תירגעו, אתם לא הורים יותר טובים מקים קרדשיאן

נורת' ווסט, בתה בת ה-6 של קים קרדשיאן, שוב עושה כותרות, והפעם כי הגיעה למסיבת יום ההולדת של הסבתא-רבתא שלה עם נזם מזויף באף, והאינטרנט גועש. ככה זה, שום דבר לא מוציא מאנשים את הסופר-נני הפנימית שלהם כמו ההזדמנות לקחת חלק במסיבת צקצוקים שמבקרת הורות של אנשים אחרים. בתפקיד הפיניאטה: אימא קים. 

מנעד התגובות היה צפוי כמו מזג האוויר הישראלי באוגוסט, ויותר מחניק ממנו: הכיצד ולא יכול להיות ואיך היא נותנת לה להסתובב ככה ולילדה הזו מרשים הכול ואיזה מין חינוך זה ולמה לא נותנים לה להיות ילדה – תנסו להגיד את כל זה ותראו איך נגמר לכם האוויר. וזו, כמובן, לא הפעם הראשונה שזה קורה. הדבר היחיד שיותר רותח מקים קרדשיאן כרגע זה קיתונות הביקורת שהיא חוטפת על ההורות שלה בכלל, ועל המראה החיצוני של בתה הבכורה בפרט. פעם היא הרשתה לנורת' לצאת מהבית עם אודם וביום הולדת שלה היא נתנה לה להחליק את השיער ובפעמים אחרות היא סתם הייתה מושא לספקולציות פרועות וגינויים אפילו יותר פרועים, כמו נגיד כשהאינטרנט החליט שהיא מרטה את גבותיה של נורת' התינוקת. 

קים קרדשיאן ונורת' ווסט | צילום מסך

.

ולא, זה לא בגלל שהיא מפורסמת. או לפחות לא רק בגלל. מאם-שיימינג, ביוש אימהות על ההורות שלהן, הוא ספורט בינלאומי נפוץ יותר מכדורגל, והוא נהנה מיותר צופים ויותר משתתפים. שלא כמו בכדורגל, במאמ-שיימינג בועטים בעיקר באימא (לפעמים גם באבא, אבל כמעט תמיד באימא) על כל התנהגות הורית לא מקובלת, או אפילו סתם כזו שלא באה לאנשים בטוב. זה לא שאין שום מקום לביקורת בהורות או אפילו לשיפוט ערכי, גם אם מאוד כוללני ובסיסי, של התנהגויות וכללים. אבל כשמדובר בילדים ואימהותיהם, מפורסמים או לא, אין שום הבחנה בין מה שמזיק למה שלא מקובל או אפילו סתם בטעם רע. הכול שפיט.

המצקצקים, חשוב לציין, הם לא הורים טובים יותר, הם רק נחזים ככאלה. וגם אתם. יופי שלא נתתם לבתכם בת ה-6 לענוד נזם מזויף, אבל מה עשיתם כשבן השנתיים שלכם, נגיד, דפק בסופר את הטנטרום של החיים רק כי נדנודיו לקניית איזשהו ממתק רווי צבעי מאכל וסוכרים ובטח גם מסרטן נענו בשלילה? קניתם כמו ההורים הממש-בסדר שאתם, זה מה. כן, הייתה את הפעם ההיא שלא קניתם, אבל כולנו יודעים שזה רק בגלל שהצלחתם להסיח את דעתו של הפעוט שנייה לפני שכל האצבעות המאשימות והמבטים המצקצקים בסופר הופנו אליכם. אתם יכולים להיות הורים נפלאים ממש, אבל די בפעם אחת בה הילד מפדח אתכם במרחב ציבורי בשביל לסמן אתכם כהורים גרועים. 

זהירות, קלישאה לפניכם: הורות זה לא קל (מה לעשות, יש קלישאות נכונות). זו עבודה בלי הסכם קיבוצי או אפשרות לשבות, ועל כל אסכולת הורות יש אחת מנוגדת לה, שני מחקרים שיסבירו למה היא הורסת לילדים את החיים, ושלושה עוברי אורח שיסבירו לכם, למרות שלא שאלתם, למה זה לא טוב שהילד במנשא או על הידיים או בלי גרביים באוגוסט או מעיל בשלג דאשתקד. ולמה? קודם כול, כי זו דרך קלה ונוחה, גם אם מטומטמת, לשכנע את עצמנו שאנחנו הורים יותר טובים בלי לעשות שום דבר פעיל בשביל זה, וגם, ואולי בעיקר, כי זו מגמה מתמשכת, להתערב לאימהות בחיים: אנשים לא יוצאים לנו מהרחם גם אחרי שהילדים שלנו כבר יצאו לנו מהרחם. וזה לא רק נמאס אלא גם מיותר בתכלית וגם לא הופך אף אחד להורה טוב יותר. ומילה אחרונה למקהלת המצקצקים: תנשמו, חמודים. ותנו לילדים גם, זה בריא.