קיאק לגן עדן

אניישקה היא מספרת סיפורים מחוננת, והסיפורים שלה היו נהדרים. מדבריה קל היה להבין ששיט בקיאק במורד אחד הנהרות הארוכים בצפון פולין הוא הדבר הכי קרוב לגן עדן. במשך כמה ערבים במהלך ביקורה בישראל סיפרה אניישקה בהתלהבות על החוויות הנהדרות שהיו לה בשיט קיאקים. היא הרחיבה את הדיבור על קרני השמש שמפזזות על המים ועל העצים שנוגעים בנהר. בערב השלישי נפלה הפצצה ואניישקה אמרה פתאום: "חשבתי על זה והחלטתי שבקיץ הבא תבואו אלינו לפולין וכולנו נצא ביחד לשוט בקיאק". באותו רגע, בחום הישראלי, זה נשמע כרעיון נפלא. הקיץ הבא גם נראה רחוק דיו והסכמנו ללא היסוס. הרמנו כוסות ושתינו לרגל האירוע – בקיץ הבא נשוט בקיאק בפולין.

בדרך הביתה שאלה אותי איקי אם זה לא יהיה לנו קצת קשה מדי, החתירה בקיאק, אבל אני אמרתי שלא נראה לי שזאת בעיה. אניישקה הרי אמרה במפורש שנשוט במורד הנהר. כמה קשה כבר יכולה להיות חתירה בקיאק במורד הזרם? בקיצור, בעיני רוחנו היינו כהקלברי פין וחברו ג'ים, שרועים נינוחים על הרפסודה שלנו, המתנהלת לאטה במורד המיסיסיפי בפולין.

שנה עוברת מהר. בוקר אחד מצאנו עצמנו מתעניינים ברצינות במחיריהן של שקיות אטומות, שאפשר לרכוס אותן כך שהמים אינם חודרים פנימה. מסתבר שהן די יקרות. במקומן קנינו גליל של שקיות אשפה גדולות ואמרנו שהכול יהיה בסדר. נארוז את החפצים בכמה שכבות של שקיות והלבנים היקרים שלנו יישארו יבשים.

למחרת כבר עמדנו על גדת הנהר, אחד היובלים של הוויסלה (Wisła) ליד העיר טורון (Toruń) שבצפון פולין, וניסינו להבין איך נדחס את התרמילים, שקי השינה, האוהל ועוד חפצים חשובים לקרקעית הקיאק שהתגלה כסירת פיברגלס צרה, ארוכה ובעיקר נטולת שטחי אחסון הולמים. בסופו של דבר קשרנו את רוב החפצים לחרטום ולירכתיים, דשדשנו בקרקע הבוצית של הגדה וקרסנו לתוך הקיאק שאיים להתהפך. שני חותרים נכנסו לכל קיאק. בסך הכול שטנו בארבע סירות. האחרים היו שייטים מנוסים, נלהבים וחדורי שמחת חיים ומוטיבציה לחתור. חמש דקות לאחר שהורדנו את הסירות למים נעלמו חברינו למסע בסירות האחרות מעבר לעיקול הנהר. איקי ואני עדיין עבדנו על הזוגיות שלנו. כלומר, היא ישבה מקדימה וחתרה בעליזות, ואילו אני, מאחור, התבוננתי בגב שלה וניסיתי להבין מה עומד לקרות. האם היא עומדת לחתור מימין או משמאל? מהר או לאט? ניסינו לדבר על זה, אלא שגם כאן התגלה קושי – אי אפשר להסתובב בקיאק בלי שאיום ההתהפכות יהפוך לממשי. איקי הביטה קדימה והסבירה לי שזה תרגיל נהדר לזוגיות שלנו, שזקוקה כמובן לרענון, שיוף ועדכון. אחר כך יעצה לי לחתור כמוה – פעם בימין ופעם בשמאל ועשתה בפועל בדיוק את ההפך. לא אמרתי מילה.

משה גלעד – עיתונאי, כותב ב"הארץ"