קסם השעמום

הפעם אני מעדיף לנהוג לפנים משורת הדין ולהגיע לעיקר. "להקסים את הארי" (תרגום איום ותמוה ל-death defying acts) הוא פשוט סרט משעמם.

הסרט מציב את הארי הודיני (גאי פירס), מגדולי הקוסמים בהיסטוריה, בסוג של מאבק מוחות עם נוכלת סקוטית מצליחה, המעלה מופעים בהם היא מעמידה פני מדיום המתקשרת עם קרוביהם המתים של קורבנותיה. הודיני מציע פרס כספי נדיב למי שיצליח לגלות את מילותיה האחרונות אותן אמרה לו אימו המנוחה, ואילו מרי מקגרייווי (קתרין זיטה ג'ונס) נענית לאתגר.

הפתעה, הפתעה, השניים מתאהבים למרות אישיותה הצינית של מרי למודת העבר עם המין הגברי, ניסיון שהותיר אותה כאם יחידה לבתה בנג'י (סירשה רונאן), ולמרות אישיותו היהירה והמרוחקת משהו של הודיני. למען האמת, ההתאהבות של השניים והניגוד בינה לבין קרב המוחות אותו הם מנהלים יכלה להוות קו עלילה נהדר אילו הצליחה הבמאית (ג'יליאן ארמסטרונג) לנצל אותו בצורה שתגרום להזדהות כלשהי עם השניים.

השאלה האם הסרט עוסק בקיום העל-טבעי ויחס המדע אליו, או שמא זוהי רק התפאורה לסיפור הקשר בין שני הגיבורים יכלה להיות מעניינת אם לא נדמה היה שיוצרי הסרט אינם יודעים את התשובה לשאלה זו בעצמם, ולכן הם בוחרים להיטלטל לכאן ולכאן בלי לתת תשובה מספקת לאף צד. הצופה מוצא את עצמו בעמדה המוזרה של חוסר אכפתיות כלפי העלילה, לא באמת משנה לו מה יהיה הסוף – האם יצליח הארי לחשוף את תחבולותיה או שמא תזכה מרי בכספו. יש מיעוט שבכל זאת תוהה? אל דאגה. החל מאמצע העלילה טורח הסרט להפוך את הסוף לצפוי מראש וכך מחסל גם את מיעוט זה.



לא רק הקהל לוקה בחוסר אכפתיות, למרבה הצער נראה שגם לשחקנים עצמם לא ממש אכפת מה יעלה בגורל דמויותיהם. נדמה שפירס וזיטה ג'ונס פשוט עובדים על פי התסריט ולא טורחים בפרטים קטנים ושוליים כמו להיכנס לדמות. שני השחקנים המרכזיים האחרים – הבת בנג'י ועוזרו של הודיני, מר שוגרמן (טימותי ספול) – עושים דווקא את מלאכתם נאמנה, אבל קטנו דמויותיהם מלהציל את הסרט.

סביב דמותו של הודיני נוצרו אינספור יצירות – ספרים, סרטים ומחזות. המתעניינים בדמותו יוכלו למצוא על כך חומר רב בעזרתו הם יכולים לשפוך אור על דמות הקוסם האגדי – לאו דווקא מסרט זה.</p>

 

להקסים את הארי, בריטניה-אוסטרליה, 97 דק'. בימוי: ג'יליאן ארמסטרונג. שחקנים: גאי פירס, קתרין זיטה ג'ונס, טימותי ספול, סורשה רונאן.