קולן של הפונדקאיות
מה גורם לאישה להיות אם פונדקאית ומה עבר עליה במהלך ההריון?
נושא הפונדקאות מעמיד בפני החברה דילמה מוסרית גדולה, שבה מתחרים ביניהם בעיקר שלושה אלמנטים: הזכות להורות, טובת הילד ומעמד האישה הפונדקאית.
ואולי השאלה שהכי מעניינת אותנו היא מה גורם לאישה להיות אם פונדקאית? מה יכול לעודד אותה לעבור את תהליך ההריון הממושך, הכרוך באינספור בדיקות, הגבלות וסיכונים אפשריים, לדאוג במשך תשעה חודשים לעובר שאינו שלה, להרגיש אותו בועט בבטנה ולעבור את תהליך הלידה כשהיא מודעת לכך שמיד עם סיומו היא תיאלץ למסור את התינוק לאמו האמיתית? ייתכן כי רק נשים שילדו יכולות לנסות לתאר לעצמן אילו קשיים כרוכים בדבר, אבל גם להן לא יהיה מענה לשאלה.
חלקכם אולי יופתע לשמוע שבמהלך התחקיר לצורך הכתבה, כל הפונדקאיות שראיינו אמרו שהן רואות בפונדקאות סוג של נתינה שאין שנייה לה בעולם, כזו המציפה בתחושה של אושר עילאי על היכולת להעניק את הדבר הכי יקר שיש בנמצא – ילדים. הנתינה, הן אומרות, העניקה להן כוח ועוצמה אישית שלא היו להן קודם לכן ושעולה עשרות מונים על התגמול הכספי שקיבלו.
לא, הן אינן מכחישות שהמניע הכלכלי הוא העיקרי והחשוב וכי הוא זה שעודד אותן לשמש כאמהות פונדקאיות, אך במבט לאחור, כך הן אומרות, הזכות להעניק חיים ולגרום אושר למשפחות שלא שפר עליהן מזלן הוא הגמול האמיתי.
נפגשנו עם כמה פונדקאיות ושאלנו אותן את השאלות שבוערות בכל אמא, ברגע שהיא שומעת את המושג "פונדקאות". מלבד המרואיינת הראשונה, שגם מפרסמת בלוג ב"תפוז", שמות הפונדקאיות המרואיינות בכתבה הם בדויים.
"זה היה הריון עם שיליית פתח, עם הרבה דימומים, וכל אירוע קטן הקפיץ למיון. היו בהחלט רגעים שחשבתי שמי שעושה דבר כזה היא סוג של משוגעת. דיברתי עם עורך הדין שלי ואמרתי לו – תרשום, אני לא עושה את זה שוב. לקראת סוף ההריון, כשכבר עמד על הפרק ניתוח קיסרי, הגעתי לנקודה שפשוט בכיתי, כי כאבתי נורא וסבלתי נורא, ואמרתי די, די, די! לא יכולתי יותר".
אז איך עשית זאת שוב?
"היה קושי שאיני מתכחשת לו. אבל ברגע הלידה ובבריתה עצמה, במעמד שבו האם הקדישה לי דברים ויצאתי החוצה בבכי מרוב התרגשות, הכתה בי ההכרה שזהו הרגע שבו נולדים חיי משפחה. ואם אני זו שיכולה להעניק אותם, אעשה את זה שוב".
אינך חוששת לסכן את עצמך? את אם לשתי בנות, זה לא קצת חסר אחריות?
"אני מאמינה מאוד בגורל ובאלוהים ששומר עלינו, ואם אני אהיה בהריון שלי ואמות, אז מה? הרי יכולתי למות גם עם הילדה הגדולה שלי וגם עם הקטנה, וזה לא קרה. להיפך, אמרתי לרופא תשמור קודם כל על התינוקת שלא יקרה לה כלום.
אני לא מרגישה חסרת אחריות, משהו תמיד יכול לקרות, ואני גם לא במצב שרופא אומר לי שאסור לי להרות שוב. אין סיכון מיוחד, אמנם חוויתי הריונות קשים, אבל זה לא מה שיעצור אותי".
כסף לילדים הביולוגיים
עבור שרית, 31, גרושה ואם לשלושה (3, 10 ו-12), הדברים היו מורכבים יותר. להחלטה לפנות לפונדקאות הגיעה לאחר שנה של לבטים, שהוכרעו בשל מצב כלכלי קשה וחובות כבדים. שרית נמצאת כרגע בשבוע העשירי להריונה כפונדקאית ונושאת ברחמה תאומים. במהלך שיחתנו היא לא חשה בטוב, ומדי פעם מבקשת את סליחתי כדי לשתות מים. ההריון קשה ומלווה בחולשה גדולה, סחרחורות, בחילות, הקאות וקושי בתפקוד היומיומי. "למזלי", היא אומרת, "אמא שלי מאוד עוזרת לי".
"כשראיתי את המודעה בעיתון על כך שדרושות אמהות פונדקאיות, הרהרתי בעניין במשך שנה. חשבתי: "מה יגידו? ממי את בהריון? איך את עושה את זה? מה הילדים שלי יחשבו, איך הם יקבלו את זה? אנשים מדברים על 'מוכרת תינוקות', איך אפשר למסור תינוק?".
"בינתיים עברה שנה של חששות שבמהלכה עשיתי בירורים, שאלתי שאלות והבנתי שזה לא נורא כל כך. הגעתי למסקנה שאני רוצה לעשות את זה, כי הזמן עובר והחובות שלי רק גדלים. הבנתי שזה לא כמו שזה נשמע, בסך הכל אני מגדלת במשך תשעה חודשים תינוקות שאינם שלי וגם עושה מצווה. כשביקשתי את התגובה של אבא שלי שדעתו מאוד חשובה לי, הוא אמר שזה כבוד לעשות את זה ואני אעשה טוב לאנשים. אז ידעתי שאני יכולה לעשות זאת".
איך סיפרת לילדים שלך?
"אמרתי להם שיש הורים שרוצים להביא ילדים לעולם ולא יכולים, ולכן הם רוצים להשכיר את הרחם. הילדים שאלו אם זה ילד שלי והסברתי להם שלא, יש ביצית וזרע שמפרים אותם ומחזירים את התינוק לבטן. כתוצאה מכך יהיה לי כסף ואוכל לקנות להם דברים שהיום אני לא יכולה. הילדים קיבלו את זה".
מתוך: מגזין הורים וילדים
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה