קלאסיקה יהודית

שלום עליכם (שם העט של שלום נחומוביץ' רבינוביץ'), מגדולי הסופרים היידישאים בתקופת ההשכלה, החל את דרכו דווקא בכתיבה בעברית, אך מאוחר יותר עבר לכתיבה ביידיש, ונחשב לסופר שנון, חריף ומצחיק. שלום עליכם זכור כמי שהיטיב לתאר את חייהם של היהודים במזרח אירופה, את שקיעתם ואת שגשוגם וליצור מעין 'קומדיה יהודית', בה מסתתרים חמלה, סרקזם וביקורת פסבדו-סמויה.

הקובץ "סיפורי זעם", שנכתב על ידו בין השנים 1901-1907, כולל יצירות שנבחרו ותורגמו על ידי דן מירון (שאף הוסיף מסה בת כ-40 עמודים בסופו).

הסופר המצליח חי בתקופה רווייה בתמורות ותהפוכות, תקופה בה חזרו יהודי מזרח אירופה להיות מיעוט נרדף, אך בד בבד ניכרו בה ניצני התפכחות וחתירה ציונית לעתיד טוב יותר עבור היהודים הנרדפים.

בין כל האירועים המחוללים, דוגמת פוגרומים ובמקביל הקמתן של תנועות ציוניות רבות, התנהל שלום עליכם ואסף סיפורים וחוויות מפי יהודים בעיירות רוסיה. בסיפוריו הוא מצליח לרדת לעומקה של הנפש היהודית, להוסיף לה צבע ותפאורה ולהציג אותה דרך מילותיו, תוך שהוא מכניס דברי ביקורת על הקהילה היהודית, במסווה של ביקורת אישית (הסיפורים נכתבים מפי הדמויות שחוות אותן).

שלום עליכם אינו מתבייש להציג את הצדדים הפחות הירואים של גיבורי סיפוריו – האגוצנטריות, הקמצנות, צרות העין ואפילו האפיקורסיות בתקופה בה הדת היתה חלק בלתי נפרד מהווייתה, ובעצם כרטיס הביקור של האוכלוסייה היהודית בגולה.

הסיפור הראשון ('הקדרה') נכתב מפיה של אלמנה יהודייה, אם לבן יחיד, חולני אך מוצלח, עליו היא שומרת מכל וכל והופכת עולמות כדי להגיש לו בכל יום את המרק היוקרתי עם רבע העוף בתוכו. היא משכירה את החדרים בביתה למשפחה רועשת ומלוכלכת, עובדת מצאת החמה עד צאת הנשמה והכל כדי שבנה יוכל להתחזק ולחדד את לימודיו. כאן אנחנו עדים ל'אמא הפולנייה', לחשיבות שהיתה ללימודים בתקופת ההשכלה, ולקורבן הכבד שהקריבו ההורים היהודים כדי שהילדים לא ילכו בדרכם וישאפו לעתיד טוב יותר.