קוראים בציורים

זיהוי יכולות וכישורים

מיכל וימר, גרפולוגית מומחית ומפענחת ציורי ילדים, מחברת הספר "ציורים מדברים" בהוצאת מנטור, מציינת כי אינטליגנציה היא אחד הדברים המאותרים בציורים, אך הוא כמובן לא היחיד. "לא הייתי מציעה להסתכל על הציור בפריזמה כל כך צרה", היא אומרת. "ראשית, היום כבר לא מתייחסים למושג אינטליגנציה כמקשה אחת אלא מדברים על 'ריבוי אינטליגנציות'. בציור אפשר ללמוד על האינטליגנציות האלה, שאני מעדיפה לכנות 'יכולות וכישורים' – אלו, אגב, עשויים להתפתח ולהשתנות עם השנים, וטוב שכך".

ובכל זאת, באמצעות ציורי הילדים אפשר ללמוד, למשל, על החשיבה הכמותית של הילד, על היכולת המילולית שלו ועל אוצר המילים שלו. "כשמביטים על ציוריו של ילד על פני תקופת זמן נרחבת, ניתן ללמוד על מגמות שינוי והתפתחות. אני לא ממליצה לשפוט את היצירה הילדית במונחים נוקשים של התאמה לנורמה".

"בבואי לבחון את ציורי הילד, איני משווה אותם בראש ובראשונה לציורי ילדים אחרים בני אותו גיל, אלא לגרף ההתפתחותי האישי של הילד עצמו", מסבירה וימר. "ייתכן, למשל, שילד בן ארבע עדיין נוהג לשרבט, בשונה מחבריו שהחלו לצייר דמויות אנושיות, אך הדבר אינו בהכרח מעיד על עיכוב התפתחותי או על יכולת ציור המתאימה לשלב התפתחותי מוקדם יותר מגילו".

ציורי ילדים יכולים לספר אפילו על רגישות תחושתית או בעיות קשב וריכוז. "אפשר לראות אם הקושי להתרכז נובע מחרדה על בסיס רגשי או על בסיס אורגני, או משילוב של השניים. אפשר גם לראות שלבי התפתחות ברצף הציורים וללמוד על אתגרים שאיתם מתמודד הילד", מבהירה וימר.

זיהוי קשיים ומצוקות

חוקרי ילדים נעזרים בציור רבות כדי ללמוד על הזנחה או על התעללות שעברו ילדים, בזכות העובדה שהביטוי האמנותי משחרר את הילד מהצורך לספר על קורותיו באופן מילולי כשמדובר בהתמודדות עם חוויות טראומתיות. במקרים אלה, חשוב שהאבחון ייעשה על ידי איש מקצוע, אולם גם אצל אנשים שאינם בקיאים בתחום יכולה להידלק נורה אדומה עם מעט ידע בנושא.

חנה קורן, מנהלת מכון "חנה קורן" לגרפולוגיה, מונה את הסימנים הבולטים בציורי ילדים שיכולים להעיד על קושי רגשי או מצוקה מכל סוג: "ציורים קטנים מאוד ולא פרופורציונליים לגודל הדף; שימוש בלחץ חלש מאוד או חזק מאוד; הצללות רבות או השחרות; הדגשה, הקטנה או עיוות של אברי גוף שונים; אלמנטים המעלים חשד ומופיעים בתדירות גבוהה; מבע הפנים של הדמויות המצוירות; שימוש בצבעים קודרים באופן עקבי; רגרסיה בשלבי ציור בהתאם לגיל ההתפתחות של הילד; מיקום הציור בדף; הימצאותן של דמויות מעוותות או מפלצתיות; קו נוקשה מדי; השמטות חוזרות של אברים ספציפיים כמובן בהתאם ליכולת הטכנית של המצייר ועוד".

לרשימה הזו היא מציעה, כמובן, להתייחס בזהירות, מכיוון שהתבוננות מקרית בציור של ילד עלולה לגרום לפירושים מרחיקי לכת שלא תמיד תואמים את "כוונת המצייר". חישבו לדוגמה על מצב שבו ילד מצא צבע שחור ובעודו שמח על המציאה הרחק מעיניה של אמא, החליט למלא בחדווה בצבע הזה דפים רבים. במקרה הזה הרי אין כל משמעות לצבע, מכיוון שמדובר בצבע היחיד שהיה זמין לו. "זו הסיבה שרק כאשר בוחנים ציורים של הילד מתקופות שונות ובאזורי ציור שונים ניתן לגלות שהוא מתמיד בבחירה של צבע מסוים ולייחס לבחירת הצבע הזה חשיבות. מצבי רוח זמניים ומצבים נפשיים שונים יכולים בהחלט להשפיע על בחירת צבעים", היא מסבירה.

לא משווים את ציוריו של הילד לציורי ילדים אחרים. אילו': Gettyimages/Imagebank

לא למהר להסיק מסקנות

ד"ר דורון לדרר, מומחית לגיל הרך ממכללת "סמינר הקיבוצים", מציעה אף היא להיזהר מניסיון לא מקצועי לפענח ציורי ילדים. "גננות לא פעם מסתכלות על ציור בצבעים כהים כאילו הוא מאותת על מצוקה או פחדים. אמנם ישנם מצבים שבהם הפירוש הזה נכון, אך ניתן לומר שעל פי רוב מדובר בפירוש קיצוני", היא אומרת. "נגיד על צבע שהוא מבטא רגש כזה או אחר רק לאחר שנשללו כל ההסברים האחרים. בגיל הרך דווקא מומלץ להציע לילד צבעים כהים לציור, מכיוון שכאשר היכולת המוטורית אינה טובה דיה השימוש בצבעים כהים מפיק תוצאה על הנייר גם אם הלחץ על הצבע הוא חלש.

במילים אחרות, כל מגע עם הנייר מתגמל מכיוון שהילד רואה תוצאה של פעולת השרבוט גם כשהוא עדיין לא מסוגל לאחוז בכלי הכתיבה וללחוץ מספיק חזק על הנייר. כאשר משתמשים בצבעים רכים וכהים די בלחץ עדין מאוד כדי לקבל תוצאה והתוצאה הזו חשובה לילד, כי לאחר שיראה ברכה לעמלו הוא ימשיך לצייר".

"במקרים אחרים נראה למשל ציור של ילד בוגר, הנראה כשייך לשלב התפתחותי מוקדם יותר. גם כאן לא הייתי מציעה לקפוץ להסקת מסקנות לגבי מצבו הקוגניטיבי או הרגשי. כאשר מפענחים ציורי ילדים, הפירוש הרגשי או הקוגניטיבי צריך להיות הפירוש האחרון שניתן לציור, ורק לאחר שמאבחן מקצועי התבונן בו לעומק. למאבחנים מומלץ תמיד להתחיל משאילת שאלות הנוגעות ליכולות המוטוריות והפיזיות של הילד, מכיוון שאם המוטוריקה העדינה אינה טובה דיה הילד יתקשה לצייר. לעיתים הוא יטיח את כלי הכתיבה בנייר לא משום שהוא כועס, אלא משום שהוא מתקשה לכוון את כלי הכתיבה מכיוון ששרירי כף ידו חלשים עדיין".

"באותה מידה, אם הילד סובל מבעיית ראייה הדבר יתבטא באופן מסוים בציוריו. במקרים כאלה נראה לא אחת שלאחר שיותאמו לו משקפיים או שהוא יתגבר על הבעיה המוטורית באמצעות ריפוי בעיסוק, הוא לפתע יתחיל לצייר באופן שונה לחלוטין".

שלבים בהתפתחות הציור

בספרה "ציורים מדברים" מסבירה מיכל וימר איך משתקפים בציורים שלבי ההתפתחות, תפיסת הגוף והדימוי העצמי של הילד, תפיסתו את המשפחה ואת ביתו, ומשמעות בחירת הצבעים שנעשית על ידו. הספר הצבעוני מראה דוגמאות מעניינות של ציורים שצוירו על ידי ילדים. הקטע הבא לקוח מתוך הספר ומתאר את שלבי התפתחות הציור בגיל הרך:

1. שלב השרבוט הספונטני, גיל 1.5-2.5

בסביבות גיל שנתיים הילד אוחז בטוש או בצבע בצורה גסה ומשרבט על הדף. לעין בלתי מיומנת זה נראה כמו 'קשקוש בלבוש' אחד מתמשך, אך עם זאת, ניתן בפירוש לראות כיצד ילדים מפיקים סגנונות שרבוט השונים זה מזה ומאפיינים רק את יצירתם הייחודית. בשלב זה, הילד מייחס חשיבות רבה לעצם התנועה שבתהליך, נהנה מהחוויה החושית ומהתזוזה על הדף. הקווים מתחילים ומפסיקים באופן אקראי, ואם מופיעות צורות גיאומטריות בציור הן לרוב מצוירות באופן לא עקבי או מסודר.

מבחינה פסיכולוגית, מתייחס פרויד בגילאים אלו לשלב האוראלי, שבמהלכו מכניסים הילדים את הצבעים לפה וטועמים את הצבע או הטוש כחלק בלתי נפרד מתהליך היצירה (ולכן חשוב לתת להם צבעים לציור המיועדים לגיל הרך, כאלה שאינם רעילים). רק כאשר הילד מרגיש שרכש את המיומנות התנועתית של שלב זה, ומתחילה קואורדינציה ראשונית בין מוח-עין-יד, יעברו הציורים לשלב הבא.

2. שלב השרבוט המובנה, גיל 2.5-3.5:

עתה מתחיל הילד לנסות ולתכנן את הציור שלפניו. לעיתים ממלא הילד דפים שלמים בניסיונות חוזרים ונשנים על אותה צורה. החזרתיות הזו מעידה על ניסוי וטעייה. רק לאחר ניסיונות רבים ילד לומד לכוון את התנועה של ידו כדי לצייר את מה שרצה לצייר.

בשלב זה ניתן להבחין בילדים שבוחנים את מה שציירו כבר במהלך הציור או אפילו בטרם התחילו ונותנים לו שם: חילזון, כלב נובח האו האו. לקראת סוף שלב זה, עם גיבוש המיומנות בציור עיגול, מתחילה להופיע דמות אדם. בספרות מכנים דמות זו 'דמות ראשן' כשהילד מסמן בקווים היוצאים מהעיגול את ארבעת הגפיים.

3. שלב טרום סכימה, גיל 3.5-4.5

בשלב זה הילד משתדל לתכנן את יצירתו, בנוסף לשם שהוא מעניק לה בסיום התהליך. בציורים מתחילים להופיע תיאורים המוכרים למבוגרים: פרח, בית, עץ, מכונית ועוד, אך הילד עדיין לא מייחס חשיבות ליחסים בין העצמים השונים שבציור. כתוצאה מכך, נוצרים לפעמים רשמים בלתי הגיוניים, אך מבחינת הילד הם מוצלחים משום שהם מתעדים את המאפיינים והפונקציות שיש באותו חפץ, למשל מכונית בעלת שלושה גלגלים, למרות שבמציאות נקודת מבט זו היא בלתי אפשרית.

לאחר שלב זה, יופיע שלב הסכימה, שבמסגרתו תתחיל התייחסות ריאלית גם בציורים ובבחירת הצבעים והילד ינסה לצייר עצמים בגדלים ובמיקומים שונים על הדף.

שלבי הציור ממשיכים להתפתח בדרך כלל עד גיל 14, 15 ואז רוב בני הנוער זונחים את פעילות הציור לטובת הכתיבה.