קפיצת הזהב של חנה קנייזבה מיננקו

את הסיפור של חנה קנייזבה מיננקו, האתלטית הטובה בישראל ומי שעומדת לייצג אותנו בריו 2016, אפשר לספר מזוויות שונות. אפשר לדבר על מערכת היחסים בין ישראל לספורטאים שלה, אפשר לדבר על התמורות במבנה הדמוגרפי בישראל העשויות בהחלט להוביל לשינוי בהיקף המדליות האולימפיות שלנו, ואפשר פשוט לספר את הסיפור שלה, צעירה בת 26 שהגיעה לכאן בעקבות האהבה ובחרה להישאר. תקראו לנו רומנטיקנים או אם אתם מעדיפים אז נאיבים, אבל בחרנו באפשרות השלישית. כאלה אנחנו. פשוט מקווים לשמוע את "התקווה" על הפודיום.

חנה קנייזבה מיננקו | צילום: אייל לנדסמן

נפצח בעובדות: חנה היא קופצת משולשת, מהקפיצות התחרותיות באתלטיקה קלה. בלונדון 2012 היא הייתה בין המתחרות הצעירות ביותר, אך זכתה במקום הרביעי המכובד. היא גם סגנית אלופת העולם 2015, ובאופן טבעי שיאנית ישראל ואלופתה בקפיצה משולשת ובקפיצה לרוחק.

היא נולדה באוקראינה לאב, איש צבא, ולאם, פקידת דואר. כבר בגיל 8 פגשה בעולם הספורט. באוקראינה, מסתבר, נפוץ ש"ציידי כישרונות" מגיעים לחוגי ספורט של ילדים כדי לאתר את כוכבי השביט הבאים. וכך זה התחיל. היא החלה להתאמן ברצינות ומעט אחר כך כבר למדה באקדמיה לספורט, מוסד שמשלב בין לימודים שגרתיים לספורט מקצועי.

מתי הבנת שזו עומדת להיות הקריירה שלך? שאת מספיק טובה לתחרויות אולימפיות?

"במשך שנים את מוקפת אנשים שחושבים ש'זה מה שהם עומדים לעשות בחיים', אבל בסופו של דבר הרוב לא לוקחים את זה קדימה לעבר הקריירה. בסביבות גיל 15־16, כשהשתתפתי בתחרות עולמית וניצחתי בה, הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים. ההורים שלי תמכו בי לאורך כל הדרך".

חנה קנייזבה מיננקו | צילום: ניר עמוס

"רגע של פרופורציות"

מפה לשם היא המשיכה בשגרה יומיומית של אתלטית מקצועית – עניין לא פשוט לנערה צעירה. הזכיות בתחרויות הרבות שבהן השתתפה הוסיפו "חרוזים" לשרשרת ההישגים שלה. לפני כחמש שנים, באחד ממחנות האימונים באוקראינה, היא פגשה את אנטולי מיננקו, ישראלי, יליד רוסיה, שעלה לכאן כילד. מיננקו בעצמו הוא אתלט מחונן ואלוף ישראל בקרב 10. הקשר בין השניים נשמר בזכות נפלאות הסקייפ, וכשהגיעה לבקר אותו בארץ, האהבה כבר פרחה. כשנישאו, עמדה בפניהם החלטה: שהוא יעבור לאוקראינה או שדווקא היא תעבור לישראל.

"השיקול העיקרי היה שאני יוצאת בכל סתיו ואביב למחנות אימונים", מספרת לנו קנייזבה מיננקו, "ובכל חורף וקיץ לתחרויות. אם היינו בוחרים באוקראינה, אנטולי היה צריך לבנות את החיים שלו מחדש ולהיות הרבה זמן לבד, בלי משפחה וחברים בזמן שאני עצמי נעדרת הרבה מהבית. לכן היה נכון יותר לבחור לגור כאן. חוץ מזה, אני אוהבת את ישראל".

עכשיו רגע של פרופורציות. עד שחנה הגיעה עמד השיא הישראלי בקפיצה משולשת על 13.10 מטר. בקפיצה הראשונה שעשתה קבעה שיא חדש של 14.40 מטר (שגם אותו כבר שברה), או במילים אחרות מהר מאוד היה ברור שמדובר בנכס לאומי, במיוחד במדינה שאיך לומר בעדינות? מעט דלה בנכסים כאלה. ובכל זאת, חשוב להבין: אתלטית כמו חנה זקוקה בעיקר לשקט כלכלי שיאפשר לה להתאמן, להתחרות ועוד להתאמן. אנחנו, מנגד, כנראה צריכים לרצות קצת יותר שנציגים כמו חנה ימלאו את רשימות המתחרים בעולם.

חנה קנייזבה מיננקו | צילום: אפרת אשל

אנטולי, בן זוגה של חנה, דווקא הבין מהר מאוד למי משניהם צופן העתיד גדולות, עזב את האתלטיקה והתחרויות והחל לעבוד כמאמן כושר כדי שחנה תוכל להמשיך להתאמן. אבל גם כך היה להם קשה מבחינה כלכלית, והעזרה מהמדינה, כמו גם הספונסרים, בוששו לבוא.

במסגרת עבודתו כמאמן כושר הכיר אנטולי את איש העסקים דיוויד צ'יזיק, ששמע ממנו את הסיפור והחליט לאמץ את הזוג. עם הזמן נוצר באמצעות צ'יזיק קשר עם יעקב שחר ואלטשולר שחם, שהחליטו להעניק לחנה חסות מסחרית. חנה, נכון להיום, חברה בסגל האולימפי הבכיר, באיגוד האתלטיקה ובאגודת מכבי תל אביב.

אנקדוטה למחשבה: באליפות העולם שנערכה בסין לפני חודשים אחדים, זו שבה קטפה חנה את התואר סגנית אלופת העולם, לא נשלח איתה דגל ראוי כי איש לא חשב שתנצח. תמונת הניצחון, שבה עומדות לצד חנה כל הזוכות עם דגלים עצומים והיא אוחזת דגלון קטן של ישראל, היא בהחלט משהו לחשוב עליו.

איך בעולם מסתדרים ספורטאים מצטיינים כאלה? זה פשוט: קודם כל רואים בהם מודל להתמדה ולהצלחה ולפיכך הם מושא לקמפיינים. נוסף על כך, יש לא מעט מותגים ששמחים לבחור דמויות כאלה, להפכן למזוהות עם ערכיהן – ולתת ספונסרשיפ, כמו שעשו אלטשולר שחם.

חנה קנייזבה מיננקו | צילום: אלכס מרמן

אמרת שאת מאד אוהבת את ישראל.

"מה זאת אומרת? קודם כל כאן הבית שלי. זאת הארץ של בעלי, והיום אני מרגישה שגם שלי. חוץ מזה אני אוהבת את החום הישראלי, את הערכים, את המסורת, את המשפחתיות. אני אוהבת גם מוזיקה ישראלית, את אריק איינשטיין במיוחד. כל פעם שדגל ישראל עולה בזכות הישג שלי, אני גאה ומתרגשת".

מה לדעתך הופך ספורטאית למצטיינת?

"עקשנות, רצינות, אורח חיים ספורטיבי־מקצועני, בלי פשרות ואמביציה להיות הכי טובה. 90 אחוז זה בראש. כדי לנצח צריך להיות אלופה בראש ולנצח קודם כל את עצמך, גם אם מסביב יש טובות יותר. אסור לתת למחשבות שליליות להיכנס".

חנה, כאמור, כבר נמצאת עמוק בשגרת ההכנות לקראת ריו 2016, ויחד עם המאמן שלה, אלכס מרמן, מתאמנת פעמיים ביום. התכנון הוא שתי אולימפיאדות לפחות, כנראה שיהיה לה זמן גם ליותר (יש קופצות בצמרת הנושקות לגיל 40). עכשיו רק צריך לקוות שיהיה לה גם איך.

חנה קנייזבה מיננקו | צילום: אלכס מרמן