופסת את נופר לשיחה בחצר (התקרבו השתיים…) ומנסה לפקוח את עיניה: "הבנתי מהניואנסים של האמהות שלכם שהן לא בעד הקשר". וכיאה למאמא של הבית, הדואגת לגוזליה, מיהרה להציע לה "לא לתת לו את הקטע הפיזי", כי הוא כמו ילד שהתאהב לראשונה בחייו.

ולמרות שנופר ניסתה עם "אבל הוא בן 23", נראה שהבינה שבאמת מדובר בילד מאוהב בגיל הטיפשעשרה, שמסרב לקבל ברקס כתשובה, וממשיך ליסוע נגד התנועה, בלי לפחד לחטוף בראש. ואולי היא גם מעריצה אותו על כך. על התעוזה והתמימות שכל כך אופיינית לו.

מלכות האג'נדה

בקטנה טעון שיפור • מרב יצאה על הילה שהיא חסרת רגשות, למרות שראינו שהיא בכתה במפגש בין מרב לבתה • האאוטפיט הממוחזר של נופר – גרביון, מכנסון ובלייזר קוקטי (אהבנו מאוד, אבל כמה אפשר להופיע איתו? כל ערב שידור?) • העובדה שרק הדיירים-אסירים יכלו לפגוש את בני משפחתם (לי מהצד קרע את הלב שהסוהרים לא זכו בהזדמנות שווה) טעון שימור • "אמא, אני יוצא פוטוגני? עשית צבע בשיער" (ג'קי עם הבלחות-שטותיות בשיח מרגש עם אמו) • "השיחה טשטשה אותי במקום לחזק אותי" (עוד ניסוח מדויק מהלקסיקון של ג'קי) • "איזה חתיך הורס" (נופר נפעמת מהבן של פרידה וקופצת עליה בחיבוק. כל עם ישראל חברים, לפחות ברגעי שמחה) • עמיר בוכה ומתרגש מהשיחה של אלעד עם אמו • "תהיי רגועה" (אמא של נופר חותמת את השיחה ומנסה להחזיר את בתה לאיזון) • החולצה של מרב עם הכיתוב: inalabook – רשת חברתית מרוקאית • הראסטות של ליהיא (לא סגורה על היופי, אבל ח"ח על הגיוון מהבייביליס או הנטורל)

עם יד הלב, עד הפרק הנוכחי, לא היה איכפת לי שמרב תלך. הצדקנית מסדום, שתמיד ניסתה להשכין שלום-בית, גם אם זה אומר "ללכלך" בדרך על אחרים, חפרה באזניהם של כמעט-כל-דיירי-הבית. אבל היום נפל האיסמון: מרב היא ללא ספק ממשיכת דרכה של דנה.

במקום שבו דנה הפסיקה באין-ברירה (היא הודחה), מרב נכנסה לתמונה עם 100% מוטיבציה להתמודד ראש-בראש עם פרידה. אבל נזכרה לעשות את זה מאוחר מדי.

במובן מסוים, מרב ופרידה דומות. שתיהן נשים חזקות, בוגרות, דומיננטיות, צדקניות ובעלות אג'נדה משותפת: הדאגה לחלש. המלחמות שלהן אחת בשנייה מזכירות עמותות הנלחמות אחת בשנייה על אף שמטרתן זהה. אך כנראה שבקרב על השליטה בבית, יש מקום רק לגברת אחת. אתם יודעים מי.

ולסיום: הבית שוב מצטייר כממלכה של פרידה, השליטה היחידה. מה זה מראה על כוחה? האם כל מי שהיא מסמנת כמטרה סופו להיות מודח? האם אין אפשרות להתמודד מולה? לצאת חוצץ נגדה או נגד התנהגותה? ולבסוף: מה זה אומר על נופר? האם היא נמצאת על זמן שאול בלבד? ימים יגידו. מקווה שלא.