קופצים לבריכה

כשנגמרות הקייטנות המסורתיות של יולי, מגיעות הקייטנות המיוחדות של אוגוסט: עבור דור האינסטנט, זה שרוצה הכל מהר, מוצעות קייטנות שונות המעבירות נושא מסוים בזמן קצר: קייטנת בישול, קייטנת מחשבים, קייטנת סוסים, וגם קייטנת שחייה, שמבטיחה ללמד את ילדינו לשחות בשלושה שבועות. אך האם קייטנה כזו מתאימה לגיל הגן?

מעין ריבקס ספקטורמן, פיזיותרפיסטית המתמחה בהתפתחות הילד ומפתחת תוכניות הוראה בתחומי האנטומיה והתפתחות הילד, מכירה מקרוב את הדילמה: "השאלה היא גם בנוגע לגיל וגם בנוגע לאופן הלימוד: האם כדאי לשלוח את הילד לקורס שחייה דו שבועי במשך כמה חודשים, או לרכז את המאמצים לקייטנת שחייה שבה הילד 'משתתף בחוג' חמש פעמים בשבוע במשך כשלושה שבועות רצופים? כמובן שאין תשובה חד משמעית לשאלה זו, אך אפשר להעריך בצורה כללית אילו ילדים מתאימים יותר לקייטנה אינטנסיבית ואילו מתאימים פחות".

נולדו לשחות?

לפני שאתם רושמים את הילד לקייטנת שחייה, ריבקס ספקטורמן מציעה לבדוק את התשובות לשאלות הבאות:

• מהי מטרת קייטנת השחייה בעיני המארגנים? ייתכן שהמטרה אינה רק ללמד שחייה, אלא קודם כל לחשוף את הילדים להרגלי מים ולמשחקים בבריכה. בדיקה מול המארגנים תמנע אכזבה.

• לאיזה גיל מיועדת הקייטנה? קיים פער גדול בין האמצעים הדרושים להוראת שחייה לגיל חמש ומעלה לבין אלה הדרושים לגילאי שלוש-ארבע. מומלץ לברר האם המדריכים מנוסים בהדרכת ילדים בגיל הספציפי.

• מהו היחס בין מספר הילדים למספר המדריכים? ילדים בגיל הרך מתקשים ללמוד מחיקוי, בעיקר כשרוב התנועות מבוצעות מתחת למים. ככל שהילד צעיר יותר, הוא זקוק למגע מכוון של מדריך השחייה. מגע שכזה מחייב מספר מועט של ילדים לכל מאמן.

• מהי רמת ההיכרות של ילדכם עם המים ועד כמה הוא חש נוח בבריכה? ככל שהיכרותו מועטה יותר, כך הוא נדרש לרכוש ביטחון ו"תחושת מים" שיסייעו לו להפיק ציפה יעילה. ביטחון זה תלוי במדריך מיומן העומד בסמוך לילד, בתוך המים, מבלי שהוא נדרש לתרגל בו זמנית חמישה ילדים נוספים.

• האם הילד אוהב מים ומעוניין בקייטנה שכזו? הורים נוטים להקל ראש ברצון ילדם, אך חשוב להבין שפעילות אינטנסיבית של קייטנת שחייה (ובאותו אופן של קייטנת כדורסל, קייטנת ריקוד וכו') אינה מתאימה לכל ילד. סדרת מפגשים כה אינטנסיבית עלולה לעייף את הילד ולהפחית את שיתוף הפעולה שלו בקייטנה, בניגוד לחוג של פעמיים בשבוע למשל, שבו האינטנסיביות פחותה.

• האם הבריכה מוצלת? בריכה חיצונית נוטה להתחמם בקיץ ויכולת צינון הגוף במים פחותה בהשוואה לאוויר, בגלל שאיננו מזיעים במים.

• מהי המטרה שלכם? חגורת כתפיים חלשה היא תירוץ שכיח להרשמה לחוג או לקייטנת שחייה, אבל לא בכל המקרים השחייה היא הפתרון האולטימטיבי. אימון שחייה עשוי לתרום, אך בהחלט עלול גם לפספס את המטרה אם כל תוכנית החיזוק של הילד היא בסביבה מימית. בבעיות כאלה חשוב לשלב דגשים הקשורים ביציבה (כמו אמנויות לחימה, יוגה, ריקוד) ובסביבת הלימוד של הילד (גובה השולחן והכיסא שיאפשרו מנח זקוף).

• האם לילד סרבול תנועתי? לחלק מהילדים סרבול תנועתי המקשה עליהם ברכישת מיומנויות מוטוריות הדורשות קואורדינציה. ילדים כאלה יתקשו לרכוש סגנון שחייה בשלושה שבועות אינטנסיביים, ועלולים לחוות תחושות כישלון ואכזבה בעקבות התנאים הבלתי אפשריים עבורם. להם יתאים אימון פרטני או בקבוצות קטנות בצורה מתונה ולאורך זמן.

בעיקר חוויה רטובה

ד"ר אפי הר-נוי, מומחה לחינוך גופני לגיל הרך ולפסיכולוגיה חינוכית התפתחותית ומחבר הספר "מי יכול? הפעלה בתנועה לילדים" (הוצאת בית עלים), מסביר שקייטנות שחייה הן עניין של גיל ובשלות: "ילדים בגילאי שלוש-ארבע אינם בשלים ללימוד שחייה באופן כללי, ובוודאי שלא במסגרת מלחיצה מבחינה רגשית וגופנית. מרבית הילדים מגיעים לבשלות ללימוד שחייה סביב גילאי חמש-שש. לאורך כל השנים שבהן אני מלמד שחייה, בודדים בלבד הצליחו ללמוד ממש לשחות בגיל ארבע.

עושים גלים על מה חשוב להקפיד? • הנמיכו ציפיות: אל תצפו שהילד ייצא מקייטנת שחייה כשהוא יודע לשחות באופן מושלם. לרוב זה לא יקרה. • בדיקה מקדימה: לפני שאתם נרשמים, בררו על מטרות הקייטנה, על הרקע של המדריכים, מספר המדריכים לעומת מספר הילדים ותנאי הבטיחות. • דעו את ילדכם: התחשבו בגיל הילד, באישיותו וביכולותיו כדי למנוע תחושת תסכול מיותרת וליצור יותר חוויות של הצלחה. • היו קשובים: אל תתביישו להפסיק את הקייטנה לאחר כמה ימים אם תראו שהילד לא נהנה כבר בשלבים המוקדמים. זה עלול לקרות גם כשהילד כבר בן שש.

"עם זאת, בגילאי שלוש עד חמש ניתן להקנות לילד הרגלי מים: להתמודד עם התחושה של המים, ללמד אותו לא לפחד מהמים וכדומה. אבל לשחייה צריך בשלות שלרוב אין בגילים הללו, למשל תיאום של ידיים, רגליים, ראש ונשימה, יש גם עומס על חגורת הכתפיים ומכאן אי־ההתאמה. במקרים רבים הילד לומד כביכול לשחות עם עזרים כמו חגורה וקרש, אך ברגע שלוקחים ממנו את העזרים הוא שוקע – משום שהוא לא באמת למד לשחות, אלא רק חווה חוויית דמה עם הקלות ועזרה".

ד"ר הר-נוי מדבר גם על העומס הרגשי: "בגיל הרך יש חשיבות רבה להעצמת הילד וחשוב ליצור עבורו מפגשים עם הצלחות וחוויות חיוביות. כישלון עלול ליצור תחושה של כעס, תסכול ואף אכזבה של ההורים מהילד. רצוי להתחיל ללמוד שחייה אחרי גיל חמש-חמש וחצי, ורק אחרי שמוודאים שהילד חש בטוח ושמח במים. חשוב לא פחות שההורים ישאלו אותו אם הוא מעוניין להירשם לקייטנה או לחוג. בהחלט לגיטימי שזה לא יזרום ויהיה צורך לדחות את התהליך עד אחרי גיל שש".

לזרום עם הילד

גם לטענת אלי שגיא, פסיכותרפיסט ומטפל משפחתי, גיל שלוש-ארבע הוא מוקדם מדי ללימוד שחייה, "מכיוון שלילד חסרות המיומנויות הפיזיות, הקוגניטיביות והרגשיות הנדרשות. בנוסף, בגילים הנמוכים יכולת הקשב והריכוז מוגבלת בזמן, וזו הסיבה שחוגים לילדים בגיל הרך נמשכים כ-30-45 דקות. מעבר לכך, לילדים בגיל הרך קשה להפנים את הצורך והחשיבות של ידיעת השחייה. בגילים האלה זו יותר מטרה של ההורים מאשר של הילדים. מבחינת הילדים, שהייה בתוך גלגל במי הבריכה, עם מצופים או על הידיים של אבא, יכולה להיות פעילות מתגמלת לא פחות מאשר שחייה בכוחות עצמם".

ומה באשר לתרומה לביטחון העצמי?
"האמירה ששחייה מחזקת את הביטחון העצמי נכונה לגילים בוגרים יותר, מגיל שש ומעלה. בגילים צעירים יותר הביטחון העצמי נבנה יותר מתחושת שייכות, קבלה, הערכה ואהבה שהילד מקבל מהוריו, מאשר משליטה במיומנות זו או אחרת.

"בנוסף, ילדים אוהבים להיות במקום שבו הם מצליחים ונהנים, והם נרתעים ממקומות שבהם קשה להם, לכן חשוב לבחון כיצד הילד מגיב למפגשי לימוד השחייה. צריך לזכור שילדים בגיל שלוש לא יודעים מהי המשמעות של חוג מתמשך או לימוד מרוכז. עבורם כל מפגש הוא בחירה מחדש. אם ילד ייהנה בחוג, הוא ירצה ללכת שוב. אם הוא לא ייהנה, הוא לא ירצה ללכת, או אם יילך, הוא עלול שלא לשתף פעולה. רצוי מאוד שלא ללחוץ על הילד".

לסיכום: לעיתים רכישת מיומנות שחייה מהירה נחוצה יותר להורים מאשר לילד. רוב הילדים אינם בשלים לכך בגיל הגן, וחשוב לזרום עם הילד ולא להכריח אותו. במקרה שהילד שלכם אוהב פעילות זו, אזי יש תיאום ציפיות ושני הצדדים מרוצים.