"ללכת לזונה במקום לבגוד": הדבר המעוות שחשף אייל ברקוביץ'

צפיתי בשידור חי בערוץ 13, בריאיון שהיה אמור להיות רגע חשוב של חשיפת האמת על עולם הזנות בישראל. במקום זאת, נקלענו לדוגמה מבישה ומכעיסה במיוחד של איך לא לנהל ריאיון עם שורדת טראומה. האמת? הכעס שעלה בי מהצפייה לא עוזב אותי.

>> כשפוגשים אותי, מספרים לי שקשה לדמיין אותי כאישה מכורה

"אולי תגידי לנו איך כזאת ילדה יפה, עדינה וחיננית כמוך הולכת להיות זונה?"', שאל ברקוביץ' את קטי גבעוני, שורדת זנות שהתייצבה בפריים טיים כדי לספר את סיפורה האישי ולתמוך בחקיקה של איסור על צריכת זנות. כפי שקטי אמרה בריאיון – שמשמעותה ש"פה אסור לנצל נשים". קיוויתי שפה זה יסתיים אבל הוא לא הפסיק, ברקוביץ׳ המשיך לשאול שאלות פוגעניות ומציצניות, כמו "את בטוחה שהיית בזנות?". זה גרם לי להתכווץ. במקום להפעיל אנושיות עיתונאית, אינטליגנציה רגשית וכבוד מינימלי לאומץ שנדרש בחשיפה כזו, הריאיון היה מלא בשיפוטיות קטנה ושפלה.

>> "סבא שלי אמר שאני יכולה להיות מנכ"לית. התביישתי. הוא מדבר על מנכ"לית, ואני זונה"

גבעוני הגיעה לאולפן כדי לשתף בפנים גלויות את סיפורה הקשה – כיצד בעקבות אונס קבוצתי שעברה בגיל צעיר, הפנימה את המסר החברתי שכל ערכה מסתכם בהיותה אובייקט מיני. איך כדי לשרוד ניסתה לקחת שליטה על הטראומה שלה, והייתה במעגל הזנות במשך שש שנים. אך ברקוביץ' לא הסתפק בשאלות הבעייתיות. במהלך הריאיון הוא גם פצח במונולוג מביך, בו הסביר שזו "הפעם הראשונה שהוא מובך ככה בשידור", ושהנושא "לא נוח לו".

ברקוביץ' אמר: "יש כאלה שמעדיפים ללכת לזונה ולא לעשות רומן ולבגוד באישה שלהם". הוא לא רק הפגין חוסר הבנה מוחלט לדינמיקה האלימה והמנצלת של עולם הזנות – אלא העניק לכך לגיטימציה מעוותת בתוך התא המשפחתי

 

ברקוביץ׳, אתה באמת צריך להיות מובך, גם מהעובדה שאתה לא מצליח להחזיק ריאיון אינטיליגנטי עם קטי שמתארת בצורה מדהימה וברורה איך החיים בזנות מרגישים, וגם בגלל שאתה מרשה לעצמך לדבר על מה ש"באמת מעניין" לדבריך, וזה הכסף: "זו פרנסה טובה, זנות?", "אני יכול לתת לך מיליון זונות שהולכות כי הן רוצות לעשות כסף".

המציאות, כמובן, שונה לחלוטין. הנתונים והמחקרים מראים באופן עקבי שלמעגל הזנות נפלטות בעיקר נשים, צעירות וצעירים שחוו התעללות, אלימות וניצול – לעיתים קרובות כבר בילדותן. הרוב המוחלט לא בחר בזנות כקריירה, אלא מתוך מצוקה קיומית, טראומה, אלימות מינית והיעדר אפשרויות אחרות.

בתוך האימה הטלוויזיונית הזו, הייתה אמירה אחת אומללה במיוחד – אך רווחת מאוד – שבעיניי הייתה הכותרת האמיתית של הריאיון. אמירה שמגלמת תפיסה פטריארכלית עמוקה בחברה הישראלית, תפיסה שאנחנו מוכרחות ומוכרחים לזהות כדי להפריך מן השורש. ברקוביץ' אמר: "יש כאלה שמעדיפים ללכת לזונה ולא לעשות רומן ולבגוד באישה שלהם". באמירה הזו הוא לא רק הפגין חוסר הבנה מוחלט לדינמיקה האלימה והמנצלת של עולם הזנות – אלא אף העניק לגיטימציה לתפקידה "המסורתי" והמעוות של הזנות בתוך התא המשפחתי. כאילו ניצול נשים הוא פתרון מוסרי לגברים נשואים, כי הוא מונע בגידה ושומר על "שלום בית". זוהי לא רק עצימת עיניים – זו הצדקה לאלימות מינית.

ולמרות הכול, לאורך כל הריאיון קטי נותרה רהוטה ושקולה. היא הפגינה אינטליגנציה רגשית נדירה, כשפסחה בין השאלות המביכות של ברקוביץ'. גם כאשר הותקפה בגלוי על ידו, היא לא נרתעה והשיבה לו באותו המטבע: "חשבת פעם לעסוק בזנות? כי זה לא ממש עניין של כסף – זה מה אתה תהיה מוכן לעשות בשבילו. ואתה, חינכו אותך שהערך שלך אינו מותנה במיניות שלך – לכן יש לך עוד מה להציע מלבד זה".

ובאמת, במקום לשאול אותה "למה לחשוף את עצמך? מה יגידו הילדים שלך– שאמא שלהם הייתה זונה?", כל מה שברקוביץ' היה צריך לעשות – זה פשוט להקשיב. באמת להקשיב. לשאול שאלות שיאפשרו לצופים להבין את המורכבות של עולם הזנות: את הכוחות החברתיים שדוחפים אליו – ואת הנזקים הקשים שהוא מותיר. הצעת החוק לאיסור צריכת זנות, שנמצאת כיום בהליך החקיקה בכנסת לאחר מאבק ממושך של ארגוני זכויות נשים וזכויות אדם, מבוססת בדיוק על ההבנה הזו: שהאחריות המוסרית והפלילית צריכה להיות מוטלת על "הלקוח" – הצד החזק – ולא על מי שנכנס או נכנסת למעגל הזנות.

הריאיון הזה היה יכול להיות הזדמנות נדירה להגברת המודעות הציבורית ולהעמקת ההבנה של סוגיה כל-כך קשה ומזיקה. כי אנחנו מבינות, בכאב, שלמרות שאנחנו ב-2025, ולפעמים יש תחושה שהתקדמנו ועברנו את הימים בהם נשים לא היו שוות לגברים – יש עדיין אנשים שחושבים שנשים הן סחורה לגיטימית. במקום זה, הוא שיחזר את אותן עמדות מיושנות ומדירות, שממשיכות להתייחס לשורדות ושורדי זנות כאל "אחרים", כמי שלא מגיע להם לחיות בכבוד.

ערוץ 13 – ואייל ברקוביץ' בפרט – צריכים לערוך חשבון נפש ולהפיק לקחים.

הכותבת היא מנכ"לית שדולת הנשים בישראל