קסום בקו סמוי

אחרי כמה ימי פעילות בסביבות צ'יאנג מאי (Chiang Mai) בצפון תאילנד (Thailand) חיפשנו שקט. אחרי שכמעט נגענו בעננים מעל דואי אינתאנון (Doi Inthanon), ההר הגבוה בתאילנד בגובה 2,565 מטר, גלשנו באומגה בג'ונגל מעץ לעץ בגובה של עשרות מטרים כאילו היינו קופי גיבון, ביקרנו בכפרים נידחים על בתי הכלונסאות שלהם (אבל עם צלחת לוויין על גג עשוי עלים) ואף זכינו לראות פיל מצייר פיל, רצינו לנוח באחד האיים.

מראה קו החוף היפהפה של האי סמוי (Ko Samui) נראה מבטיח כבר מהאוויר. האי סמוי, המוכר אולי יותר כקו סמוי ("קו" פירושו אי בתאילנדית), אינו האי הראשון שחושבים עליו בהקשר של שקט ומנוחה. נחילי ישראלים צעירים הפכו את האי לשם נרדף לבלגן, למסיבות ולהמולה, אולם כשמתרחקים קצת ממוקדי הרעש אפשר למצוא את היופי והשלווה המיוחלים שמציע האי השלישי בגודלו בתאילנד.

גן עדן בטוח

את הזמן הקצר שהיה לי לבלות ברביצה מפנקת בבריכה במלון Anantara המדהים ניצלתי גם כדי ללמוד קצת על האי. האי סמוי יושב לראשונה ככל הנראה לפני 1,500 שנה, הוא הופיע לראשונה על מפות סיניות ב-1687 בשם פולו קורנם (Pulo Cornam).

לא ברור כיצד קיבל את השם סמוי. השערה אחת היא שהשם הוא מעין הארכה של שמו של העץ מואי (Mui). השערה אחרת היא שהשם בא מהמילה הסינית סאבוי (Saboey) שמשמעותה "גן עדן בטוח".

עד סוף המאה ה-20 היה סמוי מבודד, והקשר שלו עם יבשת האם היה מועט. עד שנות ה-70 המוקדמות כמעט לא היו בו דרכים סלולות וכדי לעבור את 15 הקילומטר מצד אחד של האי לצדו השני היה צריך יום שלם של טרק דרך ההרים והיערות שבמרכזו.

אבל היום הכל כבר נגיש, ואת אווירת השאנטי של סמוי אפשר לחוש כבר מהנחיתה בשדה התעופה, שנראה כמו כפר נופש קטן. החופים היפים של סמוי אחראים לפופולאריות הגוברת שלו ולכך שהוא נחשב לגן עדן טרופי עלי אדמות.

ההמלצה העיקרית כשמגיעים לסמוי היא לשכוח מהשעון ואם אפשר גם מהטלפון הנייד (אלא אם כן השארתם בבית שלושה ילדים שרוצים לדעת היכן אתם בכל רגע), ולהתמכר לחופים הלבנים והארוכים ולחול הרך והנעים, למים הכחולים ולמראה המפרשיות הלבנות באופק, ללגונות השקטות ולנוף עצי הקוקוס הגבוהים.

חדר עם בריכה פרטית במלון Anantara. צילום: נאוה מרטון

להתמכר לתענוג

רוב באי האי רובצים בחופים על מיטות שיזוף מתחת לשמשיות עץ או מבלים בבריכת המלון (חלק מבתי המלון והמסעדות נמצאים ממש על קו המים). חופי הרחצה המפותחים ביותר נמצאים במזרח ובצפון האי, והחופים הפופולריים ביותר הם צ'אוונג (Chaweng) במזרח האי, ולמאי (Lamai), הנמצא דרומית לצ'אוונג.

בערב אפשר לבלות בפאבים, להתחכך בצעירים המקומיים הרוקדים לצלילי מוזיקה מערבית, וליהנות מסינגה, הבירה המקומית הטעימה, וממשקאות אלכוהוליים במחירים נמוכים, בטח בהשוואה לישראל.

כדי לגוון את הרביצה כדאי לצאת לשיטוטים קצרים בשווקים הצבעוניים, להתפנק בעיסויים בזיל הזול, או אפילו לצאת לגיחה לאחד מהאיים הקטנים שמקיפים את סמוי. מי שרוצה יכול למצוא בסמוי גם פעילויות כמו צלילה, גלשני רוח, רכיבה על פילים, טרקים ועוד.

מקדש בודהה הגדול. צילום: נאוה מרטון

להתפלל ולהתפרפר

אמנם הגעתי לסמוי לזמן קצר וקצוב, אך בחרתי שלא לכלות את זמני רק בבטן-גב, אלא לצאת ולחוות את מה שיש לאי המגוון להציע. בין האטרקציות המרכזיות מקדש בודהה הגדול (Big Buddha באנגלית, Wat Phra Yai בתאית), מקדש שאליו מגיעים המקומיים להתפלל ובו ניצב פסל בודהה בגובה 15 מטר, המשקיף מהצוק הצפוני של סמוי לחוף בופוט (Bophut).

קשה שלא להתפעל מהפסל המוזהב הענק, שנבנה בשנת 1972. כיאה למקום שמושך אליו תיירים רבים, יש שם גם שוק צבעוני קטן שבו מציעים המקומיים את מרכולתם במחירים לתיירים.

פאי, צעיר תאילנדי חביב שעובד בחברת בנגקוק איירוויז, סיפר לי בהתלהבות על האטרקציה "הבולטת" בקו סמוי: הין טא ולהין יאי (Hin Ta, Hin Yai, סלעי סבא וסבתא). אלה סלעים הנמצאים בחוף למאי שצורתם מזכירה איברי מין של גבר ואישה (אל תשאלו למה סבא וסבתא). הסלעים הפכו לאטרקציה גדולה באי וסביבם נרקמות אגדות שונות.

כדי לקרר את האווירה ולחוות מעט טבע, ביקרתי בחוות הפרפרים נה טיאן (Na Tian) בצדו הדרום-מזרחי של האי. בחוות הפרפרים אפשר לטייל בין מאות פרפרים צבעוניים ולבקר במוזיאון חרקים המציג מגוון חרקים נדירים.

נאוה מרטון היא סגנית עורכת מגזין "הורים וילדים" ועורכת "בשביל הארץ", של רשות הטבע והגנים. הכותבת היתה אורחת של לשכת התיירות התאילנדית TAT, נויה תיירות ואל על