קייטנה סוג א'

החופש הגדול שלפני כיתה א' הוא התקופה שבה ילדינו נפרדים מהגן ומתכוננים למעבר למסגרת בית ספרית. לעיתים אנו ההורים חוששים יותר מהם מהשינוי, וסוברים שאת התקופה הזו צריך לנצל ביעילות כדי להספיק להכין אותם למסגרת החדשה. קורסים וקייטנות הכנה לכיתה א' נכנסים לנישה הזו ומבקשים לספק מענה לחששות ההורים. אך עד כמה ההכנה הזו יעילה לילדים, והאם בכלל יש בה צורך?

הכנה מוטורית, רגשית ודידקטית

"קייטנות ההכנה לכיתה א' כוללות הכנה שהיא בעיקרה מוטורית, רגשית ודידקטית", מסבירה קרן שמאי נרקיס, מנהלת מרכז "טיפות" – מרכז להורות ומשפחה במושב אמונים הסמוך לאשדוד. "הקייטנות שלנו, למשל, כוללות שלושה מרכיבים עיקריים: הכנה דידקטית על ידי מורה להוראה מתקנת, לימוד שחייה על ידי הידרותרפיסטית, ועבודה בשיטת אלבאום שמסתכלת על הכנה לכיתה א' באופן הוליסטי מתוך המחשבה שבשלות לכיתה א' היא גם בשלות רגשית.

"העבודה נעשית בקבוצות של שישה עד שמונה ילדים כדי שהמדריכות יוכלו לתת לכל אחד מהם את תשומת הלב האישית שלה הוא זקוק. אנחנו משתדלים לשמור על תפאורה שתזכיר את בית הספר, למשל סידור הכיתה הוא כמו בכיתת בית ספר, ישנו לוח מחיק ועל הקירות מודבקים אותיות ומספרים, והפעילויות נעשות במשך 45 דקות כדי להתחיל להרגיל את הילדים לסדר היום הבית ספרי. כאשר ילד חווה את הפעילות מדי יום במשך עשרה מפגשים, קל לו להטמיע את מה שלמד".

האם ניתן להביא לבשלות רגשית במשך כמה שבועות של קייטנה?
"אני יכולה לספר מניסיוני עם הבת הפרטית שלי שהתרומה של קייטנה כזו עבורה היתה בעיקר בתחום הרגשי. הרגשתי שאני שולחת לכיתה א' ילדה עם יותר ביטחון ביכולות שלה. היא כבר היתה רגילה למסגרת של 30 ילדים מהגן, אבל ההכנה בקבוצה קטנה עשתה את תפאורת בית הספר למקום פחות מאיים עבורה".

להורים יש את הכלים להכין את הילד

אלה קנר וכנרת פרידמן מ-"2coach", המרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים, מאמנות ומנחות אנשים, צוותים וארגונים, אינן תומכות נלהבות של קייטנות ההכנה לכיתה א', וסוברות שאת עבודת ההכנה על ההורים לעשות בבית. "הרעיון שאפשר להכין את הילדים לכיתה א' במשך כמה שבועות בקיץ הוא מוטעה. הבעיה העיקרית היא שהורים עלולים לחשוב שהמומחיות האמיתית להכנת ילדיהם לכיתה א' אינה בידיהם ושמומחים יעשו זאת טוב מהם. למעשה, מוכנות אמיתית לכיתה א' מתרחשת לאורך כל שלבי ההתפתחות המוקדמים של הילד, ולכן המחויבות והאחריות ללוות, לעודד, להצמיח ולהעצים את ביטחונו העצמי של הילד כך שיהיה פנוי ללמידה – היא של ההורים. יש להם את כל הכלים, היכולות והמשאבים לעשות זאת".

גם נירה אלטלף, מנהלת המרכז להוראה דיפרנציאלית ומכון ליט"ף, חושבת שאם הורים יבינו מהן המיומנויות הדרושות בבית הספר, הם יבינו שיש להם את כל הכלים לסייע לילדיהם. "כדי ללמוד, ילדים צריכים להתרכז בלמידה, לבצע משימות הדורשות הבנה וריכוז, להבחין בצלילי השפה המדוברת, להבחין בהבדלים דקים בין צורות דומות, לשכלל את המוטוריקה העדינה כך שיוכלו להחזיק כלי כתיבה בצורה נכונה. כל אלה הן מיומנויות שצריך לתרגל זמן רב וללמוד בהדרגה. קייטנה אינה מסגרת שיכולה ללמד באופן הדרגתי ומובנה, והתרגול בן השבועיים-שלושה אינו מספיק כדי לחזק את המוטוריקה הגסה או העדינה".

קנר ופרידמן חושבות שגם את ההכנה הרגשית לכיתה א' צריכים לעשות ההורים, והכנה כזו צריכה להיעשות באופן בלתי מכוון, למשל דרך משחק. "המשחק המשותף מחזק את הקשר בין הילד להורה ומאפשר תקשורת זורמת. תוך כדי המשחק הילד לומד שמותר לנסות, לטעות ולהיכשל. כאשר תוך כדי המשחק ההורה מעודד ונותן כבוד לדרך היצירתית ולרעיונותיו הייחודיים של ילדו, הוא מחזק את ביטחונו העצמי ומהווה עבורו כתובת לפנייה אם וכאשר יופיעו קשיים. ילד שיודע שיש לו למי לפנות הוא ילד רגוע, וילד רגוע הוא ילד שפנוי ללמידה".

חשוב שתהיה בכיתה א' התייחסות של המורה לבשלות השונה של הילדים

"הקייטנה עלולה להזיק"

"העלייה לכיתה א' אינה מתרחשת בלילה אחד בתחילת שנת הלימודים אלא היא תהליך שמתחיל להיבנות עוד בגן. לכן ברוב הגנים הגננות מתחילות לעבוד עם הילדים על ראשית הכתיבה וראשית החשבון", מציינות קנר ופרידמן.

אבל מה אם סיימנו את הגן, וכל חבריו של הילד העולים איתו לכיתה א' כבר יודעים לזהות את האותיות או לפתור תרגילים פשוטים ורק הוא עוד לא יודע זאת?
אלטלף: "נכון שילדים עולים לכיתה א' על פי גילם הכרונולוגי ולא על פי מידת בשלותם ללימודים, ונכון שיש ילדים שכבר בגיל חמש מסוגלים לקרוא ויש כאלה שמבשילים מאוחר יותר. נכון גם שבעבר היו פסיכולוגים שגרסו כי 'ההבשלה' למוכנות לקריאה היא תהליך טבעי ואין להתערב בו, ואילו כיום מקובל להתייחס למוכנות לקריאה כאל מכלול מיומנויות שניתן ללמד אותן ולתרגלן – אבל המיומנויות הללו אינן יכולות להתפתח בכמה שבועות של קייטנה. אם ילד לא בשל ללמידה, כמה שבועות של הכנה בקיץ לא יעזרו לו להבשיל.

בואו להתייעץ בפורומים * לפורום ייעוץ להורים * לפורום הורים לגיל הרך * לפורום התפתחות מוטורית

"חשוב שתהיה בכיתה א' התייחסות של המורה לבשלות השונה של הילדים. ישנם ילדים שיידעו לקרוא כבר אחרי חודשיים מתחילת הלימודים, קבוצה אחרת תלמד רק כעבור שלושה, ארבעה או שישה חודשים. וישנה גם קבוצה שכלל לא תגיע להבשלה של יכולת הקריאה. עם כל אחת מהקבוצות הללו על המורה לעבוד באופן שונה, כך שהילדים הבשלים לא ישתעממו והילדים שעדיין לא הגיעו לבשלות ישכללו את המיומנויות בשלב טרום הקריאה".

קנר ופרידמן טוענות שמסגרת של קייטנת הכנה לכיתה א' יכולה לעיתים לא רק שלא להועיל, אלא אף להזיק: "כאשר ההכנה היא כל כך מרוכזת ובמשך הקיץ עוסקים יום-יום בתכנים לימודיים, ילדים מבינים את המסר שאומר 'עליכם להצליח'. זה עלול להכניס ילדים מסוימים ללחץ רב, ואז ישנם שני סוגי תגובה: או שילד מרגיש שעליו למרוד במוסד החינוכי ומגלה הפרעות התנהגות ומפסיק לשתף פעולה עם הלימוד, או שילד לומד מה 'צריך' ומפסיק לשאול מה הוא 'רוצה' והופך להיות ילד שעסוק רק בלרצות את סביבתו".

כך תכינו את ילדיכם לכיתה א'

• חרוז-תפוז: מודעות צלילית, כלומר היכולת לפרק ולהרכיב את הצלילים של השפה להברות, לעיצורים ולתנועות, חשובה ללמידת קריאה. שחקו עם ילדיכם במשחקי חרוזים כמו מה מתחרז עם מה, ובמשחקי פירוק מילים כך שכל הברה תופרד מקודמתה במחיאת כף. כאשר אתם מקריאים להם שירים ודקלומים הדגישו את הסיומת החרוזה.

• סיפורים פה: הקראת סיפור על ידי בני המשפחה מעשירה את אוצר המילים של הילד, מחזקת את הקשר עם ההורה ומראה לו שזוהי פעילות חשובה. זוהי המוטיבציה הראשונית שלו לרצות ללמוד, והיא החשובה ביותר אולי להתקדמותו הלימודית.

• מצא את ההבדלים: תפיסה חזותית חשובה מאוד ליכולת להבחין בין אותיות. ההבדל למשל בין האות י' לאות ו' הוא ניואנס קל. כדי לחזק את המיומנות הזו אפשר לשחק במשחקי "מִצאו את ההבדלים בין התמונות".

• שם לכל חפץ: תרגול יכולת הקישור בין הצורה הגרפית לצליל של המילה חשוב ללימוד הקריאה. תוכלו למשל להצמיד מילים לחפצים ולבקש מהילד לומר את שם החפץ שאליו הצמדתם את המילה, למשל המילה "דֶּלֶת" על הדלת, או המילה "אָרוֹן" על הארון.

• משחקים ויצירה: תיאום חזותי מוטורי חשוב ללמידת הכתיבה. שלל פעילויות מהנות מסייעות לחזק את השליטה בשריר היד וממקדות את הקשר בין היד לעין, לדוגמה: צביעת שטחים ממוסגרים, משחקי חיבור בין נקודות באמצעות קווים, גזירה והדבקה, פיסול בפלסטלינה או בחימר, הרכבת פאזלים, רקמה והשחלת חרוזים על פי דגמים.

הטיפים מאת נירה אלטלף, מנהלת המרכז להוראה דיפרנציאלית ומכון ליט"ף