רדו לי מהראש

עידו בן השנתיים וחצי הוא ילד נהדר, גם בבית וגם בגן, רק מעט עקשן – יודע בדיוק מה הוא רוצה ולא מוותר. אבל כשמגיעים למקלחת ולחפיפת הראש, הוא בוכה, צועק, בורח ואינו מוכן בשום פנים ואופן לחפוף. מה עושים? טקס האמבטיה וחפיפת הראש עשויים להיות חגיגה גדולה ומהנה בשגרת הפעוטות וההורים, אבל לא תמיד. יש פעוטות שמתנגדים להיכנס לחדר הרחצה, ובעיקר לא מוכנים שמים וסבון יגיעו לאזור השיער והפנים.

מאוזן לאוזן

יעל לב-אור, מרפאה בעיסוק לילדים המתמחה בהתפתחות הילד ובאימון והדרכת הורים, מסבירה שעבור ילדים כמו עידו, חפיפת הראש היא חוויה מאוד לא נעימה בדרך שאינה מובנת לסביבה שלו, והם מרגישים כאילו חופפים את ראשם עם מי קרח ביום חורף קר. ככל הנראה, הדבר נובע מרגישות תחושתית.

"רגישות תחושתית יכולה להיות נרחבת ולהתבטא במגוון אפיקים: רגישות למגע של מרקמים שונים (בעיקר נוזליים), רגישות לחול ולדשא, רגישות למאכלים מסוימים, רגישות לבגדים, רגישות שמיעתית לקולות ולצלילים, רגישות לגרייה חזותית, כגון בלגן וצפיפות, רגישות תנועתית – פחד ממתקנים או סחרחורות בנסיעות. אבל רגישות כזו יכולה גם להיות ממוקדת ולהתבטא רק באפיק אחד – רגישות לאוכל מסוים, או לחפיפת הראש", מסבירה לב-אור.

איך מזהים שמדובר ברגישות תחושתית?
"לרגישות תחושתית יש פן רגשי-התנהגותי דומיננטי: כשמשהו מפריע לפעוטות עם רגישות תחושתית, קשה להם מאוד להירגע, מכיוון שמערכת הוויסות שלהם אינה יעילה. אם הם נופלים ומקבלים מכה, למשל, לוקח לגוף הרבה זמן לשכך את הכאב. כך גם קשה להם עם כל שינוי חדש שעליהם להסתגל אליו. בנוסף, פעוטות אלה לרוב עקשנים ובוכים בקלות, ולעיתים רבות הבכי שלהם הוא בלי פרופורציות או שקשה מאוד להרגיע אותם. לפעוטות אלה יש גם צורך חזק בשליטה. מכיוון שאינם יכולים לסמוך על התחושות שלהם, הם זקוקים למציאות יציבה ולביטחון, ולכן הם רוצים לשלוט בסביבה החיצונית".

לב-אור מוסיפה כי לחלק מהפעוטות עם רגישות תחושתית יש גם אוזניים רגישות עם נטייה לדלקות, דבר שיכול להשפיע על החשש מחפיפה.

האם יש לזה טיפול?
"אפשר לטפל ברגישות תחושתית ולהרחיב את רפרטואר התחושה של הפעוט. למוח שלנו יש גמישות ויכולת התאמה תחושתית למצבים חדשים, למשל: אם נעבור לגור במדינות סקנדינביה, עם הזמן נהיה פחות רגישים לקור; או אם נחליט לחיות כבדואים, נוכל לאחר תקופה מסוימת ללכת יחפים על אדמה רותחת. כך פועל הטיפול התחושתי".

במקרים רבים מדובר בפחד מהמים במקלחת. אילוסטרציה: ingimage

על חוט השערה

לב-אור מסבירה כי האבחנה של רגישות תחושתית היא סימפטומטית, ויש מקרים שקשה לומר בוודאות מה מקור הקושי. למרות זאת, אפשר לזהות רגישות תחושתית כבר מגיל ינקות, וההורים יכולים לקבל טיפול והדרכה כדי שהקושי לא יגביל את תפקודי היומיום. בנוסף, כל פעוט זכאי לקבל אבחון אצל מרפאה בעיסוק מטעם קופת החולים.
לדבריה, יש שתי גישות מרכזיות לטיפול ברגישות תחושתית:

1. טיפול שער: הצפת הגוף בגרייה תחושתית מגוונת כדי שמרכז התחושה במוח יתרחב והיכולת לוויסות תחושתי תגדל.
איך עושים את זה? בונים תוכנית תחושתית פרטנית שנקראת "דיאטה סנסורית", ומבצעים אותה כמה פעמים ביום. במהלך התוכנית עושים עיסויים, קופצים, מסתובבים, שוחים, נחשפים לצלילים ולטעמים.
2. דסנסטיזציה: תהליך שבו מרחיבים לאט-לאט את טווחי התחושה.

איך עושים את זה? חושפים את הפעוט בהדרגה לדברים שהוא רגיש אליהם. אם הפעוט רגיש לחפיפה, מתחילים במשחקי מים, למשל בבריכה קטנה. משחקים במשחקים הדורשים להכניס את הראש למים או באקדחי מים, שאותם מכוונים לשיער ולראש (לא לאוזניים). אפשר לקחת את הפעוט להידרותרפיה, ושם הוא ילמד לצלול תוך כדי משחק, עם איש מקצוע שמודע לרגישות שלו.

"חשוב לתת לפעוט להרגיש שהתהליך בשליטתו, ושהוא זה שמכתיב את קצב החשיפה למים. כך למשל, אני לא ממליצה על שימוש בטוּש (מים זורמים) אצל פעוטות בעלי רגישות תחושתית, מכיוון שיש בו פרמטרים משתנים שדורשים ויסות מחדש ומגדילים את חוויית חוסר השליטה", מציינת לב-אור.

"חשוב לתת לפעוט להרגיש שהתהליך בשליטתו". אילוסטרציה: ingimage

עיניים שלי

גם ד"ר גל מאירי, האחראי על היחידה הפסיכיאטרית בגיל הרך במרכז הרפואי והאוניברסיטאי סורוקה, חושב כי מוקד הבעיה הוא לרוב תחושתי, אבל במקרים רבים מדובר בפחד מהמים במקלחת. "המקור לפחד ממים עשוי להיות קשור לחלק התחושתי – פחד מהרעש של הברז או מזרם המים. במקרים אחרים, מדובר בפוסט טראומה", הוא אומר.

"יש פעוטות שעברו התערבות כירורגית או ניתוח כלשהו בגוף, למשל ניתוח כפתורים באוזניים או פעולה כלשהי בעיניים, וברגע שהם נכנסים לאמבטיה – מתעורר אצלם פחד והם נרתעים ממגע עם המים. הפחד מחפיפה בולט יותר במקרים הקשורים בעיניים, מכיוון שהראש והשיער קרובים אליהן מאוד ויש חשש מצריבה של השמפו, אבל גם כל ניתוח אחר עלול להיות סיבה לכך".

ד"ר מאירי מוסיף כי חרדה מאמבטיה וממים יכולה להתקשר גם לחרדות אחרות אצל הפעוט: "חפיפת הראש יוצרת אצל פעוטות מסוימים תחושה של איבוד שליטה. כשהמים זורמים, על הגוף אפשר עדיין לשלוט – להרחיק או לקרב את הזרם לפי הרצון והתחושה. לעומת זאת, חפיפת הראש מחייבת התמסרות – אני בוטח בהורה, בטמפרטורה, בזה שלא יקרה לי שום דבר רע. לא לכל פעוט קל לעצום עיניים ולתת את האמון הזה, ויש כאלה שקשה להם לשחרר".

במקרים אחרים, יש לפעוט קושי בקשר עם הדמות שמטפלת בו, והפחד מחפיפה הוא ביטוי של הקונפליקט בין השניים. "לעיתים זוהי מניפולציה של הפעוט, דרך להשפיע ולשלוט, בדיוק כמו שהוא מסרב לאכול", מסביר ד"ר מאירי.

מתי הפחד מחפיפה דורש טיפול?
"אם ההורים רואים שזו התנהגות שחוזרת על עצמה בצורה עיקשת, ושאי אפשר להשתלט עליה או לטפל בה. אם לא מצליחים לטפל בהיגיינה של הפעוט וחוששים שזה יביא למאבקי כוח פיזיים, למשל כשהורים מתוסכלים מההרגשה שהם מכריחים את הפעוט להתרחץ". לדבריו, במקרים כאלה מומלץ לפנות לרופא, אך אם המקרה נראה תחושתי ולא התנהגותי, הכתובת היא ריפוי בעיסוק.

מה אפשר לעשות כדי להקל על הפעוט באמבטיה?
"מומלץ לעשות הכנה ורבלית טובה לקראת טקס האמבטיה, ולדבר על כך ברוגע. אם המקור חרדתי או פוסט טראומטי, כדאי לעשות תוכנית הדרגתית, כלומר גירוי במנות קטנות. בהתחלה מתיזים מעט מים, בהמשך מרטיבים במקומות פחות 'מפחידים', כמו העורף, אומרים לפעוט לקחת מים ולהרטיב את העיניים. נותנים לו תחושה שהוא קובע את מידת הזרם והקרבה לגוף".