קומדיה ללא צחוק

גילוי נאות: כשראיתי את ריאן גוסלינג (Ryan Gosling) מחמדי מופיע בכרזת הסרט "לארס והבחורה האמיתית" כששפם אווילי על פניו, רוחי נפלה מעט. בפעם הראשונה פגשתי בו בסרט The Notebook שיצא ב-2004, אם כי הוא צבר כמובן רקורד מקצועי לא מבוטל עוד לפני כן, בעיקר בסדרות טלוויזיה. באמצע 2007 שוב נתקלתי בגוסלינג, הפעם בתפקיד מרכזי וכובש במיוחד לצד אנת'וני הופקינס ב-Fracture – ונפלתי שדודה לרגליו. מכאן גוסלינג היה צריך רק לעלות ולמצב את עצמו כאחד השחקנים הצעירים החזקים של התקופה, אבל הנה מגיע העניין שלשמו התכנסנו.

לארס (גוסלינג, אלא מי) בן ה-27 הוא בחור מסוגר ומנותק חברתית, שכל מגע יד אנושית מכאיב לו ממש, פיזית. הוא גר במחסן קטן בעיירה קפואה ליד אחיו (פול שניידר) וגיסתו (אמילי מורטימר) המצפים לילד, ומסתגר בביתו מיד כשהוא חוזר מהעבודה. כל ניסיונותיהם לחלצו ממעגל הבדידות עולים בתוהו, והוא אפילו אינו מסוגל לשבת בחברתם לארוחת ערב נורמלית. אבל ללארס יש לב זהב, וגם אם הוא מתעלם מהבלונדינית הקטנטונת (קלי גארנר) שמתחילה איתו במשרד באופן מסורבל במיוחד – זה לא אומר שהוא לא זקוק לאהבה כמו כל אחד אחר.

באינטרנט כמו באינטרנט, אפשר למצוא פתרונות הזויים לכל בעיה. לארס מזמין לו בובה בגודל טבעי המדמה באופן מושלם את האנטומיה הנשית (כן, זו לחלוטין בובת מין משוכללת), ורואה בה את החברה החדשה שלו. לארס אינו מעמיד פנים, אלא באמת מדמיין מתוך מצוקתו הנפשית כי לבובה קוראים ביאנקה וכי היא אינה מסוגלת ללכת משום שהיא "נכה". הוא שומע את ביאנקה מדברת אליו ועונה לה בחזרה, ואפילו מסוגל לנהל איתה מריבות קולניות.

<div class="article_bottom_image_MODULE">