קייט בוש, מחדשת

קייט בוש אף לא הצטיינה בלהיות זמרת פופ במובן הפשוט של העניין. במה שהיא כן מצטיינת, זה להראות לכולם כיצד ניתן לתרגם אמת אמנותית לכדי עשייה הוליסטית, גם אם במהלך הדרך נקבע תג מחיר גבוה בכל הנוגע לחשיפה או לגרף המכירות.

ראיונות לתקשורת לטובת קידום אלבומים בוש עורכת – וזה במקרה הטוב – בערך פעם בעשור. על עניין סיבובי ההופעות היא סימנה וי והודיעה שהיא הבינה את הרעיון והספיק לה עוד ב-1979, שנה לאחר הפריצה שלה. כך שכל מה שנותר למי שרוצה להתעדכן מה חדש אצל האניגמה המוסיקלית הזו, הוא לחכות בסבלנות לתקליטים שלה, כדי לינוק מהם את קול אנקת הגבהים הייחודי שלה.

כאמור, כאב ראש לא קטן למנהלים שלה ולחברת התקליטים, אבל הרבה נחת לאוהדיה האדוקים, שחלקם הולך איתה עוד מאלבום הבכורה פרוץ הדרך מ-1978.

אה, ויש עוד עניין הנוגע להתנהלות הקריירה של בוש, או יותר נכון למקטעים מהן היא מורכבת. האישה ממעטת לשחרר אלבומים חדשים. במספרים זה מתורגם לתשעה אלבומים ב-31 שנים. וזה מעט. מעט מאוד.

טריק שיווקי של אמן ותיקים?

עכשיו, שש שנים אחרי אלבומה הקודם והכפול והסופר מוצלח ומרגש "Aerial", בוש חוזרת עם "Director's Cut", אלבום המאגד 11 ביצועים חדשים לשירים שכיכבו בעבר באלבומיה "The Sensual World" מ-1989 ו-"The Red Shoes" מ-1993. מהלך שכזה, שעשוי להיתפס כטריק שיווקי של אמן ותיקים שכל מהותו הוא למכור מחדש חומרים מוכרים, נתפס אחרת כשמדובר ביוצרת מהקליבר של קייט בוש.

כמו ג'וני מיטשל, גם בוש מוצאת שיש לחזור לעיתים לחומרים המוכרים ולהפוך בהם. מיטשל מתנהלת ככה כבר כעשור, בוש למדה רק עכשיו את הטריק, ולא מן הנמנע שהתגובות הטובות להן זוכה האלבום ישכנעו אותה לחזור ולהפוך באלבומיה המוקדמים יותר. וכשמדובר בטיפוס שכה שונא לשחק את המשחק לפי החוקים המוקבלים, אפשרות שכזו היא יותר מרק נחמת עניים.

גרסת הבמאי של בוש מודל 2011 שופכת אור חדש על גרסאות המקור. גם מי שמחזיק בביתו את שני האלבומים המקוריים, לא ירגיש שהוא מקבל כעת סחורה משומשת במצב טוב. בוש, שבעבר ניסתה לזעזע עם קליפים מפחידים, ריקודים אבסטרקטיים ואווירה אפלה שנבעה משיריה, מציגה ב"Director's Cut", פאזה מהורהרת ואיטית יותר.

זו עדיין בוש, שאתה מבין איך היא פותחת שיר אבל לא יכול לצפות את הטוויסט שיבוא לאחר הפזמון או את הקרשנדו שאולי יגיע בסיום. 33 שנים אחרי שדיוויד גילמור מפינק פלויד גילה אותו ו-31 שנים אחרי האלבום הבכורה המרתק והכה שונה שלה (ולהיות שונה בסוף שנות השבעים לא היה עניין קל במיוחד), לקייט בוש יש אלבום חדש – או בעצם – מחודש. אותי זה יותר ממספק.

צילום מתוך עטיפת האלבום החדש Director's Cut של קייט בוש